אנחת רווחה

נראה כי כל מי מעורב בשווקים הפיננסיים מרשה לעצמו להוציא אנחת רווחה גדולה. אחרי הכותרות, ובמיוחד אחרי התנועות האלימות של השבוע שעבר במדדים, היה רגע שבו היה נדמה שהנה הנה הגיע הטריגר שכולם מצפים לו. אבל לא. עדיין לא. נכון הדבר שהיה כאן שילוב מדהים, ומתאים לכל מה שמצפים מאותו טריגר: בעיות פוליטיות-חברתיות אשר יביאו להחלטות קשות שישפיעו על הספירה הפיננסית, וזאת בדמות של עלייה פתאומית בריבית על האג"ח הממשלתי של מדינה חלשה במיוחד. והפעם, איטליה הייתה הכוכבת התורנית, אחרי שיוון כבר נמחקה מן הרדאר עקב השליטה המוחלטת של הביורוקרטיה האירופית עליה.

באיטליה, המדינה זועקת לשינוי ממשל, ליציבות חברתית-פוליטית, ולכלכלה קצת יותר קרובה לביצועי המדינות הצפוניות. אגב, הביצועים הגרמניים תמיד היו לצנינים בעיני רוב האוכלוסייה האיטלקית אבל במיוחד בעיני אלו הנמצאים בצפון המדינה, והמהווים את קהל הבוחרים העיקרי של הליגה הצפונית, אחת משתי המפלגות שניצחו בבחירות האחרונות. חברתה של זו לממשלה, ממשלת 5 הכוכבים, לא ניתנת לקטלוג מסורתי חוץ, מכמפלגה הפופוליסטית והאנרכיסטית המשמעותית ביותר שהייתה בהיסטוריה. מפלגה אשר נבנתה כולה על דחיית הממסד הקיים, והרוצה להעביר לעם את כל ההחלטות. כולן, קטנות כגדולות, וזאת על בסיס מנגנון של שאילתות על כל נושא ונושא.

ומה לשתי מפלגות כה שונות במשותף? נכון, ניחשתם: השנאה לאיחוד האירופי, על כל אחד מרכיביו השתלטניים והריכוזיים, ובהשלכה ישירה, רצון עז להשתחרר מכבלי המטבע המשותף, היורו. המועמד הראשון להיות שר האוצר של הממשלה החדשה, אשר בינתיים נדחה ולא מונה, תיאר זאת בצורה הציורית ביותר כאשר הוא השווה את ה-יורו כ-כלוב המונע מאיטליה להיות חופשית בהחלטותיה הכלכליות, וביכולתה לנסות להתגבר על בעיותיה באופן חופשי.

הסיכוי הקלוש לבנות צעדים של כוונה רצינית לממש איום של יציאה מן היורו הספיק על מנת לייצר את ה"שיגעון" שראינו. מדוע? יש כאן שלושה גורמים בסיסיים לכך:

ראשית, יציאת איטליה, כמדינה מייסדת, וגדולה מספיק, מן המטבע תביא בהכרח למפולת שלגים של יציאת מדינות החושבות באופן דומה על המטבע המגביל אותן כל כך הרבה בצד המוניטארי של הדברים.

שנית, חובה של המדינה האיטלקית כרגע מגובה על ידי אירופה כולה. ולכן, עדיין, תשואה של 3% הייתה המקסימום שהגענו אליו בשיא המשבר. יציאה מן האיחוד, ומן הגוש, יביאו את התשואה לאג"ח הממשלתי למספרים דו-ספרתיים. צעד ראשון לאי יכולת לגלגל חוב קדימה ולהכרזה על פשיטת רגל דה-פקטו.

ושלישית, הרבה מאוד נכסים איטלקים מוחזקים על ידי גופים חיצוניים, בעיקר אירופיים. בהם, בנקים ומוסדות פיננסיים גדולים. ראו את מה שקרה למניית דויטשה בנק  בזמן המשברון הזה:

 משה-שלום-דיבי-05-06

וזה, חברים יקרים, סכנה שאותה כבר ראינו כמוה ב-2007-9. קוראים לזה "בעיה סיסטמת של Counter-Party-Risk" כאשר כל השחקנים הפיננסיים הגדולים בעולם יקפיאו די מהר את מתן האשראי שלהם לצדדים שמולם, מפחד ה"חורים השחורים" במאזן של צד מקבל האשראי. נפילת ליהמן הייתה מעין חזרה כללית, כאשר ההצגה עצמה נמנעה, בדקה ה-90, על ידי טריליוני הדולרים מן הבנקים המרכזיים.

כאמור, ישנה עכשיו אנחת רווחה גדולה שכל זה נמנע, הוקמה ממשלה באיטליה, ויש תחושה שגם שם ה"כוחות ההגיוניים מבריסל" הצליחו לייצר את היציבות הנדרשת לטווח המיידי. השאלה הגדולה נשארה פתוחה: כמה מהגרים, וכמה חוסר שוויון חברתי בין הקצוות של המרחב הסוציו-אקונומי עוד יידרשו על מנת לגרום למצב שבו אותו "הגיון ממסדי" לא יוכל לתקן את מה שזעם הציבור בוחר ומעלה לשלטון?

■ משה שלום - מנתח שווקים פיננסים. 

*** אני מנתח שווקים פיננסיים, ולא יועץ השקעות מורשה. יובהר ויודגש כי כל האמור בכתבה, בניתוח שווקים זה, או בדוא"ל המוגש כאן, אינו מהווה ייעוץ השקעות, המלצה לפעולה מכל סוג שהוא, ואין בו שום אלמנט הלוקח בחשבון את הנתונים של הקורא, או המשתמש בחומר, ואינו מתחשב בצרכים הייחודיים לו. במידע, בניתוחים, בכל האמור כאן, או בחלקיו, אין, בכל אופן שהוא, חוות דעת, או העדפה, אשר אמורה להביא להשקעה כל שהיא במכשירים, כלים, ניירות ערך, או כל נכס פיננסי או אחר. יובהר ויודגש עוד, כי על הקורא, או המשתמש, לבדוק את המידע המתפרסם כאן, לאמת אותו, ולבחון את מידת התאמתו לצרכיו, להעדפות ההשקעה שלו. כמו כן, אין בחומר הכתוב, או המוצג, כדי להבטיח רווח, או תשואה, מכל סוג שהוא. יובהר, ויודגש עוד, כי במידע הנמסר כאן, עלולות ליפול טעויות, וכי אפשר שיחולו בו שינויים המתחוללים ללא אתראה מוקדמת. אפשר שגם יימצאו סטיות, בשיעור כזה או אחר, בין המתואר, או המצוין, בחומר הכתוב, לבין מצב הנכסים בפועל. יודגש ויובהר עוד, כי קבלת ההחלטה בדבר השקעה מכל סוג שהיא, במידה ונעשתה לאחר קריאת הכתוב בניתוחים המוצגים כאן, או על סמך נתוני שוק המוצגים בכתוב, היא על אחריותו של הקורא, או המשתמש, בלבד.