הפוליטיקה תשתנה רק עם לחץ ציבורי מבחוץ

מי יכול להצביע על דבר אחד שהקואליציה נלחמה עליו למען הציבור הרחב בשנתיים האחרונות?

במעט הזמן שהכנסת התכנסה בשנתיים האלה, בקואליציית הליכוד לא ישבו בשקט. חברי הכנסת קידמו בחריצות שורה של פעולות - הם הזניקו את שכר השרים בדיון שערורייתי של שעה, בעלות של 100 מיליון שקל בשנה; הם החליטו שהציבור יכסה את הוצאות הבתים הפרטיים של ראש הממשלה הנוכחי וגם העתידיים; הם קבעו שאם סגרו לנבחר ציבור תיק במשטרה - הציבור לא יידע מדוע; על הדרך הם גם אסרו על המשטרה - בחוק מיוחד - לנסח המלצות על תיקי שחיתות של נבחרי ציבור, במטרה לאפשר מסמוס תיקים ללא ביקורת ציבורית. ח"כ מיקי זוהר, למשל, שמרבה לדבר על חסינות, נלחם בקדנציה החולפת לעכב תחרות בערוצי הספורט בטלוויזיה ולמען השכונה בו לאשתו יש נכסי נדל"ן מרובים.

בניגוד לתחילת הקדנציה של הכנסת, שהתאפיינה בעשייה חברתית, ראשי הקואליציה בדימוס - דוד ביטן ודוד אמסלם - הגדילו בסופה של הקדנציה את תקציב המפלגות. הם גם קבעו שהציבור יכסה את הוצאות הפריימריז, ושכולנו נשלם מאות אלפי שקלים לכל חבר כנסת - גם אם לא ייבחר מחדש. בנוסף, הם הצליחו לשנות את התקנון כך שגורמים זרים יוכלו לממן הצטרפות של עוזרים פרלמנטריים לטיסות לא רשמיות שלהם, שלא קשורות למשלחות הכנסת. השניים שוב ושוב נלחמו למען תנאיהם של חברי הכנסת - כאילו זה הנושא היחיד על סדר היום.

אני מסקר את המשכן שנים ארוכות - הכנסת היוצאת שברה שיאים בעיגון הטבות לחבריה, ונראה כי החגיגה רק מתחילה.

המשא-ומתן הקואליציוני המקרטע הראה שבליכוד לא מתכוונים לשנות כיוון. לא היה אף דיון במשא-ומתן על רפורמות מבניות, על הקטנת הגירעון, על שיפור את התחבורה הציבורית, על הגברת התחרות, הגנה על פועלי בניין, שיפור השירות הציבורי או הוזלת הדיור. שמעתם דרישות להגבלת הוועדים בשירותי החירום, לקידום תחבורה שיתופית, להסרת מכסים או לפיזור המועצות החקלאיות? כלום!

ועל מה כן דיברו במגעים הקואליציוניים? בעיקר על ביצור כוחם וחסינותם של חברי הכנסת. הם אפילו לא טורחים יותר להתחזות למי שפועלים לטובת הציבור. 

כל עוד ראש הממשלה הצפוי הוא בנימין נתניהו, הליכוד, שהיא הגדולה במפלגות הקואליציה - צפויה להילחם בעיקר על רפורמות במערכת המשפט. אלא שגם אם צריך לשנות משהו במערכות היחסים בין הרשויות, ואינני שולל זאת, זאת לא התקופה המתאימה, ואלה לא האנשים שצריכים לשנות את הכללים. הם נמצאים בניגודי עניינים הכי גדולים והכי חמורים שיכולים להיות בדמוקרטיה.

הנהגת המדינה חשודה בפלילים - אסור לה לגעת בחוק הפלילי ובבתי המשפט. פשוט אסור. כל שינוי במערכת המשפט צריך להתבצע על-ידי הנהגה אחרת, ולא נתפס שצריך להגיד את זה.

רוצים לחזק את הפרדת הרשויות? תתחילו בחיזוק הכנסת. הממשלה שולטת כיום, באמצעות ועדת השרים לחקיקה, בנעשה בכנסת. המשמעת הקואליציונית הפכה בשנים האחרונות למשמעת ברזל והורחבה מעבר לחוקים תקציביים ולהצעות שסותרות הסכמים קואליציוניים. הממשלה היא המושכת בחוטים, וכמעט ואין עצמאות לגוף הציבורי שאמור לבקר ולפקח עליה.

אבל חברי הכנסת מעדיפים לשריין את החסינות וללטוש עיניים לבג"ץ - הביקורת העצמאית היחידה שנותרה על הממשל.

יש לחברי הכנסת החדשים די והותר סוגיות חשובות לפתור, כאלה שמעניינות את כל העם. אלא שרוב נבחרי הציבור לא מתייצבים מול האתגר. הם פוחדים או מחכים שהסערה תעבור, אף שהמשטר משתנה לנגד עיניהם.

פנינו ב"שקוף" לאחרונה לכל 120 חברי הכנסת בהצעה להגדיר כיצד הם רואים את הפרדת הרשויות בישראל. מעטים, בינתיים, ענו. השינוי יגיע, כמו תמיד, מבחוץ. זה הזמן שבוחרים, מימין ומשמאל, יגידו בקול רם לפוליטיקאים תחת כל עץ רענן ובכל זירה דיגיטלית - שכחתם אותנו. שנו כיוון! עשו זאת לפני שההיסטוריה תזכור אותכם כנבחרי הציבור האגוצנטריים בתולדות המדינה.

הכותב הוא עיתונאי עצמאי, מייסד מיזם "שקוף"