"ברעננה לא צריך מצעדי גאווה. היי, אני ראש העיר כאן"
"אנשי מרצ וגם אנשי הבית היהודי תמכו בי ועכשיו אני כאן. אתה יודע איזה כבוד זה?" שואל ראש העיר של רעננה, איתן גינזבורג, בעודו מתיישב מאחורי מכתבה בת 50 שנה שמצופה בפורמייקה חומה. חיבה לרהיט כזה היא לגמרי עניין של טעם, אבל מבחינת גינזבורג, לא חשוב הטעם וגם לא מעניין הריח - כי הרהיט הזה יישאר בלשכת ראש עיריית רעננה גם אחריו: "השולחן הזה לא יוחלף. ישבו מאחוריו ראשי עיר קודמים כמו שקולניק, וולפוביץ’, חופרי ובילסקי. ועכשיו אני, איתן גינזבורג. דבר כזה לא מחליפים. זה גם מזכיר לי שאני זמני".
הוא בן 41, סוג של חייה פוליטית חסרת מנוח. באוקטובר הקרוב יערכו הבחירות לרשויות המקומיות ברחבי הארץ והוא שתושבי עירו יבחרו בו לתקופת כהונה מלאה. הוא מכהן בתפקיד ראש העיר מאז אמצע מארס, לאחר שראש העיר המיתולוגי הקודם, זאב בילסקי, התמנה לתפקיד ראש מטה הדיור הלאומי במשרד האוצר.
הקונסטלציה הפוליטית שהעסיקה באביב האחרון את רעננה הפכה את גינזבורג גם לראש העירייה ההומו המוצהר הראשון בישראל. אם הייתם שואלים אותו, הוא לא היה ממהר לעשות מזה עניין גדול, גם לא להניף דגל צבעוני. למעשה, הצבע של הדגל שלו הוא כתום, צבעו של דגל העיר רעננה: "אני מנהל כיום את ענייניה של העיר רעננה ואין לזה שום קשר לחיים הפרטיים שלי, לחיי המשפחה שלי או לעניינים האישיים שלי".
עוד בפתח השיחה לכתבה זו, לגינזבורג היה חשוב להבהיר שעם כניסתו לתפקיד, הוא הבטיח לחברי מועצת העיר שהוא לא בא לעשות מהפכות. מה זה מהפכות? מצעדי גאווה ברעננה, למשל: "אפילו לארגוני הגאווה המקומיים ממילא אין עניין לקיים כאן מצעד גאווה. המצעד הוא לא ערך לפני עצמו. מה הרי אומרים במצעד הזה? מוחים על אפליה בזכויות, דורשים קבלה ושוויון כי אנחנו חלק אינטגרלי מהחברה. אבל היי, אני יושב כאן. אני ראש עיריית רעננה. אז כאן אין מצעדי גאווה אבל בכל שנה אנחנו מציינים את חודש הגאווה והסובלנות".
ועם זאת, אפליה וקיפוח בעקבות נטייתו המינית, הוא חווה גם חווה ושילם עליה ביוקר כשביקש להקים ביחד עם בן זוגו, יותם, תא משפחתי: "נאלצתי לעבור את האוקיינוס בשביל הזה", הוא מספר: "היינו צריכים להגיע ליבשת אחרת, להרחיק עד לארה"ב ולגייס המון כסף, מאות אלפי שקלים, כדי לאפשר לי וליותם להיות הורים. זאת אפליה קשה".
לדבריו, טרם ניסיונותיו להפוך להורה הוא לא נחשף לאפליה, לא הרגיש שהיותו הומו מגביל אותו במשהו: "לא היו לי תקרות זכוכית. הגעתי בדיוק לאן שרציתי להגיע".
לפחות לפי שעה, עוד שישה פוליטיקאים מקומיים ברעננה לוטשים עיניים לתפקיד ראש העיר הבא שייבחר לתקופת כהונה מלאה במסגרת הבחירות המקומיות שצפויות לאוקטובר הקרוב. גינזבורג אומר שהוא מתקשה להעריך את סיכוייו, שלא ידוע לו על סקרים שמי מהמועמדים עשה, אומר שאין לו מושג אם העובדה שהוא בא לבחירות האלה מעמדה של ראש עיר מכהן מיטיבה עמו או מזיקה לו: מצד אחד הוא אכן ראש העיר אך מהצד השני, החוק אוסר עליו להתרברב בהישגים מול תושבי עירו בתקשורת המקומית. מאידך, מועמדים אחרים לתפקיד פנויים כל העת לצחצח חרבות לקראת יום הבוחר, להשקיע בקמפיינים ובאספות בחירות - בזמן שגינזבורג צריך לנהל את ענייני עירו.
האם העובדה שהוא הומו תתנקם בו ביום הבוחר? הוא לא בטוח: "נבחרתי במועצת העיר לתפקיד ראש העיר ברוב קולות ולא בגלל ולא למרות אורחות חיי - אלא בגלל היכולות שלי ובזכות מה שעשיתי עד כה. בזכות זה שאני מכיר את המערכת המוניציפלית מלפני ומלפנים, בזכות זה שאני מכהן במועצת העיר משנת 2003, על כך שעמדתי בראש הוועדה המקומית לתכנון ובנייה והייתי סגן ראש העיר. עשיתי דברים. הכיסא שאתה יושב עליו, אני ישבתי עליו אלפי שעות לדעתי, מול ראשי עיר קודמים. אני מכיר את התפקיד הזה מלפני ומלפנים. וכן, אני מניח שבאוקטובר יהיו גם כאלה שלא יבחרו בי לראשות העיר בגלל שאני הומו. מצדי, אנסה לשכנע את כל מי שמוכן לשמוע שאני ראוי לבצע את התפקיד הזה".
אף שגינזבורג מתגאה בכך ש"גם דתיים תומכים בי", הוא זוכר גם מקרה אחר שבו הזמין חברת מועצת עיר דתיה למסיבה פרטית לרגל הולדת בנו איתי ובתו אמה, כיום הם בני ה–8 חודשים, ונענה שלשמחה הזאת היא לא מתכוונת להגיע: "אני מבין אותה", הוא אומר בנימה סלחנית: "אני נמצא בעולם שנוגד את עולם האמונות שלה. אחרי המקרה הזה היא נסעה לירושלים, כדי להשתתף בסדנה שעוסקת בקהילה הלהט"בית וכששבה - היא ביקשה שאשלח לה בווטסאפ תמונות של הילדים, כי היא רוצה לראות אותם גדלים".
לפי גינזבורג, "עצם זה שאני יושב על הכיסא הזה, גרם להרבה אנשים שהיו להם דעות כאלה ואחרות על להט"בים - להבין שוואלה, אני עושה את העבודה לגמרי טוב. אותם אנשים היו צריכים לעבור איזה מחסום שהיה לפניהם בכל הקשור לקהילה הגאה. אני מניח שאם אנשים נוספים יראו שבתקופה הקרובה אני ממלא היטב את תפקידי כראש עיר- הסיפור האישי שלי לא יהיה רלוונטי".
יובל אזולאי