באחד המערכונים של הקומיקאית איימי שומר רואים אותה מנסה לשחק במשחק צבאי ב-X-Box. לאחר שהיא בוחרת בדמות נשית למשחק, היא עוברת חוויות שונות לחלוטין מבן זוגה שבדיוק סיים לשחק. במקום לעסוק במהות המשחק, דמותה צריכה להתמודד עם קשיים רבים הקשורים להיותה דמות נשית במערכת צבאית שוביניסטית. את המערכון הזה מזכירה הדס רייס כשהיא מציגה את התוכנית שיזמה להקמת בית ספר נפרד לבנות, תוכנית שאפשר להגיד שהחלה באחרונה לרקום עור וגידים.

עיריית ירושלים החליטה לפתוח כיתה נפרדת לבנות באחד מבתי הספר הממלכתיים בעיר, כפי שפורסם השבוע באתר Ynet. הכיתה תיפתח בשנת הלימודים הקרובה, תש"פ, אך עדיין לא נקבע באיזה מבתי הספר בעיר. הרעיון עלה כחלק מתחרות "בית ספר החלומות" שהשיק מינהל החינוך בעיריית ירושלים בתחילת השנה. בעירייה מספרים כי מאות יזמים, אנשי חינוך ואזרחים הגישו רעיונות לבתי ספר יוצאי דופן, כאשר הפרס שהובטח הוא הקמת בית הספר הזוכה בירושלים.

אחד הרעיונות שהגיעו לגמר היה הקמת בית ספר נפרד לבנות, הראשון בישראל שלא מיועד לבנות דתיות. הרעיון אמנם לא זכה בתחרות, אך בעקבות הקשר שנוצר בין העירייה לבין יוזמות הרעיון, החליטו במנהל החינוך לפתוח כיתה נסיונית. הכיתה תהיה בשכבת הגיל של כיתה ז’ והיא תמשיך באותה מתכונת במשך כל התיכון.

אם הפיילוט יוכתר כהצלחה, יוקם בית ספר שלם שבו ילמדו בנות בלבד. בעיריית ירושלים אמרו כי "מינהל החינוך נמצא בימים אלו בהליכי עבודה בשיתוף משרד החינוך אל מול מספר בתי ספר שהגיעו לשלבי הגמר בתחרות, כמו גם אל מול היזמיות של ‘ענבר’, וזאת במטרה לבדוק היתכנות למסלול ירושלמי ברוח היוזמה".

לפי נתון שפורסם בניו יורק טיימס ב-2014, בתוך עשר שנים עלה מספר בתי הספר בארה"ב שבהם למדו תלמידים ממין אחד מ-34 ל-850. מאחורי הגידול החד עומד כסף פדרלי, אך בעיקר שורה של מחקרים, כמותיים ואיכותניים, שבחנו את הדינמיקה בכיתות נפרדות (בעיקר בלימודים ריאליים) והראו כי הן מאפשרות לבנות להגיע להישגים גבוהים יותר.

בין השאר, זה נובע מכך שבנות לא צריכות להתמודד עם סטריאוטיפים, להוכיח כל הזמן שהן ראויות למקום שבו הן נמצאות, ולהתמודד עם הנחיתות (מספרית וסטריאוטיפית) מול הבנים. כך גם ניתן להתאים את שיטות הלימוד לבנות, שפעמים רבות מעדיפות סביבה לימודית פחות תחרותית, וכן להעמיק יותר בחומר הנלמד, ולהבין את ההקשרים והתיאוריה שמאחוריו.

לפני כשנתיים נערך בישראל מחקר בעבור קרן טראמפ, שמטרתו היתה לבחון למה בנות לא בוחרות ללמוד מתמטיקה ולימודי מדעים ברמה של 5 יחידות. המחקר, שנערך על ידי קרן סאלד ופרופ’ רונית קרק אוניברסיטת בר אילן, הראה תמונה עגומה לגבי היחס לבנות בכיתות אלו - המקצועות האלו נתפשים כלא מתאימים לבנות, דבר שבא לידי ביטוי גם ביחס של הבנים כלפי הבנות, עד לרמה של בריונות. מכיוון שיש מיעוט של בנות בכיתות, הן סובלות מהיעדר שיתוף מצד הבנים, גורמים להן להרגיש חריגות, וטוענים כי הן שם "רק כי הן יפות".

בנות סיפרו בראיונות למחקר כי הן מרגישות שהן צריכות להתנצל שהן שם, ולהוכיח את עצמן יותר. התפישה של מקצועות כגבריים קיימת גם אצל צוות ההוראה, דבר שבא לידי ביטוי בשיטות ההוראה וכן במסר שעובר לתלמידות. "אם בן יקבל ציון 70 במבחן - זה ייחשב לגיטימי, אם אנחנו נקבל ציון כזה זה כבר יהיה גבולי ויעלו ספקות על הישארותינו במגמה", אמרה אחת הבנות בראיון שהוצג במחקר.

 בארה"ב, התוכנית עובדת היטב

"בנות היו עוזבות אחרי סצנה של בכי"

במינהל החינוך בירושלים ויוזמות הרעיון בחרו לא להתראיין יותר, כל עוד הם לא עוברים לשלבים סופיים של המהלך, ומתקבלת ההחלטה איפה למקם את הכיתה. במסמך שגיבשה הדס רייס, אחת מיוזמות הכיתה הנסיונות בירושלים, לצורך הצגת הרציונאל מאחורי הרעיון, היא כותבת כך: "מקריאת מחקרים רבים שנערכו ב-20 השנים האחרונות עולה תמונה מדאיגה של המסגרות החינוכיות אליהן אנו שולחים את בנותינו. המערכת הסובבת את הילדה באותן שנים מעצימות, מחנכת אותה לפחות מאשר את הילד שנכנס איתה אל אותה המערכת".

רייס אמנם יזמה את הרעיון, אבל כדי לקדם אותו היא חברה לאגודה לקידום החינוך, רשת בתי ספר ופנימיות ותיקה ואיכותית, ויחד עם צוות יזמיות הם עוסקים בהקמה ופיתוח הפדגוגיות הייחודיות של בית הספר.

"יש להכיר בכך שמערכת החינוך היא מוטת מגדר מדרך הטבע. בתי הספר הם חלק מחברה לא שוויונית, ולכן אין לצפות שהיא לבדה תצליח לעשות שינוי", נכתב במסמך של רייס. "עם זאת, יש להבין את ההשפעה של הבנה זו על מערכת החינוך ומשם להתחיל ולבדוק כיצד להתמודד איתה. כשאנו מתעלמים מהבעיה, אנחנו לא רק פוגעים בבנות אלא גם בבנים. זה לא עניין של צדק, אלא עניין של הישרדות כלכלית והגיון בריא. הילדים של היום הם האחראים על עתיד החברה שלנו, ולכן כשאנו מוכנים להסכין עם המצב הזה אנו מוותרים על חצי מהאוכלוסייה של כח העבודה, של האזרחים ושל ההורים של הדור הבא. זוהי בעיה חברתית-פוליטית", היא כותבת.

ואולם הגדרת הבעיה לבדה איננה מספיקה, ויש להבין האם הפיתרון הוא לימודים נפרדים, ועד כמה הם תורמים להצלחת הבנות ולשינוי תודעתי. פרופ’ קרק, מהמחלקה לפסיכולוגיה והתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן, ערכה במהלך המחקר לקרן טראמפ ראיונות עם עשרות תלמידות, מורים ומורות, הורים, ומומחים שונים.

 רונית קרק / צילום: גבית ינאי

"באחד הראיונות סיפרה מורה מדרום הארץ על חוג רובוטיקה שהיא ערכה אחר הצהריים. הקבוצה הגיעה רחוק מאוד באליפויות ארציות, אבל המורה לא הצליחה למשוך בנות להצטרף לקבוצה, ואלו שבאו - נשרו. באיזשהו שלב היא פתחה קבוצה רק לבנות, מיקמה אותן במיקום הכי איכותי ומרכזי, ועם חלונות זכוכית שתהיה להן נראות. בסוף השנה הגיעה קבוצת הבנות לאליפות הארצית. היה להן קשה בתחרות, והן בכו בצורה לא סטריאוטיפית למעמדים כאלו, אבל בסוף זכו. בסוף השנה המורה שאלה אותן אם הן מעדיפות להישאר קבוצה של בנות בלבד, או להתאחד עם הבנים, והן החליטו להתאחד", אמרה קרק.

קרק גם בחנה באופן ספציפי כיתות לימוד נפרדות במתמטיקה ובמדעים: "באחד מבתי הספר החילוניים המובילים בישראל, שבו היתה כיתה נפרדת ללימודי 5 יחידות במתמטיקה, נוצרה תדמית ש’אפשר לנסות גם אם את לא גאון במתמטיקה’. המורה של הכיתה הזאת סיפרה בראיון כי היא מלמדת ברמה מאוד גבוהה, אבל ברגע שהבנות לא הבינו את החומר, יש להן יותר חופש לעצור, לשאול, ולא להתבייש בכך. בכיתות מעורבות, כשבת עונה תשובה טיפשית, היא מרגישה פחות מתאימה, מכיוון שבנות הן מיעוט בכיתות האלו.

"המורה סיפרה סיפור מרתק: כשהגיע מבחן היו שתי בנות שהתחילו לבכות מלחץ, והיא היתה לוקחת אותן לספריה עם טישו, שם הן היו נרגעות ובסוף הן קיבלו ציון 100. בכיתה מעורבת הבנות האלו היו עוזבות, הן לא היו נשארות אחרי סצנה כזאת של בכי".

לפי רייס, המקרה המתואר בדרום הארץ אינו חריג. "מחקרים שנעשו בבתי ספר נפרדים מגלים נתונים מרשימים על הצלחות לאורך שנות הלימוד, וגם של הבוגרות. התגלה שבנות שלמדו במסגרות כאלה הן בעלות דימוי עצמי גבוה יותר, מביעות עניין רב יותר במקצועות מדעיים, בעלות סקרנות אינטלקטואלית גבוהה מהרגיל, מגלות רצינות כלפי הלימודים, ובעלות סיכוי נמוך יותר לבחור מקצוע מגדרי סטריאוטיפי", ציינה רייס במסמך.

"הדרך לשינוי עוברת במרחב הגברי"

המחקרים הראו כי כיתות נפרדות מיטיבות עם הבנות, אך האם יצירה של מרחבי למידה נפרדים לגמרי הם הדרך לשינוי חברתי עמוק ועקירה של תפיסות סטריאוטיפיות בכל הנוגע למגדר, שוק העבודה, חיי המשפחה והמרחב הציבורי?

"התשובה לשאלה הזאת מורכבת, ויוצאת מהשאלה הבסיסית של האם הפרדה של מיעוט כלשהו מהאוכלוסייה הכללית היא פעולה שמקדמת אותו או לא", אומרת החוקרת ד"ר טלילה קוש זוהר, שעוסקת במגדר וחינוך. "אני מבינה את נקודת המוצא של הוגות הרעיון, שרוצות להשיג סביבה בטוחה והעצמה לבנות, אבל אני תוהה אם ההפרדה המוחלטת באמת תועיל בעניין של העצמה. אני חושבת שלחיים משותפים עם מגדרים נוספים יכולה להיות גם השפעה טובה. כלומר, חשוב שזה יקרה. אולי היה עדיף ליצור סביבה בטוחה יותר לבנות בתוך כיתות מעורבות", אומרת קוש זוהר.

"עד שלא יהיה שינוי במרחב הגברי לכיוון של כבוד, שוויון והכרה, אז אני לא חושבת שזה יהיה באופן משמעותי, כזה שישנה את החברה. לכן אני חושבת שהדרך הנכונה היא כן ליצור את התנאים להגיע לאותן מטרות אבל בתוך כיתה מעורבת, בשביל לשנות את הבנים. אנחנו כבר הרבה שנים אחרי המהפכה הפמיניסטית ובנות כבר הגיעו להרבה משרות בדרג גבוה, ועדיין הן מופלות בשכר. לכן אני לא חושבת שזה רק עניין של זמן", הוסיפה קוש זוהר.

קוש זוהר, שבשנה שעברה פורסם ספר שערכה עם ד"ר דינה חרובי ושעוסק במגדר ובחינוך, פירסמה בעבר מאמר בשם ‘(עדיין) זורקת כמו ילדה’, שממנו עלה כי הפרדת התכנים עלולה גם לחזק סטריאוטיפים. היא בחנה את שיעורי הספורט הנפרדים וציינה כי מדובר בהפסד כפול, מצד אחד מוחמצת הזדמנות לאפשר לבנות להשתמש בכוחן הגופני, ומצד שני הבנים נמנעים מלהתנסות בפעילויות מעודנות יותר. כלומר, קוש זוהר הגיעה למסקנה כי יש חשיבות ללמידה המשותפת, אם מבצעים אותה נכון.
מנגד, קרק אומרת כי "המסקנה שלי היא שלפרקי זמן מסויימים יש ערך להפרדה, בטח בתחומים שמנסים לאפשר לבנות ללמוד בתחומים שהם לא סטריאוטיפיים. למשל יש שאומרים שבנות לא אוהבות כדורגל והן יהיו בשולי המגרש, אבל זה לא נכון. בבתי ספר שיש רוב של בנות, אתה תראה שבנות משחקות כדורגל בהפסקות".

בנוגע לשאלה אם הפרדה כזאת לא מונעת שינוי מהבנים אמרה קרק כי "יש כמה דברים שצריך לעשות במקביל כשמנסים ליצור שוויון בארגונים ובבתי ספר - צריך לשנות קודם כל את המערכת הרחבה יותר, ואת התפישות המערכתיות של הארגון. אני חושבת שליצור כיתה כזאת זה לא כל כך רע כי זה מאתגר את החשיבה ומעורר דיון בשאלות למה צריך כיתה כזאת והאם הבנות רוצות להיות בה?.
"מכיוון שהסטריאוטיפים כל כך חזקים ולא משתנים במהרה - אני באופן אישי, מהניסיון שלי במחקר ובפרקטיקה, חושבת שצריכים להיות מאוד יצירתיים ולחפש סוגים שונים של פתרונות. בארה"ב היו קולג’ים חילוניים לנשים במשך הרבה מאוד זמן. אני חושבת שזה כן איפשר להן לחזק את המעמד האקדמי שלהן", הוסיפה קרק.

"כך יתאפשר פיתוח פדגוגיות חדשות"

עצם הרעיון של כיתה נפרדת מזכיר גם את העובדה כי משרד החינוך לא עושה מספיק כדי לקדם הוראה עם תודעה מגדרית. במשרד קיימת אמנם יחידה לשוויון בין המינים, שמפעילה שלל תוכניות ופעילויות לקידום, אך הן מתקיימות בגני הילדים ובבתי הספר רק באופן וולנטרי. השתלמויות של משרד החינוך יכולות להיות המפתח לשינוי. גננות, מורות ומורים שיהיו בעלי תודעה מגדרית רחבה יותר יכולים לעצב את הגן והכיתה באופן שונה, לסדר את הצעצועים אחרת, לתלות תמונות של נשים שהן מודל לחיקוי, ולעודד את הבנות לפתח מיומנויות שהן כביכול גבריות. במהלך השיעורים הן יוכלו לתת את זכות הדיבור גם לבנות, ולבנות מערכי שיעור שיתבססו על למידה בקבוצות, שבהן בנות באות יותר לידי ביטוי.

ד"ר נעמה אזולאי, המנהלת החינוכית של רשת בתי הספר ברנקו וייס, תומכת בהקמת כיתה נפרדת לבנות, בין השאר מתוך תקווה שיתפתחו שיטות פדגוגיות מותאמות. "אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שיהיו מורים שילמדו גם בכיתה הזאת וגם בכיתות אחרות. אני מאמינה שמה שיתפתח מכך הוא שיפותחו שם פדגוגיות ג’נדריאליות - מורה שמלמדת היסטוריה בכיתה הזאת ואחר כך גם בכיתות אחרות - רמת המודעות שלהן לנושא מאוד תעלה, ויכול להיות מכך רווח מאוד מעניין, בטח לילדים בבית הספר הספציפי ואולי יותר מכך, אם הידע יתפשט לבתי ספר נוספים", אמרה אזולאי, שייסדה את תוכנית "סודקות את תקרת הזכוכית", שמעודדת בנות ללמוד לימודי מדעים.

"אני גם מאוד אוהבת שזאת כיתה בבית הספר, אני לא מאמינה בהפרדה מוחלטת. הבנות לא נכנסות לתוך בועה, אלא יש להן גם הפסקות בין השיעורים וטיולים שנתיים ששם הן גם ביחד עם בנים. הרווח הגדול הוא לא זה של קבוצה של 30 נערות בשכבה, זה נחמד, אבל אם הניסוי הזה שווה משהו, זה במודעות גדולה יותר של איך מלמדים בכיתה שכוללת בנות", היא הוסיפה.