לשמור על הקניין הרוחני

רשות המסים הודיעה לאחרונה כי חברות ישראליות יוכלו להקים חברה זרה, שתחזיק במניותיהן מבלי שהדבר ייחשב לאירוע מס. הרציונל שעומד מאחורי ההחלטה ברור: למנוע מחברות הייטק, שמגייסות הון ממשקיעים זרים, להוציא את הקניין הרוחני מהארץ. טוב עושה אפוא הרשות שהיא מעודדת את הקמתן של מה שמכונה "חברות שלמות" - דהיינו, חברות שלא רק מחזיקות בארץ פעילות מו"פ, אלא גם שהקניין הרוחני שלהן רשום בישראל.

חברות הייטק רבות של יזמים ישראלים מחזיקות בארץ פעילות מו"פ, אבל הקניין הרוחני שלהן רשום בחו"ל. ההנחה היא שאם החברה תירשם בישראל, סביר שגם הקניין הרוחני יירשם בישראל וכך החברה תהיה "שלמה", והמשק ייהנה מהשפעות חיוביות מעצם פעילותה בישראל.

אומנם היוזמה נעשית כחלק מהמגמה של רשות המסים להגברת הוודאות והשקיפות, אך נראה שהיא נעשית גם בתגובה לרפורמת המס של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ. הרפורמה נזכיר, מתמרצת את תושבי ארה"ב להשקיע בחברות אמריקאיות ולא בחברות זרות והמסלול החדש של רשות המסים אמור לרכך את ההשפעה של רפורמת טראמפ על יזמים ישראלים, מכיוון שהוא מקל עליהם להפוך את החברות הישראליות שלהם לאמריקאיות, אם ברצונם לגייס משקיעים בארה"ב.

אך עם כל ההערכה ליוזמה של רשות המסים, נראה שמדובר יותר בצעד תגובתי ללחצים חיצוניים מאשר ביוזמה פרו-אקטיבית. הגיעה הזמן שממשלת ישראל תפנים את החשיבות של הקניין הרוחני ואת הצורך לתמרץ חברות לפתח ולטפח קניין רוחני בישראל.

הקניין הרוחני משקף כיום את ליבת הפעילות הכלכלית בעידן כלכלת הידע, והוא כולל שורה ארוכה של נכסים אינטלקטואליים - חדשנות ומו"פ, פטנטים, סימני מסחר, זכויות יוצרים, עיצובים (מדגמים), ידע, מוניטין, נאמנות צרכנים וכדומה.

ממחקרים שונים שנעשו עולה, כי במדינות המפותחות, לקניין הרוחני יש תפקיד מכריע בייצור העושר הלאומי. במדינות אלה התוצר מקניין רוחני עומד על 354 אלף דולר לנפש, לעומת 76 אלף דולר לנפש מהמערך היצרני ו-9,500 דולר לנפש בלבד ממשאבים טבעיים. נתון נוסף שממחיש זאת - 80% מהערך המצרפי של חברות ציבוריות בעולם נבנה מקניין רוחני.

ב-2013 שינתה ממשלת ארה"ב את מתודולוגיית חישוב התמ"ג, כך שישקף השקעה על מחקר ופיתוח, וכן יצירת נכסי קניין רוחני כגון ספרים, סרטים, תוכניות טלוויזיה, מוזיקה וכיוצ"ב. כל מה שנכון לארה"ב נכון שבעתיים לישראל, שהפכה למוקד של חדשנות עולמית במגוון תחומים ואשר כמחצית הייצוא שלה נשען על מוצרים ושירותים טכנולוגיים.

מאז הצטרפותה של ישראל לארגון ה-OECD היא צמצמה את הפערים בינה לבין המדינות המפותחות בכל הקשור למשטר הקניין הרוחני. יתר על כן, ישראל הלכה בעקבות ארה"ב ושינתה אף היא את מודל חישוב התמ"ג, אשר אמור להגדיל את תוצר המשק ב-2% בשנה בממוצע.

מה שחסר עדיין הוא גישה אקטיבית יותר של הגנה על נכסי הקניין רוחני. בין שמדובר באכיפה נמרצת על זכויות יוצרים ומניעת זיופי מותגים, ובין שמדובר על מינוף של נכסי הקניין הרוחני שנוצר בין כותלי ארגונים ממשלתיים וציבוריים כמו אוניברסיטאות, בתי חולים, מערכת הביטחון וכיוצ"ב.

כל זאת לצד מהלכי המשך של הורדת מסים ודה-רגולציה כך שישראל תדורג במקום גבוה יותר במדד "עשיית עסקים" (Doing Business), הטבות מס לחברות רב-לאומיות כדי להתחרות במדינות אחרות הקורצות להייטק הגלובלי ותמרוץ של חברות פרטיות לרשום, לתחזק את הקניין הרוחני שלהם בישראל.

רצוי לבחון הקמת כוח משימה לאומי לבחינה ולגיבוש מדיניות כוללת בתחום ההגנה על זכויות קניין רוחני, כפי שנעשה בארה"ב וביפן, שיאפשר לישראל לעמוד בשורה אחת עם המדינות המפותחות ולקדם את הנכסים הבלתי מוחשיים שעומדים לרשות המדינה והמגזר העסקי.

■ הכותבת היא מנהלת-שותפה ב"לוצאטו את לוצאטו" וחברת הוועד המנהל של אוניברסיטת בן-גוריון.