ואלה העובדות: שיפור דרמטי במצב העניים ובמצב אי-השוויון בישראל

הסיבה העיקרית למיקום הגבוה של ישראל בשיעורי העוני: גודל המשפחה הממוצעת בישראל – הגבוה ביותר מבין המדינות המפותחות • בשאר מדדי העוני נרשם שיפור משמעותי: תחולת העוני בקרב משפחות, מספר הילדים העניים וחלקן של המשפחות העובדות בכלל האוכלוסייה הענייה ירדו • פרשנות

שיפור באי-השוויון בישראל / צילום: שאטרסטוק
שיפור באי-השוויון בישראל / צילום: שאטרסטוק

1.

יש הרבה דברים חיוביים בדוח העוני שפורסם על-ידי הביטוח הלאומי, וכדאי מאוד להדגיש אותם, למרות (ובמיוחד) הפרספקטיבה השלילית שהדוח הזה מקבל כשהנטייה היא תמיד ללכת לדברים הפחות נעימים והיותר שליליים. הכותרת של דוח העוני הנוכחי, כמו הכותרות של השנים הקודמות, שהעוני בישראל צומצם. לא צמצום מינורי, אלא צמצום דרמטי. יש לכך אין ספור עדויות בדוח הביטוח הלאומי, המצביעים על ירידה במרבית הפרמטרים שמודדים את העוני: זו השנה השמינית שבה דוחות העוני והפערים החברתיים מראים על מגמה של ירידה בשיעור העוני; החדשות הטובות האלה מצביעות על הצלחה מתמשכת בצמצום תחולת העוני בקרב משפחות עובדות; הירידה בשיעורי העוני והאי-שוויון, לפי הגדרת ביטוח לאומי, היא "מרשימה", והתרחשה בין היתר על רקע של עלייה מבורכת ברמת החיים ובגידול של ההכנסה הפנויה. תחולת העוני ירדה בקרב משפחות, תחולת העוני של נפשות וילדים ירדו אף הן, לראשונה זה שנים ירד מספרם האבסולוטי של ילדים שחיים בעוני. יתר על כן, לראשונה מ-2013 ירדה תחולת העוני של האוכלוסייה העובדת (עצמאית ושכירה) וכן ירד חלקן של המשפחות העובדות בכלל האוכלוסייה הענייה ב-2017. תחולת העוני של ערבים וחרדים גם ירדה והפער בתחולת העוני בין נשים וגברים הצטמצם. כמו כן, מדד ג'יני למדידת אי-השוויון המשיך להתקרב לממוצע ב-OECD, הישג יפה למדיניות הכלכלית בישראל. המדד בישראל טוב יותר ממדינות כמו ארה"ב, אנגליה, אוסטרליה, ניו-זילנד, ספרד, פורטוגל ועוד - וזה אחד הנתונים החשובים ביותר שפורסם היום בדוח של הביטוח הלאומי.

הגורמים לשיפור הם מגוונים והם תוצאה של מגמה רב-שנתית ולא של השנה האחרונה בלבד: ראשית, מדובר בדחיפה משמעותית של השכר כלפי מעלה, בעליית מרשימה של שכר המינימום, בהעלאת קצבאות הילדים וקצבאות הקשישים - מדובר בתוספת בהשלמת הכנסה שהיא קצבה המיועדת לקשישים החיים בעוני, וכמובן הסיבה הכללית: יותר ויותר אנשים נכנסים למעגל התעסוקה, בעיקר אוכלוסיות שהתקשו בכך בעבר כמו חרדים וערבים, צעירים ובעלי משפחות גדולות. זה מאוד פשוט: כשיש יותר מפרנסים בבית, ההכנסה הפנויה גדלה וכך גדל הסיכוי לצאת ממעגל העוני. בסך הכל מדובר בשילוב של פעולות ממשלתיות יחד עם ההסתדרות וכמובן הצמיחה הכלכלית בישראל בשנים האחרונות. צריך לשים לב היטב להערה חשובה בדוח הביטוח הלאומי: מכיוון שקצבאות הילדים "הוחזרו" בצורת חיסכון ארוך טווח לכל ילד, הפרמטר הזה לא נכלל בהכנסה השוטפת של המשפחה ואיננו נכלל במשאבי המשפחה על אף חשיבותו הרבה כנכס הנצבר כחיסכון. המשמעות היא שזה לא "נספר" בהכנסה השוטפת ולכן תרם תרומה שלילית לשיעורי העוני.

2.

אם הכל כל-כך השתפר אז למה ישראל ממוקמת ראשונה בשיעורי העוני? התשובה לכך מורכבת ויש לה כמה סיבות, אבל הסיבה העיקרית היא גודל המשפחות הממוצע בישראל. כיוון שבישראל מספר הנפשות בממוצע גדול יותר, ברור הוא שההכנסה פר נפש במשפחה קטנה יותר (למרות שהחישוב לא ממש מתבצע כך, אבל המשמעות שלו היא זהה). צריך לאמר זאת בריש גלי: גודל המשפחות בישראל הוא הגורם מספר אחד בסיבה לשיעורי העוני, כאשר על פי ה-OECD מדד של ילדים לאישה, ישראל מדורגת ראשונה עם 3.1 ילדים בממוצע, לעומת 2.5 ילדים בממוצע בדרום אפריקה, המדינה המדורגת שנייה ולעומת 1.8 ילדים בארה"ב, 1.6 בגרמניה ו-1.7 ילדים בממוצע של מדינות ה-OECD.

צריך גם לזכור שעוני הוא מדד יחסי וקו העוני בישראל עלה במהירות - מ-2009 בכ-30% ריאלית - מה שממחיש עוד יותר את השיפור הדרמטי במדדי האי-שוויון בישראל (ככל שקו העוני גבוה יותר, "הסיכוי" ששיעורי העוני יהיו גבוהים יותר הולך וגדל).

השורה התחתונה: יש שיפור דרמטי במדדי העוני בשנים האחרונות, גודל המשפחות בישראל הוא בעל תרומה שלילית - וכמובן שיש עוד דרך לעשות ותמיד צריך להשתפר במדדי העוני והאי-שוויון.

3.

כמדי שנה אני חש חובה להבהיר שנתוני העוני של הביטוח הלאומי ומדידת העוני איננה חקוקה בסלע ואי אפשר לסמוך באופן מוחלט על הנתונים הללו. וזאת, מהטעם הפשוט. קו העוני מתבסס על סקר ההכנסות של הלמ"ס שבו נשאלים ראשי משק הבית על הכנסותיהם משכר עבודה, הכנות מנכסים, הכנסות מקצבאות או מכל הכנסה אחרת. כל מי שעיניו בראשו, כולל הלמ"ס שאוסף ומנתח את הנתונים והן הביטוח הלאומי שמשתמש ומעבד את הנתונים - שני הגופים מבינים שמדידת עוני המתבססת על סקר איננה יכולה לייצג את המציאות כהווייתה. נהפוך הוא: הם עלולים לעוות את המציאות, במיוחד של אותן משפחות גדולות מהסעיף הקודם (במיוחד חרדים וערבים). בסקר של הכנסות משק בית, למשל, יש למסוקרים נטייה לא להסביר את כל האמת ולא לספק לסוקרים את מספרי האמת. למשל, על הכנסות שלא מדווחות לרשות המסים - אותה כלכלה שחורה, שמייצגת עד רבע מהכלכלה "האמיתית" בישראל. לכן, נתוני העוני בישראל מדי שנה, כפי שהם משתקפים מדוחות הביטוח הלאומי, מחמירים עם המציאות. אלה העיוותים של הסטטיסטיקה ושל הסקרים - בתקופת בחירות כולם יכולים גם להרגיש זאת.

4.

פרופ' דני גוטליב, כלכלן מאוד ותיק וסמנכ"ל מחקר ותכנון בביטוח הלאומי - ומי שכתב את הפתיח לדוח, הוא חסיד ותיק של הגדלת הקצבאות, מתוך אמונה פנימית עמוקה שכך צריך להיות. זו זכותו וכמובן שיש כלכלנים שחולקים עליו. האמונה הזו ניכרת היטב בכתיבתו כשגוטליב מציין שקצבאות הביטוח הלאומי אינן גדלות יחד עם העלייה ברמת החיים, אלא מוגדלות על-פי התייקרות מדד המחירים לצרכן ולכן זה יוצר פער בין הגידול ברמת החיים הכללית לבין רמת החיים של האנשים שזקוקים לתמיכה ולקצבאות.

5.

דבר נוסף חשוב שיש בדוח, לראשונה, הוא ההתפתחות של מעמד הביניים והתפתחותו הכלכלית. מתברר ששיעורה של שכבת הביניים בישראל עלה בשנים 2009 עד 2017 מ-47.9% ל-53.4%. כיוון שהביטוח הלאומי מציין בעצמו שמעמד ביניים גדול וחזק נחשב לגורם חשוב לצמיחה הכלכלית, כיוון שכוח הקנייה שלו, יחד עם היכולת לרכוש השכלה, מביאים לצמיחה כלכלית. לכן, העובדה שמעמד הביניים בישראל התרחב בשנים האחרונות, מעידה שוב על המגמות הכלכליות החיוביות בישראל - שיפור דרמטי בשכר, עלייה יפה ברמת החיים ויציאה מעוני.

כן, אז יש עוד בהחלט לאן להשתפר, אבל לשם שינוי, בואו נתמקד בחצי הכוס המלאה.