סרבנות גט / צילום:Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב
עידן חדש בסנקציות על סרבני גט? גבר שלא נתן גט לאשתו במשך 20 שנה - הורשע בפלילים. מדובר במקרה חריג בחומרתו ,לאחר שסרבן הגט שהורשע עמד על סירובו חרף מאסר ממושך של 18 שנה וסנקציות קשות שהטיל עליו בית הדין הרבני לאורך שנים.
מדובר גם במקרה הראשון בו הוגש כתב אישום נגד סרבן גט בשל עבירה של הפרת הוראה חוקית (צו גט), על-פי הנחיית פרקליט המדינה משנת 2016, והרשעה ראשונה מסוגה ותקדימית.
השופט ירון מינטקביץ קבע בפסק הדין כי "תמיד יהיה מקרה ראשון בו יועמד אדם לדין בגין עבירה מסוימת", וכי "גם אם נצא מהנחה שישנם סרבני גט נוספים, אשר נגדם לא הוגש אישום, ההגנה לא הצביעה על מקרים נוספים דומים לזה שלפניי, של סרבני גט אשר לאורך 20 שנה מפרים ברגל גסה צו שיפוטי, ובוודאי שלא הצביעה על מניע פסול להבחנה בינם ובין הנאשם... משך הזמן הארוך בו מפר הנאשם את צו הגט, והעובדה שגם 18 שנות מאסר לא הביאו אותו לציית לצו הגט, מייחדים את המקרה שלפניי ומצדיקים הגשת אישום, גם אם אין מדובר בצעד שגרתי".
כתב האישום נגד סרבן הגט, מאיר גורודצקי, הוגש בספטמבר 2018 על-ידי יחידת התביעות של משטרת ישראל במחוז ירושלים, לאחר שמאז שנת 1999 וחרף החלטות בית הדין הרבני להגיע להסכם גירושים, הוא סירב לתת גט לאשתו.
ראשיתו של הסיפור עם נישואיו של הנאשם לס"ב בסמוך לשנת 1992. בשנת 1998 הגישה האישה נגד גורודצקי תביעה למתן גט לבית הדין הרבני בירושלים, וביום 29.6.99 הורה בית הדין לגורודצקי לתת לס"ב גט - אך הוא לא ציית לצו.
ביוני 2000 הורה בית הדין להפעיל על גורודצקי אמצעי כפיית מתן גט, ובכלל זה להטיל עליו מאסר, אך גורודצקי עמד בסירובו לתת לאישה את הגט, ועל כן נאסר החל מחודש יולי 2000 ועד יום 23.10.18 - כאשר ביטל בית הדין את הליכי כפיית הגט.
לאורך תקופת המאסר - 18 שנים ארוכות - משנוכח בית הדין כי אין בהליכי הכפייה שננקטו כדי להביא לתוצאה המצופה, הוחמרו מעת לעת תנאי כליאתו של גורודצקי. בין היתר הוא הועבר לבתי סוהר אשר תנאי הכליאה בהם קשים, הוחזק עם אסירים השפוטים בגין עבירות אלימות חמורות, נשללו ממנו זכויות שונות, כגון החזקת ציוד אישי, שיחות טלפון וקבלת ביקורים, והוא אף הוחזק בתנאי בידוד לפרקי זמן ממושכים - וחרף כל אלה סירב לציית לצו ולתת למתלוננת את גטה.
בשל כך הואשם גורודצקי בעבירה של הפרת הוראה חוקית.
הנאשם הודה כי חויב על-ידי בית הדין לתת לאישה גט, אך לא עשה כן; וכי הופעלו עליו אמצעי כפייה וציות בשל כך, אשר לא הביאו אותו לציית לצו הגט.
הנאשם טען כי האישה לא גוירה כהלכה, ולכן הנישואים הדתיים אינם תקפים - ומכאן שהוא לא היה חייב לתת למתלוננת גט. מכיוון ששאלת גיורה של האישה נתונה לסמכותו הייחודית של בית הדין הרבני, והיא נדונה והוכרעה שם, השופט לא התיר להביא ראיות לעניין זה, ועיקר טענות ההגנה היו במישור המשפטי והתמקדו בפגמים שנטען כי נפלו בהעמדת הנאשם לדין.
ס"ב (האישה) תיארה בפני בית המשפט את הרקע להגשת בקשת גירושים לפני כ-20 שנה ואת הקשיים שחוותה כתוצאה מהתמשכות ההליך. עוד היא העידה כי השתתפה במספר רב של דיונים בבית הדין הרבני, ובכל דיון דרשו הדיינים מהנאשם לתת לה גט - אך הוא עמד בסירובו. לדברי העדה, היא קיבלה גט זיכוי מבית דין פרטי מניו-יורק, ובית דין פרטי אחר קבע כי נישואיה לנאשם בטלים, ולמרות שהליכים אלה לא הוכרו על-ידי משרד הפנים והרבנות, כיום היא אינה רואה עצמה נשואה לנאשם.
הנאשם כאמור הודה כי הוא מסרב לציית לצו הגט. לדבריו, האישה איננה יהודיה ולא עברה הליך גיור כדין, ולפיכך הוא כלל אינו חייב במתן גט. עוד הוא טען כי האישה מנסה להוציא ממנו כספים ורכוש בדרכי מרמה, וכי היא זייפה מסמכים לשם כך. לדברי הנאשם, 50 דיינים היו מעורבים בתיק הגירושים נשוא כתב האישום, וכולם טעו, או מנסים להגן על חבריהם שטעו. עוד אמר כי לפני כ-17 שנים הוא הסכים לתת לאישה גט, בתנאי שתחזור בה מתלונה אותה הגישה נגדו, אך היא סירבה.
טענות ההגנה התמקדו בפגמים שנפלו בהליך העמדתו של הנאשם לדין: לטענת בא-כוח הנאשם, המאשימה פעלה בניגוד להנחיית פרקליט המדינה הרלוונטית בנוגע להעמדתם לדין של סרבני גט, וכן הפלתה את הנאשם ביחס לסרבני גט אחרים. עוד נטען כי נעשה שימוש פסול בהליך הפלילי, כאקט נקמני של בית הדין הרבני נגדו, לאחר שהאישה בקשה לבטל את הליכי כפיית הגט.
בית המשפט דחה את כל טענות הנאשם וקבע כי לא נפל פגם בהעמדתו לדין, ואין בהחלטה להגיש נגדו אישום משום אכיפה בררנית. עוד דחה השופט את הטענות נגד הנחיית היועמ"ש המורה על העמדה לדין פלילי של סרבני גט.
השופט ציין כי שיקול התומך בהגשת האישום הוא ייחודו של חיוב במתן גט לעומת החלטות שיפוטיות אחרות: "כמעט כל החלטה שיפוטית ניתנת לאכיפה על-ידי הרשות: אדם שאינו מציית לפסק דין כספי, חשוף להליכי הוצאה לפועל ועיקול רכושו. אדם שאינו הורס בנייה בלתי חוקית, חשוף לביצוע הצו על-ידי הרשות (ולרוב על חשבונו). אדם שמפר תנאי שחרור, עלול להיעצר. אדם שאינו משלם קנס, צפוי למאסר תחתיו. אך חיוב במתן גט אינו ניתן לביצוע על-ידי אף אדם זולת הבעל, והוא היחיד היכול להתיר אישה מעגינותה - ומטעם זה נקבעו בדין אמצעי כפייה חריפים".
"מעבר לכך", הוסיף השופט, "הפרת חיוב במתן גט חורגת ממערכת היחסים שבין הצדדים להליך הגירושים, שכן מדובר בענייני מעמד אישי, שיש לו השפעה גם על אחרים שאינם צד להליך. משכך, יש טעם בהנחיה להעמיד לדין סרבני גט במקרים המתאימים, כגון המקרה שלפניי".
הנחיה של פרקליט המדינה
כתב האישום הראשון מסוגו הוגש בעקבות הנחיה שפרסם פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, בנובמבר 2016, אשר קבעה את מדיניות התביעה בשיקולי העמדה לדין וענישה של סרבני גט.
בין היתר מורה ההנחיה כי פתיחה בחקירה והעמדה לדין של סרבן גט תיעשה כאשר בית הדין הרבני הורה על "כפיית גט", כאשר חלפו 61 ימים ממתן הצו ל"כפיית גט", והגט לא ניתן, ולאחר התביעה קיימה היוועצות עם הייעוץ המשפטי של בתי הדין הרבניים טרם נקיטת הליכים. עוד נקבע כי במקרה שסרבן גט יורשע, התביעה תבקש לגזור עליו עונש מאסר ממשי.
ההנחיה נועדה לתת מענה לסוגיה שעד כה לא ניתן לה פתרון במסגרת הדין הפלילי, והיא קובעת כי במקרים בהם בית הדין הרבני נתן צו לכפיית גט, יש לשקול פתיחת חקירה נגד סרבן הגט והעמדתו לדין בגין הפרת הוראה חוקית.
"סרבנות גט" מתקיימת כאשר אחד מבני הזוג מסרב לתת או לקבל את הגט, ובכך כופה על בן הזוג השני קשר נישואים בניגוד לרצונו. על-פי רוב, מדובר בסרבנות מצד הבעל לתת גט לאשתו. היות אדם מסורב/ת גט ("עגונ/ה") גורר השלכות אישיות, חברתיות ובין-אישיות קשות.
המסרב לתת גט פוגע בחירויות וזכויות בסיסיות של המסורבת, ביניהן הזכות להינשא בשנית, הזכות ללדת ילדים מבלי שאלה ייחשבו כממזרים ופסולי חיתון, הזכות לקיים מערכת יחסים אינטימית ועוד, ובדרך-כלל אף גורם, כתוצאה עקיפה, פגיעה כלכלית וחברתית לבת הזוג.
ההנחיה של פרקליט המדינה מונה 3 תכליות עיקריות אשר בגינן ראוי לפעול במסגרת הליך פלילי נגד סרבן גט: תיוג הסרבן כעבריין פלילי הפוגע באינטרסים וערכים ציבוריים; מיצוי הדין עם מבצע העבירה והגשמת מטרות הענישה הפלילית כגמול והרתעה, הן בשל פגיעתו באישה והן בשל פגיעתו במערכת השלטונית שנתנה את הצו; הרתעה כללית של סרבנים פוטנציאליים וצמצום תופעת ה"עגינות".
ההנחיה קובעת כי ככלל, כאשר אדם יורשע בעבירה של הפרת הוראה חוקית בגין סרבנות גט, תבקש התביעה לגזור עליו מאסר בפועל לתקופה ממשית; במקרה שסרבן הגט יחזור בו מסירובו טרם שלב הטיעונים לעונש, יהווה הדבר שיקול להקלה בעונשו, אך עדיין, ככלל, יש לעמוד על הרשעה וענישה מוחשית.
באי-כוחו של סרבן הגט טענו במסגרת ההליך הפלילי שנוהל נגדו כי כתב האישום הוגש בניגוד להנחיית פרקליט המדינה, כיוון שלא מולאו כל הנחיות פרקליט המדינה ביחס להליכים שקדמו להגשת האישום. השופט דחה טענה זו והוסיף כי "עצם הגשת האישום בנסיבותיו של מקרה זה מתיישבת עם השיקולים שנקבעו בסעיף 13 להנחיה (משך זמן ההפרה, הפגיעה באישה ועמידת הסרבן על סירובו)".
פסק הדין מהווה עליית מדרגה משמעותית במאבק נגד סרבני הגט ותוצר של עבודה משותפת של הנהלת בתי הדין הרבניים, פרקליטות המדינה והמשטרה לבניית מסלול נוסף למלחמה בתופעת סרבני הגט.
"צעד תקדימי וחשוב"
לדברי עו"ד עדו דיבון, המתמחה בדיני המשפחה, "מדובר בצעד תקדימי וחשוב שיעזור למיגור תופעת סרבנות הגט. אמנם לבתי הדין יש סמכויות להטלת הגבלות ואף מאסר על סרבני גט, אולם לעתים אין בכך די כדי להרתיע.
"העברת העניין לתחום הפלילי נכונה הן מבחינת האינטרס הציבורי שבעניין והן מבחינה הרתעתית שתביא לפתרון הבעיה. כמובן שהפתרון הפלילי הוא במקרים חריגים, כאשר כבר ניתן פסק דין לחיוב גט על-ידי בית הדין הרבני, ובמקרה כזה הסירוב לתת גט ייחשב גם כעבירה פלילית של הפרת הוראה חוקית".
לדברי עו"ד ד"ר רונן דליהו, יו"ר פורום דיני המשפחה בלשכת עורכי הדין ומי שייצג בעבר את סרבן הגט שהורשע אתמול, "על המדינה להבין שהפתרון איננו בענישה מחמירה ובסנקציות פליליות, אלא באמצעות קריאה לבתי הדין הרבניים להפעיל מנגנונים הלכתיים קיימים להתרת עגונים ועגונות, ללא הסכמת בני זוגם. הזמן שעבר מאז החלה סרבנות הגט של מאיר גורודצקי הוא ההוכחה לכך שאין די בענישה, ויש להפעיל את המנגנונים הקיימים לחיוב התרת עגונות ועגונים".
הרב שאול פרבר, יו"ר ארגון עתים, מסר: "נשים מסורבות גט עוברות סבל בל-יתואר בהליכי הגירושים, והיום נרשם צעד חשוב בתיקון העוול. אנו מברכים את התקדים שנוצר, אך הדרך עוד ארוכה. המקרה הזה צריך להוות רוח גבית לפעול באותה תקיפות נגד סרבנות גט גם בהמשך. בד-בבד, יש להחיל לא רק פתרונות בדיעבד ולקדם גם פתרונות הלכתיים, כגון הסכמי קדם-הנישואים, שיפחיתו את תופעת סרבנות הגט לכתחילה, וכן להכיר בצעדים האמיצים שעשו בתי דין פרטיים, כדי להתיר מסורבות גט על-פי כללי ההלכה".
עו"ד רות דיין-וולפנר, המתמחה בדיני משפחה, הוסיפה בתגובה להחלטה התקדימית: "זוהי בשורה חשובה לנשים עגונות באשר הן, ומסר לסרבני גט קשים שמתעללים לאורך שנים בנשים שמבקשות להתגרש מהם. מצער שההרשעה בהליך הפלילי הגיעה לאחר 20 שנות סרבנות גט, אך אין ספק שזהו צעד חשוב במלחמה בסרבנות גט. ברוב המקרים ניתן וצריך להגיע להבנות בין בני הזוג על פרידה מבלי להגיע לכך, אך כאשר מדובר בסרבן שהמשיך להתעקש ולאמלל את אשתו לשעבר, גם כאשר נשלח לבידוד - הרי שאין כאן עם מי לשאת ולתת, ובשלה העת להפעיל סנקציות פליליות".