לפרוש עליהם כנף: איך אנחנו יכולים לעזור לנשרים בארץ?

הרעלת הנשרים בגולן העלתה אותם למודעות • איפה אפשר לראות נשרים, ומה כולנו יכולים לעשות כדי לעזור להם?

נשר בגולן  / צילום: עידו שקד
נשר בגולן / צילום: עידו שקד

מראה הנשרים המתים לפני שבוע ברמת הגולן היה מחזה לא קל, שהמם מדינה שלמה. מאמץ של שנים לשיקום אוכלוסיית הנשרים - שימור, מעקב, מישדור והאכלה - ירדו לטמיון בחצי כוס רעל שחיסלה כמחצית מאוכלוסייתם ברמת הגולן.

הנשרים נמצאים בסכנת הכחדה בישראל ובעולם, ומספרם הלך והתמעט עם השנים. "ערב ההרעלה היו ברחבי הארץ כ-150 נשרים, וזאת לאחר ניטור ממושך וספירה מהחורף האחרון. הממצא קובע שאין התאוששות, אבל גם שאין נסיגה, וזה סוג של הצלחה, בעיקר בקרב זוגות מקננים", אומר אוהד הצופה, אקולוג העופות ברשות הטבע והגנים.

בניגוד לעופות אחרים, מחזור הרבייה של הנשר ממושך מאוד. הנקבה מטילה לרוב רק ביצה אחת, מטפלת בגוזל תשעה חודשים, ורק אחרי ארבע עד חמש שנים מגיע הצאצא לבגרות מינית. הקצב האיטי גורם לכך ששיקום אוכלוסייה שכזו אורך שנים ולכן נדרש מעקב צמוד, וכך נולד פרויקט המישדור "פורשים כנף", המצמיד משדרים לרגליהם ומתבצע במשותף על-ידי רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע וחברת החשמל.

אי אפשר להפריז בחשיבותם של הנשרים באקולוגיה, כיוון שהם עמידים למחלות שהורגות בעלי חיים אחרים (אנתרקס, כלבת ועוד). "הקיבה שלהם עמידה, וכך הם קוטעים את שרשרת ההדבקה ומשמשים סניטרים של הטבע", מדגיש הצופה. "מצד שני, הם רגישים לחומרי הדברה וכימיקלים ובעיקר למתכות כבדות, שזה כבר מעשה ידי אדם".

מה קורה כשאין נשרים בטבע?

"לרוב, את מקומם יתפסו מינים אחרים כמו עורבים, זאבים, תנים ושועלים, אבל על-פי מחקרים, כשאין נשרים, כמות היונקים הטורפים עולה, זמן השהייה ליד פגר עולה וכך גם העברת המחלות".

כדי לראות נשרים במעופם, היה נהוג בעבר לטייל בשמורת גמלא, שבמצוקיה היו מקננים נשרים, אולם לאחרונה עבר הקינון לדרום-מזרח הגולן, באזור שלא ניתן לראותם. בגמלא נותרו עדיין שני כלובי אקלום לנשרים ועדיין מנסים למשוך אותם לאזור באמצעות אתר אספקת מזון זמין ובטוח, שגם מגודר כדי למנוע חדירת בעלי חיים אחרים. "הנשרים לא אוכלים רק בתחנה", מחדד הצופה, "לא ברור לנו למה, ייתכן שירידה ליד פגר היא גם לצרכים חברתיים".

לכן, כדי לראות נשרים ניתן לבקר בשמורת חי-בר כרמל, שם נעשים מאמצי שימור נוספים בהצלחה יחסית ויש נשרים בכלובי אקלום, אך גם נשרים שהושבו לטבע ומקננים בו, וחוזרים לשטחי החי בר לביקורים. אוכלוסייה קטנה נוספת חיה במדבר יהודה ומקבץ גדול יותר ניתן לראות במרחבי הנגב, בעיקר באזורי תחנות האכלה כמו במכתש רמון.

על השאלה מה יכול אזרח פשוט לעשות לטובת הנשרים, זכיתי בתשובה מפתיעה. "הדבר הראשון זה להפעיל לחץ על רשויות לקחת אחריות לנושא הרעלים והפגיעה בנשרים, ולדרוש תוצאות. היו לא מעט הרעלות נשרים בשני העשורים האחרונים, אבל הרעל עלול לסכן בני אדם במגע או בזליגה למקורות המים. לא ייתכן שחומרים מסוכנים יותר מתחמושת אפשר לקנות בלי רישיון וללא בקרהה".

"בנוסף", מבקש הצופה לחדד, "כשמטיילים אסור לרדת משבילים, כי אז עלולים להתקרב לאזור קינון של נשרים". ואז הוא מספר על פרויקט מפתיע של מתנדבים אשר שומרים על קיני נשרים. הכירו את "משמר נשר": "יש בפרויקט הזה עשרות אנשים ששומרים בתורנויות על קיני נשרים בנקודות קרובות למסלולי טיול נפוצים, והם מנחים את הציבור להתנהג בהתאם. לא לדבר בקול רם, לא לסטות מהשביל ואפילו מציבים טלסקופ לטובת צפייה בהם. רק כשיש בעיה מזעיקים פקח, ועד היום, הרבה בזכות כך הצליחו גוזלים רבים באזור הכרמל לפרוח בשלום מהקן".

איך מצטרפים? ניתן לפנות למשמר הנשרים במרחב כרמל של הרשות. אפשר גם לעזור באמצעות תרומה לרכישת משדרים. "כל משדר שמצמידים להם עולה אלף אירו, וחסרים תקציבים. אפשר לתרום באמצעות החברה להגנת הטבע ששותפה לפרויקט. אלה למעשה העיניים שלנו".