מנכ"ל בנק הפועלים, אריק פינטו / צילום: איל יצהר
1. זו לא ההפרשה האחרונה: שנת רווחים אחת נמחקה
בנק הפועלים הפתיע היום את שוק ההון כשהודיע שיבצע הפרשה דרמטית בגין החקירה בה הוא מסובך זה מספר שנים בארה"ב. הבנק יפריש בדוחותיו השנתיים סכום של 922 מיליון שקל על רקע התפתחויות במגעים מול משרד המשפטים האמריקאי בפרשה בה חשוד הפועלים כי סייע ללקוחותיו האמריקאים להעלים מס. בתגובה לכך ירדה היום מניית הבנק בכ-2.5% (נכון לשעות הצהריים). בסך הכל ביצע עד היום הבנק הפרשות בגובה של 2.3 מיליארד שקל בגין חקירה זו. אם נוסיף לכך גם את ההוצאות המשפטיות, העלות הכוללת של החקירה עשויה להגיע ל-3 מיליארד שקל.
האם ההפרשה הגבוהה היום היא ההפרשה האחרונה בעקבות חקירת הרשויות האמריקאיות? כנראה שלא. האם גובה ההפרשה עד עתה, סכום עצום של כ-2.3 מיליארד שקל, מסכן את יציבותו של הבנק? ממש לא. למרות הסכום העצום, שעלול עוד לגדול, הוא עלול לחסל שנת רווחיות אחת של הבנק. זה לא נעים וזה בהחלט הפרשה חריגה מאוד, אבל בנק הפועלים יספוג את זה, ממילא הסכומים מופרשים בהדרגה והשפעתם לא נפרסה על שנה אחת בלבד. הבעיה היא במשאבים העצומים שיוצאים על ההסדר הזה, מלבד הכסף. מדובר במשאבים ניהוליים רבים, שבהכרח משתקים, גם אם בצורה חלקית, את הניהול של הבנק, ומקשים על ההנהלה, בראשות אריק פינטו, להתפנות ולקדם נושאים אחרים.
שלושה דברים בטוחים: הראשון, זה לא נגמר עד שזה נגמר, מוסכם וחתום ע"י שני הצדדים; השני, בנק הפועלים שקע עד צוואר בהסתבכות הזו. הוא מודה בהודעה היום כי חקירות הרשויות האמריקאיות נמשכות, שטרם הושגה הסכמה כלשהי בקשר עם הסדר או הסדרים מוסכמים - אם יושגו - עם מי מהרשויות האמריקאיות, וטרם סוכם הסכום אותו יידרש הבנק לשלם לרשויות האמריקאיות וכן סוג ההסדר.
כמו כן, איסוף, ניתוח ותיקוף הנתונים הכמותיים נמשך גם הוא בהתאם לדרישת האמריקאיות. כלומר, הפרשות עוד יהיו, השאלה היא רק מתי וכמה. האמריקאים לא ממהרים להגיע להסדר, והם יודעים היטב גם למה: ככל שמתיחת העצבים של הבנקים הנבדקים (בישראל זה הפועלים ומזרחי טפחות) מתארכת, גם הפוטנציאל של הקנס גבוה יותר. האמריקאים עוברים ביסודיות (שלא לומר באובססיביות) על מסד נתונים אדיר שכולל ירידה לרזולוציה ברמת הפעולה הספציפית שביצע כל לקוח בעייתי מתחילת שנות ה-2000.
הם עוברים על כל נתון, משכללים עם הזמן את הדרישות, וממצים כל דבר שניתן כדי לגבות את הקנס המקסימלי מכל בנק. הזמן עובד לרעתו של בנק הפועלים, ככל שהוא מתארך, האמריקאים משתכללים והרעב שלהם לעוד ועוד קנסות רק גובר. מה שקורה עתה, שהן הפועלים והן מזרחי שבויים כעת בידיהם של האמריקאים - זו טבעת חנק שתסחוט מהם עוד ועוד כסף; הדבר השלישי שבטוח הוא שעם החתימה של הפועלים על הסדר עם הרשויות האמריקאיות ייגרמו הצרות איתם אבל יתחילו הצרות בישראל.
2. סגירת החקירה בארה"ב, פתיחת החקירה בישראל
בסופו של דבר הפרשה תיסגר, זה יהיה עניין של קנס יותר גבוה, כי זה מה שמשרד המשפטים האמריקאי ושאר הרשויות בארה"ב מעוניינות בו. לאמריקאים יש יכולת להוציא הודאות מהבנקים המעורבים בהעלמות מס, רק מהחשש שייפתח נגדם הליך פלילי בארה"ב שיטיל עליהם סנקציות דרמטיות.
אלא שעם החתימה, יעופו מתוך מסמכי ההסדר המילים והמעשים שבהם הודה בנק הפועלים. מה שיהיה חשוב ומעניין הם אותם מילים, המסמכים, שעליהם יחתום בנק הפועלים כהודאה בדרך להסדר סופי עם האמריקאים, והם יותר משמעותיים מהקנס ישולם.
מעבר לפסטיבל התקשורתי שיעוררו ההודאות, כפי שקרה לפני ארבע שנים בבנק לאומי, יש להן משקל מכריע על התפתחות הפרשה בישראל. בניגוד למדינות אחרות, שבהן ההסדר הוא סוף פסוק, בישראל הדברים שונים. כזכור, מסכת העובדות שנפרשה עם חתימת ההסדר בבנק לאומי הייתה קשה. לאומי הודה למעשה בהתנהגות פלילית, בדיווחים כוזבים, בהסתרת מידע ובסיוע אקטיבי למעלימי המס.
השורה התחתונה היא שהתגלתה לנגד עינינו בבנק לאומי מסכת עבריינות פלילית ושיטתית שנמשכה זמן רב, הקיפה לא מעט עובדים ולא מעט חשבונות זרים. אם התיאורים הללו יחזרו על עצמם גם בהסדר עם בנק הפועלים, וסביר שתיאורים דומים יחזרו על עצמם, התפתחות הפרשה תהיה דומה: דרישה מבכירים לשעבר בבנק להחזיר בונוסים, פתיחה של חקירה פלילית בארץ כנגד בכיריו לשעבר על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, חקירה שנמרחת עד היום כלפי מנהלי לאומי לשעבר. לא תהיה ולא יכולה להיות אפליה בעניין הזה בין הבנקים.
3. כל הבנקאים האחראים להפרשה העצומה בפועלים
ההסדר עם האמריקאים יהיה, אם כן, סוף פסוק עם הבנק, אבל בהחלט לא עם אנשי הבנק, עם אותם בנקאים שהיו אחראים לכך. בבנק לאומי היה קל יחסית לזהות את האנשים הללו, משום שהם כיהנו בתפקיד לאורך כל השנים שבהן נעשו העבירות. הכתובת והאצבע המאשימה הופנו בצדק למנכ"לית לשעבר גליה מאור וליו"ר הבנק לשעבר איתן רף.
בבנק הפועלים, רשימת הבכירים הרבה יותר ארוכה: לאורך שנות האלפיים התחלפה לא אחת הנהלת הבנק, כך שאין כתובת אחת ברורה. עם זאת, הדמות שכיהנה במשך הזמן הרב ביותר בתפקיד בכיר הייתה שלמה נחמה, כיו"ר הבנק. נחמה נחשב האדם החזק בבנק בשנים 1998-2007, ועל רקע משקלו הרב אז, הוא ללא ספק אחת הכתובות המובהקות בכל הנוגע לפרשה הזאת. אחרי נחמה כיהן כיו"ר הבנק דני דנקנר במשך כשנתיים, עד שהודח. מאז הוא הספיק לבלות בכלא. אחריו שימש בתפקיד יאיר סרוסי, שכיהן כיו"ר משנת 2007 עד לפני שנה. הוא נאלץ לעזוב על רקע פרשת ההטרדה המינית כביכול של ציון קינן והוחלף ע"י עודד ערן .
ולמנכ"לים האחראים: בתחילת שנות ה-2000 ניהל את הבנק עמירם סיון ז"ל. אחריו מילא את התפקיד אלי יונס, במשך כשנה בלבד, ואז עבר לנהל את מזרחי טפחות, שגם הוא נמצא תחת חקירה דומה, גם אם היקף הפעילות שלו היה קטן באופן משמעותי מזה של פועלים ולאומי. אחרי האפיזודה הקצרה של יונס, הגיע צבי זיו, שניהל את הבנק במשך 6 שנים, ואחריו, בשנת 2009, ציון קינן, שניהל את הבנק במשך שבע שנים. החקירה אמנם החלה בתקופתו של קינן, אבל היא בהחלט כוללת גם את המנכ"לים הקודמים. קינן הוחלף על ידי אריק פינטו, והוא כנראה יהיה זה שיחתום על ההסדר הסופי עם האמריקאים.
4. המנהלים יחזירו פרוטות: מה שקרה בלאומי, יקרה גם בהפועלים
וזה התסריט: בכירי הפועלים, בדומה לבכירי לאומי, קיבלו חבילות שכר של עשרות מיליוני שקלים לאורך התקופה, כולל בונוסים נדיבים. בולטים במיוחד בהקשר זה הם נחמה וזיו, שנהנו מחגיגת שכר בבנק, בתקופה שבה הביקורת על שכר הבכירים עוד הייתה זניחה וחסרת השפעה. במקרה של לאומי זה הסתכם בהרבה רעש אבל מעט כסף שהוחזר. בסופו של דבר, בפשרה שהושגה בבית המשפט, מאור ורף החזירו, יחד עם צבי איצקוביץ, ראש החטיבה הבינלאומית, בונוס של כ-5 מיליון שקל בלבד. אלא שזה באמת כסף קטן בשבילם ויהיה גם כסף קטן בשביל הפועלים.
העננה הכבדה תהיה העננה הפלילית, לא הכספית: והיא עדיין מרחפת מעל בכירי לאומי, למרות שאנחנו מסופקים אם זה יוביל להאשמות פליליות. בכל מקרה, ייתכן שסגירת ההסדר של בנק הפועלים, תיאלץ את מערכת אכיפת החוק לקבל סוף סוף החלטה בנוגע להתפתחות בבנק לאומי.
5. הנהנים הגדולים מהפרשה: עורכי הדין ורואי החשבון
המרוויחים הגדולים מכל ההסתבכויות של בנק הפועלים, לאומי ומזרחי טפחות, הם כרגיל המתווכים: היועצים למיניהם, עורכי הדין ורואי החשבון שגוזרים עמלות יפות. התיקים הללו הם הלחם והחמאה שלהם - ככל שהם מסתבכים, ככל שהם מתארכים, הם מרוויחים עוד ועוד. הדרישות הכבדות והמפורטות של הרשויות בארה"ב, שבהן העברת מסד נתונים אדיר, מיילים ומידע רב נוסף, מחייבים את הבנקים, באופן טבעי, לשכור עורכי דין ומשרדי רואי חשבון. שכר הטרחה, כמובן, הוא לפי שעה, ויש הרבה מאוד שעות עבודה.
כל ההוצאות הללו מסכמות לבדן במאות במיליוני שקלים. מי שמוביל את הייעוץ מישראל הוא עו"ד פיני רובין ממשרד גורניצקי ושות', העובד בצמוד לבנק הפועלים בנושאים רבים. בשקט-בשקט יש ביקורת רבה בתוך הבנק על תפקודו בפרשה, על כל שלא הצליח לסגור אותה מוקדם ככל שניתן. בנוסף לכך, שכר הפועלים את שירותיהם של עורכי דין אמריקאים וגם את משרד רואי החשבון דלויט, שיסייע ויעבור על המתודולוגיה ועל מהימנות הנתונים שנאספו.
בנק לאומי השתמש בעיקר בעורכי דין אמריקאים, מעט בישראלים ואותו משרד דלויט ניהל את הנתונים שלו. זה עלה לו כ-200 מיליון שקל, משהו כמו 13% מהיקף הקנס. מזרחי טפחות שכר את KPMG ואפשר להעריך שהוצאותיו יגיעו לעשרות מיליוני שקלים לפחות.
כמובן שהעלויות הכבדות הללו הן מכיסו של הבנק. עוד מקרה שבו מנהלים, במקרה הזה בנקאים, לא משלמים מחיר ממשי. אין מחיר אישי להסתבכות או לכישלון. הם ייאלצו להחזיר כמה גרושים, והבנק ייאלץ לשלם הון תועפות בקנסות ומאות מיליוני שקלים למתווכים, שהפכו למרוויחים הגדולים מהפרשה.
6. האמריקאים דורשים מהבנקים הישראליים 1.3 מיליארד דולר
כמובן שבנק הפועלים לא היחיד שהסתבך בפרשה. מדובר בחקירה שהחלה כנגד שורה של בנקים בשוויץ, אך אין ספק שישראל בולטת בנציגות שלה מבין הבנקים הזרים בשוויץ הנחקרים. כאמור לאומי סיים את החקירה לפני 4 שנים, וכיום היא עומדת ומעיקה על פועלים ומזרחי טפחות.
מזרחי טפחות כבר קיבל דרישה לקנס לפני כחצי שנה בגובה של כ-340 מיליון דולר, גבוה דרמטית מהתחזיות, לאור הפעילות הקטנה יחסית של הבנק מול לקוחות אמריקאיים. בימים אלה מקיים הבנק, בניהולו של אלדד פרשר מגעים מתקדמים עם האמריקאים בניסיון להפחית את הדרישה, ולפי הערכות המגעים בשלבים מתקדמים מאד, והוא עשוי לסיים את החקירה בתקופה הקרובה. בסה"כ מוערכת דרישת האמריקאים מהבנקים הישראלים עד כה בסכום אסטרונומי של 1.3 מיליארד דולר.
7. המנצחת הגדולה: רקפת רוסק עמינח, מנכ"לית לאומי
כתבנו זאת בעבר, אבל אין ספק שמנכ"לית לאומי, רקפת רוסק עמינח, מחככת היום את ידיה בהנאה, במיוחד לאחר פרסום הדוח השנתי של בנק לאומי. כזכור, לאומי מיהר לחתום עם האמריקאים ושילם בסוף 2014 במסגרת ההסדר עם האמריקאים 400 מיליון דולר. אז זה נראה סכום עצום וגרר ביקורת עצומה. תראו מה הזמן עושה: ההפרשה של בנק הפועלים, בשלב זה, גבוהה ב-50% מההסדר בלאומי והיד עוד נטויה - בסוף הפועלים עלול לסיים את הפרשה עם מחיקה כפולה מלאומי, וזאת על אף שהיקף הפעילות של לאומי מול הלקוחות האמריקאים היה גדול יותר לעומת פועלים. אז מי אמר שהחיפזון הוא מהשטן?