דרום אמריקה בסטיישן: את מה יעדיפו הילדות - את מפלי האיגוואסו או את הבריכה במלון?

"המסלול המהיר ביותר מפוקון לאיגוואסו הוא 2,876 ק"מ, מה שאומר שזה ייקח לכם בסביבות ה-33 שעות", אמרה סירי. כן חמודה, עניתי לה באותה שפה, תנהגי את 33 שעות ברצף עם ארבעתן (יותר נכון, עם חמשתן), וזפזפתי להזמין טיסות. למה אף אחד מכל אלה שהתנדבו לתת לי עצות לפני הטיול לא סיפר לי שזה לא בדיוק כמו לנסוע מהרצליה לאילת עם עצירה אצל כושי.

 אבי עמית יומן מסע / צילום: פרטי

חודש וחצי אחרי שנחתנו בבואנוס, שבנו אליה לעצירת ביניים של 21 שעות. ככה זה כשחיים בטווח זמן מקסימלי של שבוע קדימה: לחוסר התכנון יש מחיר. לא שזה הזיז משהו לשנייה, שמאוד שמחה לחזור לבירת ארגנטינה, ומהסיבה הכי חשובה שאפשר לדמיין: כאן התרחשה הטראומה של הטיול מבחינתה. כאן היא שכחה את החולצה שהחברות מהארץ הכינו לה.

כאילו שלסחבק אין מספיק משימות בטיול הזה, "מבצע חולצה" יצא לדרך. מבעוד מועד יצרנו קשר עם בעלת הבית שבו נשכחה החולצה, וזו נמצאה כעבור כמה ימים מאחורי אחת המיטות. גם בעלה של הסניורה גויס למשימה. זמן מדויק ונקודת מפגש נקבעו למסירת החבילה, אלא שאז אירעה תקלה בלתי צפויה: מריבה משפחתית עצומה איימה לשבש את המבצע. כדי להשלים את המור"ק ברוח ערכי צה"ל אציין שכל העת, גם ברגעים הקשים שבהם השלישית גרמה לי לשיבוש הדעת, חתרתי למגע - וזה אכן הגיע. אחרי 45 יום בשבי, שבה חולצה לגבולה.

בשתיים בצהריים המראנו מבואנוס לכיוון מפלי האיגוואסו. מה זה מכבי והפועל, מה זה ביבי וגנץ, מה זה יזמי טלגראס והמשטרה לעומת הקרב האמיתי בין שני המחנות היריבים: אלה שמצדדים בצד הארגנטיני של המפלים - לעומת אלה שנשבעים בצד הברזילאי. כדי להכריע, החלטנו לעשות מה שכל פוליטיקאי חדור אמונה עושה - גם וגם.

 אבי עמית יומן מסע / צילום: פרטי

בצד הארגנטיני בילינו יום שלם. מדובר בשמורה עצומה מרוצפת גשרים אינסופיים מעל מים לא שקטים שחודרים עמוק. מאוד עמוק. לפחדני גבהים כמוני, מדובר בהתעללות לשמה. אבל האגו של הגבר הראשון לא ייתן לו להישבר, בטח לא כשלאורך כל הדרך השפה הרשמית היא היברו. מתברר שלראשונה בטיול, עלינו על הגל (של 20 אלף הישראלים בדרום אמריקה), ושכולם כאן. היום. איתנו. איזה כיף. אתה במפלי האיגוואסו, אבל מרגיש כמו בחוף לבנון בחופש הגדול.

אחרי שלושה קילומטרים של הליכה על המים הגענו למפלים. זה היה הזמן המושלם בשביל הרביעית להירדם. יש לה את זה בתזמונים: היא נרדמת בכל פלא עולם שאנחנו מגיעים אליו. צילמנו אותה ישנה וביקשנו מסבג, אח שלו, שיצלם אותנו משפחתית. כמובן שהתוצאה לא מצאה חן בעיני הגברת הראשונה.

לילה ויום, ועברנו לצד הברזילאי. לא לפני שהבנות התעקשו להעביר כמה שעות בבריכה של המלון - כי מה זה 1,746 מטר מעוקב לשנייה לעומת שכשוכית של פיפי. לך תתווכח. אוטובוס ממוסחר לקח אותנו הישר לתצפית פנורמית מהגיהינום: מרפסת בגובה 150 מטרים מעל המפלים עם מעליות שקופות. זה הזמן להתמודד עם הפוביה, אמרתי לעצמי, וירדתי ברגל.

הרביעית שוב נרדמה, השלישית שוב בכתה, ושתי הגדולות היו עסוקות בסלפי לסטורי. וזה היה מושלם: הגברת הראשונה פילסה בנחישות את דרכנו אל עבר הלוקיישן המושלם לצילום - ממש מתחת למפלים. אחרי שהזיזה ממקומם כמה תיירים ברזילאים נדהמים, כדי שייראה כאילו אנחנו לבד בפלא, ונתנה הוראות בימוי שלא היו מביישות את האחים כהן, התנשקנו לנו "בספונטניות" - נותנים לרסיסי המים שיוצרים קשת מרהיבה להרטיב אותנו. או שמא היה זה חלום. 

 אבי עמית יומן מסע / צילום: פרטי

דברים לדעת

בפוז דה איגוואסו אכלנו בגרסה הברזילאית ל"אכול כפי יכולתך": מסעדת 4 sorelle מציעה אינסוף מנות תמורת 70 ריאל למבוגר ו־30 לילד. מדובר בשיטה שנפוצה מאוד בברזיל, ואולי עדיף היה שתעבור מן העולם (או לפחות שלא נתפתה לנסות אותה, כאילו לא הייתה פאפאגיו מעולם).

בצד הארגנטיני של המפלים מציע הפארק שפע אטרקציות. אנחנו בחרנו לעשות שיט רגוע על נהר האיגוואסו, שבו נתקלנו בקרוקודיל חביב.

המדד השבועי

שעות טיסה בואנוס־איגוואסו: שעה וחמישים דקות

מחיר למשפחה: 675 דולר

עלות כניסה בצד הארגנטיני: 1,700 פזו (170 שקל - שתי הקטנות חינם)

עלות כניסה בצד הברזילאי: 178 ריאל (170 שקל)

תמונות במפלים. למעלה מ־500 על־ידי כל בני המשפחה

המשפחה: ההורים: אבי ועדי ילדות: עומר (11), עידן (9), אופיר (5), נועם (שנה וחצי)