אם אתם כלכלנים צעירים ושאפתנים ורוצים לעבוד בממשלה, אתם כנראה מפנטזים להגיע לאגף התקציבים של משרד האוצר. אבל כדאי להכיר גוף נוסף, חשוב ומשפיע: אגף התקציבים של משרד הבריאות, או בשמו הרשמי אגף תכנון תקצוב ותמחור. גם שם יש "נערי אוצר": 12 כלכלנים צעירים, בני פחות מ-40, שחולשים על עשרות מיליארדי שקלים ועוסקים בנושאים שמשפיעים על החיים של כולנו: מחירי התרופות, הניתוחים והשירותים הרפואיים; אורך התורים לניתוחים ולייעוצים אצל רופאים; תקצוב בתי החולים הממשלתיים; אורך האשפוזים במחלקות ואם יש או אין מספיק מיטות; תוכניות לאומיות כמו קיצור תורים לניתוחים, שיפור חדרי המיון וצמצום זיהומים; וגם הרפורמה בבריאות הנפש, אשפוז סיעודי ושיקום נכי הנפש. הרבה עבודה, ובעיקר הרבה אחריות. "רפרנטים אצלנו יושבים על תקציבים של 2 מיליארד שקל", הם אומרים.
ראש האגף הוא ודים פרמן, שבתפקידו הקודם היה סמנכ"ל כלכלה בחטיבת בתי החולים במשרד. מנהלי האגפים שתחתיו, הנחשפים לראשונה ב"גלובס", הם אורן פרלסמן (37), עוזר סמנכ"ל ומנהל תוכניות עבודה; נטע יונה (37), סגנית מנהל האגף; אופיר אביב (39); מנהל אגף תקציבים; חיים הופרט (32), מנהל אגף כלכלה; נריה שטאובר (32), תמחירנית ראשית; אדוה קליין (32), תקציבנית ראשית; רני פלוטניק (34), מנהל תחום פיקוח פיננסי; נדב בן יוסף (39); מנהל תחום כלכלת אשפוז; ושי מעוז (35), מנהל תחום תקצוב רפואה וסיעוד. עוד שניים שלא נכחו בראיון, הם דימה קוברינסקי (31), מנהל תחום תקציבי מטה, פיתוח ובתי חולים ממשלתיים; וליאור גילה (32), ראש אגף פיקוח על מערך האשפוז.
הם אמנם צעירים, אבל מעידים שיש להם ניסיון חיים מספק כדי להטות אוזן לבעיות האמיתיות של המערכת. "לרובנו יש ילדים, אז אנחנו יודעים מה זה הגיל הרך", אומר נדב בן יוסף, מנהל תחום כלכלת אשפוז. "יש לנו הורים מבוגרים, ואנחנו מתחילים להבין מה זה 'הזקנה במסדרון'". הם כבר רגילים לכך שכשאנשים שומעים שהם עובדים במשרד הבריאות הם מיד שוטחים בפניהם טענות ושמנהלי בתי החולים צועקים עליהם שהם "רוצחים אנשים".
כלכלני האגף אחראים לתרגם את החזון של משרד הבריאות לתוכניות פעולה ולתקצב אותן. ניתוח צורכי העל של המערכת נעשה בעיקר במינהל תכנון אסטרטגי וכלכלי במשרד, שבראשו עמד עד לאחרונה ניר קידר.
מה בתוכניות? קידום הקמתם של שני בתי חולים נוספים - בקרית אתא בצפון ובבאר שבע בדרום; הכנסת סטנדרט לזמן המתנה מקסימלי לרופאים ולפסיכותרפיסטים בקופות החולים; קידום האפשרות לבחירת מנתח ושילוב "פול טיימרים" (רופאים שעובדים במערכת הציבורית בלבד) בבתי חולים; ושינוי מנגנונים של תקצוב ותמחור בבתי החולים. איך הם מתכוונים לעשות את כל אלה ואיך הם רואים את הבעיות הבוערות במערכת ובלטו בשיח במערכת הבחירות האחרונה? הנה התשובות.
מחאת הפנימיות: "תסמונת לבעיה יותר גדולה"
מה הבעיה הבוערת ביותר בעיניכם במערכת הבריאות כיום?
נדב בן יוסף: "הזדקנות האוכלוסייה. קשישים צורכים שירותי בריאות פי שלושה מהאדם הממוצע. המשמעות היא מעמסה רצינית מאוד על המערכות והיערכות למטופלים הרבה יותר מורכבים מהיום. לדוגמה, הם יגיעו לרופאים כשהם סובלים גם מסוכרת, גם מלחץ דם וגם ממחלות דגנרטיביות, כמו אלצהייצר, ויזדקקו למסגרות לאשפוז המשכי בבית ובמוסדות גריאטריים.
"משימה בוערת נוספת היא לאפשר לכל הגופים שנותנים שירותי בריאות, בתי חולים וקופות, הזדמנות שווה 'להתחרות' על המטופל במרכז ובפריפריה. הציבור ידרוש יותר ממערכת הבריאות. התפקיד שלנו הוא לוודא שהשירות שיינתן למטופלים בכל הארץ יהיה שוויוני ונאות, בלי 'קניבליזציה' של חלק מהם".
נטע יונה: "כבר היום אנחנו לא מצליחים להדביק את הציפיות של הציבור - מטופלים ומטפלים כאחד - לרפואה טובה. על הרקע הזה אנשים פונים לרפואה הפרטית. אנחנו עושים צעדים לריסונה, אבל צריך עוד תקציבים, אחרת הפערים רק יגדלו".
איך אתם רואים את מחאת המחלקות הפנימיות מהחודשים האחרונים, עם הסלוגן "לפחות תבנו לנו עוד מסדרונות"?
נריה שטאובר: "משרד הבריאות הקים ועדה כי הוא הכיר בכך שהמחאה מוצדקת (לפי טיוטת ההמלצות שפורסמה בשבוע שעבר, בתוך 3-5 שנים ייאסר אשפוז חולים במסדרונות - ה"ו)".
אורן פרלסמן: "המחלקות הפנימיות הן תסמונת לבעיה מערכתית הרבה יותר גדולה. הן עמוסות כי הכניסה למיונים עמוסה, מה שאומר שאנשים לא קיבלו טיפול מספיק טוב בקהילה. צריך לראות איך מוציאים אנשים לאשפוזים שמתאימים להם יותר, במוסדות גריאטריים ושיקומיים".
היכן עומדת התוכנית להקים מערכת זימון תורים דיגיטלית לניתוחים שתכלול את כל בתי החולים ותציג מידע שקוף לציבור? מדברים עליה כבר שנים.
בן יוסף: "המשרד מקדם את זה, אבל זה ייקח עוד כמה שנים. כמה מרפאות בבתי החולים איכילוב וברזילי כבר התחילו בפיילוט. בטווח הקצר יותר, בתי החולים יידרשו לפרסם את זמני ההמתנה ל-23 סוגי ניתוחים שונים. הקמת המערכת אורכת זמן, כי לחבר את כל בתי החולים בישראל לאותה מערכת זה דבר לא פשוט".
מהלך נוסף שמקדמים במרץ במשרד הוא הרחבת האפשרות להציע בחירת מנתח בבתי חולים - בחירה שכבר היום מתאפשרת במחלקות מסוימות בשיבא, באיכילוב, ברמב"ם ובוולפסון. השאיפה היא שזה יקרה בכל בתי החולים. "למטופלים חשובה הוודאות לגבי מי שינתח אותם", אומר בן יוסף. "אנחנו קשובים לזה. זו דרך לחזק את בתי החולים הציבוריים".
אורן פרלסמן, עוזר סמנכ"ל ומנהל תוכנית עבודה / צילום: איל יצהר
שיטת התקצוב: "המנהלים צריכים לגלות אחריות"
האם לא הגיע הזמן לשנות את שיטת התקצוב? מדוע לא לתקצב את בתי החולים מראש באופן ריאלי ללא אפשרות לחריגות? רמב"ם, למשל, סיים את 2018 בגירעון של 105 מיליון שקל, ואז קיבל סובסידיה שכיסתה אותו. אותו דבר לגבי הקופות: מדי שלוש שנים הן פושטות יד כדי לקבל כסף לכיסוי גירעונות, בלי שהן יודעות מראש מה התקציב ויכולות לתכנן.
בן יוסף: "לגבי בתי החולים, זה בדיוק הכיוון שאנחנו הולכים בו. אנחנו רוצים שמנהלי בתי החולים יגלו אחריות לתקציב שלהם, ולא יגידו לעצמם 'גם ככה הגירעון מכוסה, אז מה אכפת לי; עוד מיליון פחות מיליון'. השנה מתוכנן פיילוט של תקצוב בתי החולים הממשלתיים מראש, לפי פרמטרים ברורים וכנגד עמידה ביעדים. מנהל בית חולים יידע שאם הוא לא יצמצם את הגירעון, הוא יקבל פחות. הכוונה היא שבהמשך כל בתי החולים יתוקצבו באופן הזה. זה לא אומר שלא יכוסו יותר גירעונות בדיעבד, אבל זו התחלה טובה".
פרלסמן: "בנוגע לקופות, יש כאן דילמה. ראינו שבמדינות כמו איטליה ויוון, שם תקציב המערכת מבוסס על מס בריאות, המשבר הכלכלי גרם לסחרחרת גירעון בגלל היעדר מנגנון מייצב דווקא כשצורכי הציבור עולים. זה החשש. נכון שבמצב הנוכחי התלות של הקופות באוצר היא מוחלטת. לכן חשיבה מחדש על המנגנון כן עומדת על הפרק".
מה יעלה בגורל בתי החולים הציבוריים, הממומנים על ידי עמותות, כמו הדסה, שערי צדק ולניאדו? הם מתקשים להחזיק מעמד.
רני פלוטניק: "הם באמת מקבלים את הצד הקצר של המקל. זה לא סוד שבאג'נדה של המשרד להגדיל את התקציב הישיר לבתי החולים הציבוריים. לפני כמה שנים השגנו סובסידיה של 200 מיליון שקל בשנה שמחולקת בין כולם. כעת אנחנו מבקשים ורוצים שהסכום הזה יגדל למיליארד שקל. ייתכן שגם אסותא אשדוד (בית חולים בבעלות אסותא מרכזים, חברה בת פרטית של מכבי, שנקלע לגירעון של 150 מיליון שקל כשנה וחצי אחרי הקמתו - ה"ו) יצורף בעתיד באופן רשמי למניין בתי החולים הציבוריים, כך שיקבל תמיכה שנתית מהמדינה".
חיים על גירעון
ההוצאה הפרטית על בריאות: "זה דגל אדום"
כלכלני האגף, בשיתוף אנשי האוצר, היו מאדריכלי "התוכנית לקיצור תורים לניתוחים", או בשמה המדויק יותר - "התוכנית לצמצום ההוצאה הפרטית על ניתוחים", שיצאה לדרך ב-2016. ב-2018 היא תוקצבה בכמיליארד שקל.
מטרת התוכנית היא להעביר ניתוחים מהמערכת הפרטית אל המערכת הציבורית, באופן שלא יפגע בהיקף פעילות בתי החולים הפרטיים. אלא שמאז השקתה היא זוכה לקיתונות של ביקורת מצד מנהלי בתי החולים הציבוריים. הם מכנים אותה "שערורייה", לאור פירורי התקציב שראו ממנה.
ב-2018 קרוב ל-70% מאותם מיליארד שקלים הגיעו לבתי החולים הפרטיים ולא לציבוריים. אנשי משרד הבריאות טענו, מנגד, שהמטרה הושגה - ניתוחים שנעשו בעבר בכספי הביטוחים המשלימים נעשים כעת בתקצוב ציבורי, ועוד ב"בתנאי מחלקה ראשונה", בבתי חולים פרטיים כמו אסותא תל אביב ואחרים. זו גם הסיבה לכך שהתשלומים לאותם ביטוחים משלימים פחתו בכמה שקלים בשנה האחרונה.
"התוכנית הצליחה", אומר בן יוסף. "60% מהפעילות בבתי החולים הפרטיים היא ציבורית. הפעילות בבתי החולים הפרטיים גדלה, משמע התורים קוצרו".
"התוכנית לקיצור תורים" הייתה חלק ממערך שלם של תוכניות שנועד לבלום את ההוצאה הפרטית על בריאות בישראל, כמו "הסדר-החזר", שבו מבוטחי הקופות יכולים לבחור מנתח מתוך רשימה מוגבלת, תמורת השתתפות עצמית, ו"חוק הצינון", האוסר על רופאים לטפל באופן פרטי בחולים שפגשו במערכת הציבורית, אלא בחלוף חצי שנה. גם תוכנית "הפול-טיימרים", שדובר עליה עוד ב-2014, היא חלק מהמגמה וצפויה לצאת לדרך בחודשים הקרובים.
לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כחמישית מסך הוצאות משקי הבית בישראל בשנת 2000 הייתה על ביטוחים פרטיים, משלימים או מסחריים, ואילו כיום מדובר על יותר משליש. מה זה אומר בכסף? גידול של פי שלושה בתוך 17 שנים בהוצאה של ישראלים על ביטוחים פרטיים ומסחריים - 14 מיליארד שקל ב-2017 לעומת 4.6 מיליארד שקל ב-2000, לפי דוח מרכז אדוה שפורסם באחרונה.
אז מה קרה בגזרת ההוצאה הפרטית על בריאות, האם היא סוף סוף צומצמה? באופן מזערי בלבד - מ-39% ב-2007 ל-35% ב-2017. ישראל עדיין רחוקה מהממוצע ב-OECD, העומד על 28%, ומהיעד של ארגון הבריאות העולמי, המורה על הוצאה פרטית מרבית של 30%. "זה דגל אדום", אומר פרמן. "אנחנו באזור המסוכן. אנחנו מודאגים ועושים מה שאפשר".
אולי זה אומר שהצעדים שהובלתם בשנים האחרונות לא הוכיחו את עצמם מספיק?
פרמן: "לפעמים לוקח זמן עד שרואים את מלוא ההשפעה. המגמה היא חיובית".
ליאור גילה, ראשת אגף פיקוח על מערך האשפוז / צילום: איל יצהר
עוד כסף? "אם ניתן לצמא את כל המים הוא ימות"
הרבה מספרים נזרקים לחלל האוויר בנוגע לכסף שחסר למערכת הבריאות. מנכ"ל המשרד, משה בר סימן טוב, מדבר על תוספת של 3 מיליארד שקל לבסיס התקציב. ליצמן מדבר על 5 מיליארד ודורש זאת כחלק מהמו"מ הקואליציוני. מה נכון?
חיים הופרט: "עכשיו להוסיף עוד 3 מיליארד שקל - זה לא יעבוד. אין מספיק רופאים כדי להגדיל בבת אחת את כל השירותים. מה שנראה זו השתוללות שכר גבוהה. זו צריכה להיות תוכנית לטווח ארוך - בכל שנה להוסיף לתקציב כ-600-700 מיליון שקל כנגד תפוקות מסוימות".
אופיר אביב: "תחשבי על אדם מאוד צמא. אם תתני לו את כל המים עכשיו הוא כנראה ימות".
מה דעתכם על הצהרת הכוונות של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן בנוגע להעלאת מס הבריאות בחצי אחוז כדי לממן חלק מתוספת התקציב? הקברניטים התייאשו מהאפשרות לשנות את סדרי העדיפויות בממשלה אז הם פונים לכיס האזרחים?
פרלסמן: "אי אפשר לדבר על גידול בתקציב, בטח בהיקף כזה, בלי להראות מהיכן מגיע הכסף. שינוי דרמטי בסדרי העדיפויות של הממשלה? דברים כאלה קורים רק בתקופות של משבר עמוק. מצד שני, הציבור מתנגד להעלאות מסים, ואפשר להבין את זה".
כיצד משרד הבריאות מתכוון להתמודד עם הפערים הגדולים בבריאות בין מרכז לפריפריה?
פרלסמן: "היעד שלנו לשנים הקרובות הוא לקבוע סטנדרט שירות, למשל זמן המתנה מקסימלי, של עד שבועיים, לרופאים בקהילה ושל עד חודש בבריאות הנפש. זו אחת הדרכים לצמצום ההוצאה הפרטית לבריאות וצמצום הפערים. אגב ההיערכות להסכם הרופאים הבא, שייפתח עוד שנה, אחד האתגרים הוא לחשוב איך לתמרץ רופאים באופן נכון יותר לבחור במקצועות במחסור ולהגיע לפריפריה".
איך נערכים לעוד מו"מ על הסכם שכר?
הופרט: "תורנויות הן המלחמה של פעם. השיח כעת יהיה על גמישות העסקה. אולי יש רופאים שמתאים להם לעבוד בערבים; אחרים רוצים לעשות תורנויות שליש או חצי (עד אחר הצהריים או הערב) או לעבור לפריפריה תמורת מלגת מחקר. תהיה להערכתי יותר פרסונליזציה וגמישות בתצורות ההעסקה".
מתי יוקם בית החולים השני בנגב, שהחלטת הממשלה בעניינו היא מ־2014? במועצת הנגב כבר עתרו לבג"ץ כי לא נקבעו כלל תאריכי יעד ללוחות זמנים ליציאה למכרז.
פרמן: "אי אפשר לקבוע תאריכי יעד למכרז כי החלטת הממשלה אינה מתוקצבת. אין לידה סעיף תקציבי. אסור לצאת למכרז כשאין תקציב. אנחנו נפנה לאוצר ונבקש לתקצב את ההקמה, ואם הם לא ייענו - נמשיך הלאה לממשלה, בבקשת תקציב".
איך תיראה מערכת הבריאות בעוד 10 שנים?
בן יוסף: "אם יגדלו התקציבים וכוח האדם וניישם את הרפורמות שבהן התחלנו, כולל בית החולים השני בנגב, אני מאמין שנראה מערכת טובה יותר. מערכת שיודעת כמה זמן הציבור מחכה לרופאים מומחים ולניתוחים ומנסה להשתפר, שיש בה רופאים שעובדים רק במערכת הציבורית (פולטיימרים) ואפשרות לבחירת מנתח בכל בתי החולים. אני מקווה שזו תהיה גם מערכת שקופות החולים ובתי החולים יתוקצבו לפי פרמטרים שקופים וברורים, כך שהמנהלים יגלו אחריות כלפי התקציב שלהם, ויעמדו בו. זו גם חייבת להיות מערכת שתקדם אשפוזי בית, כדי שבתי החולים ישמשו רק לטיפולים קריטיים".
יונה: "מדברים כיום על תוספות משמעותיות למערכת, אז יש צעדים שאפשר עוד לעשות כדי לצמצם את הפערים בבריאות ואת האי-שוויון. בלעדיהם הפערים רק יגדלו, ואנחנו עלולים להיות המדינה עם ההוצאה הפרטית הגדולה ביותר על בריאות (מתוך ההוצאה הלאומית) מבין כל מדינות OECD. כלומר, המדינה האי-שוויונית ביותר בבריאות, בכל העולם המערבי".
מחאת הרופאים ב-2011 / צילום: איל יצהר
"אנחנו מנהלים מו"מ מול האוצר ממקום נחות - בכוח"
השיח עם המנהלים הצעירים על הכלכלנים המקבילים להם במשרד האוצר מעורר אמוציות. "יש לנו בעיית גיוס", הם מודים, ופורטים את האמירה למספרים: מתוך 17 משרות רפרנטים באגף, ארבע עומדות פתוחות.
בקופות החולים ובארגונים בחוץ יכולים לשלם פי שניים ממני", אומר פרמן, "קשה לגייס ולשמר אנשים מוכשרים בשכר נמוך. כלכלנים צעירים טובים הם משאב שאני מתחרה עליו מול הרבה ענקים, כולל מטות של חברות בינלאומיות". הבעיה היא במידה רבה מיתוגית. "חוץ מהאגפים הכלכליים באוצר, אין אגפים כלכליים בממשלה שאנשים אומרים עליהם, 'שם אנחנו רוצים להיות'".
לדברי הכלכלנים, כל אחד מהם כמעט קיבל הצעת שכר אטרקטיבית מהשוק הפרטי לאורך הדרך, אבל דחה אותה. לפחות בינתיים. "אחד הדברים הממכרים כאן הוא ההשפעה הגדולה שאנחנו מחזיקים בידיים, אפילו בהשוואה לתפקידי מפתח בבתי חולים", אומר בן יוסף. "בהחלטת מדיניות אחת אתה יכול לשנות. בחוק אחד - השוק מתיישר".
"לעומת המהלכים שאנחנו מעורבים בהם, שכר ושאר פרמטרים נראים הרבה פעמים זניחים", מוסיפה אדוה קליין.
אבל בסוף הם עוזבים. כמו "נערי האוצר", גם המסלול שלהם די ידוע מראש. בין בוגרי האגף שהתברגו בתפקידים בכירים בקופות או במגזר הפרטי אפשר למצוא את שלושת ראשי האגף לשעבר: יאיר אסרף, אילן סופר ורות רלבג. אסרף הוא כיום מנהל תיקים בכיר בחברת התרופות הבינלאומית נוברטיס. סופר הוא סמנכ"ל כלכלה ומנכ"ל תאגיד הבריאות בבית החולים איכילוב. ורלבג היא סמנכ"לית הכספים של בית החולים שערי צדק. שני מנהלי תחום תמחור לשעבר באגף - ישי נאמן ורועי בן משה - התברגו בתפקידים כלכליים בכירים בקופות.
שי מעוז: "יש אופק התקדמות. האנשים שלנו יודעים שיהיו מבוקשים מאוד בקופות ובבתי החולים בהמשך. וגם זה נמצא בסט התמריצים".
עם זאת, כל משרות סמנכ"לי הכספים בקופות החולים מאוישות בידי אנשי אגף התקציבים באוצר דווקא. האוצר הוא השחקן הדומיננטי בהסכמי הייצוב, ולכן הקופות מחזרות אחרי אנשים משם.
פרמן: "אני לא כופר בפרשנות הזאת. יש אמירה, 'הבעיות של הקופות הן בעיות של האוצר'. וזה כי מי שכותב את הצ'ק כאשר לקופות חסר כסף זה משרד האוצר. יש שם אנשים מוכשרים, אבל התופעה הרוחבית הזאת מסמנת שהקופות תלויות בשיח מול האוצר. בכל שלוש שנים נסגרות תוספות תקציב בלי שיטה סדורה, אלא דרך משא ומתן. אני לא רואה את זה קורה במקומות כמו הוועדה לתכנון ותקצוב, שהוא הגורם שמתקצב את האוניברסיטאות בישראל".
כבר ב-2014 כתבו פרופ' קובי גלזר ופרופ' יוג'ין קנדל בדוח עמדת המיעוט של ועדת גרמן שצריך להגדיל את האוטונומיה של כלכלני האגף במשרד הבריאות. "השליטה של אגף התקציבים במערכת הבריאות פוגעת ביכולותיו של משרד הבריאות למלא את יעדיו... גורמי השטח הפנימו את המסר ופיתחו ערוצי עבודה ישירים מול אגף התקציבים באוצר, ולא פעם עוקפים את משרד הבריאות", נכתב.
אם כל פיפס שאתם עוסקים בו חייב לעבור את אישור האוצר, כמה השפעה באמת יש לכם?
קליין: "אני והאוצר מסתכלים על אותה תמונה. אבל הפורטה שלנו הוא המקצוענות. כשהוויכוח הוא כלכלן מול כלכלן, אני מנסה להביא ערך מוסף".
הופרט: "מערכת היחסים בין כל משרד לאוצר היא של משא ומתן ממקום נחות. זה מחייב אותנו ללמוד לנהל משא ומתן ממקום נחות, בכוח. זה אומר לדחוף את הרפרנט שרק יסתכל על הקובץ. להיות מאוד מקצועיים בטענות שלנו. יכולת ההשפעה היא לאו דווקא דרך תוספת משאבים. כשמאפשרים בחירת מנתח בבתי חולים, משנים תמריצים בלי להוסיף עוד כסף למערכת".
באיזה אופן הייתם רוצים שתהיה לכם יותר אוטונומיה בתחום התקציבי?
פרמן: "רוב התקציב קשיח, כך שבמקומות שיש כסף גמיש, ובעקרונות מוסכמים מקצועיים - למשרד צריכה להיות אוטונומיה. אנחנו לא עושים מה שבא לנו, אלא באמת חותרים לכך שעל כל שקל שמושקע במערכת נקבל את התשואה הכי גבוהה. הסכמי ייצוב נחתמים כל שלוש שנים, אבל הסטנדרטים מתעדכנים כל הזמן. אנחנו רוצים לעדכן, אבל כל עדכון שאנחנו דורשים מהקופות מייצר חיכוך מול האוצר. זה מאתגר".