טראמפ חושב שמכסים הם שיקוי קסמים דיפלומטי, ולא ברור איפה הוא יעצור

שאלת המפתח עכשיו בהבנת מעשיה של ארה"ב היא אם סוף מעשה במחשבה תחילה - או שהם תוצאה של עוויתות רוגז, של קפריזות ושל אובססיות.

מחוץ לגרעין הקשה מאוד של תומכי הנשיא טראמפ - אלה המחרים-מחזיקים אחריו יהיה אשר יהיה - התנהגותו בימים האחרונים מדהימה את רואיה, ומקפיצה אותם על רגליהם. היא אינה מתיישבת עם השכל הישר, והיא חורגת ממסגרת שהיינו חושבים לרציונלית.

בסוף השבוע שעבר, הנשיא הרחיב את מלחמת הסחר שלו באקט שה"וול סטריט ג׳ורנל", עיתון התומך בו בדרך כלל, קרא "רעם ביום בהיר". טראמפ הודיע ביום ה׳, שהוא יטיל ב-10 ביוני מכסי עונשין על מלוא היבוא ממקסיקו, אם השכנה הדרומית לא תתעשת ותפסיק מיד תנועת מהגרים ממרכז אמריקה לעבר גבול ארה"ב. ב-10 ביוני יוטל מכס של 5%, והוא יגדל ב-5% נוספים בכל אחד מן החודשים הבאים, עד שיגיע ל-25% באוקטובר.

מקסיקו מייצאת סחורות לארה"ב בערך כולל של 360 מיליארד דולר בשנה. רק סין מייצאת יותר ממנה. היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של ארה"ב. יתר על כן, הנשיא עתה זה חתם על הסכם סחר חדש עם מקסיקו ועם קנדה, שנועד להחליף את ההסכם הקודם מ-1993, זה הידוע בראשי התיבות האנגליים NAFTA. המכסים החדשים מפירים את ההסכם, ומפירים את אמנת ארגון הסחר העולמי (WTO). גם ברמתם הנמוכה ביותר, המכסים האלה יהיו גבוהים משיעורם אפילו לפני שנחתם NAFTA.

"איש המכסים"

ההתקפה על הנשיא במאמר המערכת של ה"וול סטריט ג׳ורנל" מצדיקה עיון מדוקדק, מפני שהיא יכולה לשמש גם טיוטה למאמר נגד בחירתו החוזרת בשנה הבאה. העיתון הניו יורקי השמרני כורך יחד שורה של ביקורות על הנשיא, הנעות מפוליטיקה למדיניות ואפילו לתהיות על מצבו הנפשי. בכל נסיבות אחרות, מאמר כזה היה מיוחס אוטומטית למבקרי הנשיא משמאל, ללמדך שטראמפ חוצה עכשיו קווים אדומים אפילו בעיני בעלי בריתו. את מדיניותו קשה לסווג בימים האלה. היא אינה ימנית, היא אינה שמאלית, היא אינה שמרנית, היא אינה ליברלית. המכנה המשותף היחיד של מרכיביה הוא הנשיא עצמו.

כותרת המאמר ב"וול סטריט ג׳ורנל" מדברת בעדה: "איש המכסים משתחרר מכבליו" (אולי בפרפרזה לעגנית על ׳פרומיתאוס הכבול׳). המאמר מתאר את "אובססיות הסחר" של טראמפ, מדבר על "דחפי הפרוטקציוניזם הגרועים ביותר שלו", ומזהיר כי "איש אינו יודע איפה הוא מתכוון לעצור".

העיתון חושש שהנשיא מתמכר לשימוש במכסים כ"אמצעי של גרימת חבלה גופנית לשם השגת יעד דיפלומטי". המכסים הפכו ל"שיקוי הקסמים של טראמפ, אשר ירפא כל מחלה פוליטית".

המכסים מעמידים בספק את אמינותו הבינלאומית של הנשיא, כותב העיתון. "מותר לסלוח למנהיגי ארצות אחרות אם הם יגיעו למסקנה שכל הסכם סחר עם טראמפ כפוף לשינויים על יסוד גחמותיו הפוליטיות".

"מנטאליות של בונקר"

העיתון מייחס לנשיא "מנטאליות של בונקר אמריקה" (Fortress America). הוא מקווה שאיומי המכסים אינם אלא חלק מן התיאטרליות הקולנית המפורסמת של הנשיא, המיועדת לעורר תשומת לב, והוא יחזור בו. "אבל מוטב לזכור ש׳איש המכסים׳ הוא אימפולסיבי, והוא אויבו הגרוע ביותר של עצמו". העיתון מייעץ לתומכיו האוטומטיים הנאמנים של טראמפ בסנאט "לרדת מאפיריוניהם, ולשגר מסר לנשיא בעניין הסחר, שאם לא כן הם עלולים למצוא את עצמם בסיעת מיעוט ב-2021".

ביקורת כה מקיפה על התנהגותו הלא-נשיאותית של הנשיא כנראה לא הופיעה בכלי תקשורת מרכזי של הימין, בוודאי לא כמאמר מערכת. העיתון לא טרח אפילו לעדן את ביקורתו. הוא הטיל ספק מפורש ביכולתו הנפשית של הנשיא לקבל החלטות רציונליות.

בינתיים יש סימנים שרפובליקאים אחדים אומנם עשויים לרדת מאפיריוניהם. היושב ראש רב ההשפעה של ועדת הכספים, צ׳אק גראסלי ממדינת איווה, הכריז כי השימוש שטראמפ עשה בחוק מ-1977 כדי להצדיק את הענשת מקסיקו שקול כנגד "ניצול לרעה של סמכות הנשיא בענייני מכסים, בניגוד לכוונת המחוקק". על פניו, "ניצול לרעה" של חוק, נגד כוונת הקונגרס, הוא אקט המצדיק משפט הדחה. גראסלי כמובן לא התכוון לזה, אבל אחרים עשויים להתכוון.

"אתה הופך את ארה"ב לגטו"

הנשיא מעניש את מקסיקו על יסוד "מצב חירום" בגבול המשותף. בשבעת החודשים האחרונים הגיעו אל הגבול הזה כמעט רבע מיליון מהגרים משלוש ארצות במרכז אמריקה: גוואטמלה, אל סלוואדור והונדורס. החוק מרשה לעצור אותם, אבל אוסר על גירושם. כמעט בכל המקרים, העצורים משוחררים בתוך מספר שבועות, מורשים להיכנס לארה"ב, ולהמתין לבירור עניינם בבית המשפט.

זה תהליך ארוך מאוד, המאפשר במרוצת השנים למיליונים להתבסס בתוך ארה"ב בלי אשרת שהייה. טראמפ העמיד את הפסקת ההגירה הזו במרכז מערכת הבחירות שלו ב-2016 - והוא מתכוון לחזור ולהעמידה במרכז מאמציו להיבחר לתקופת כהונה שנייה בשנה הבאה.

טראמפ דורש שמקסיקו תפתור את בעיות ההגירה של ארה"ב בתוך עשרה ימים. הוא קיבל תשובה מנשיא מקסיקו, מנואל לופס אובראדור (שהמקסיקאים קוראים לו AMLO, ראשי התיבות של שמו בספרדית). את המכתב הזה קשה מאוד לסווג באיזושהי קטגוריה הידועה לטראמפ. זה מכתב רב ניואנסים: גם נועז, גם פייסני. אין זה "מכתב אהבה" מן המין שטראמפ קיבל בשנה שעברה מרודן צפון קוריאה.

AMLO, כמו טראמפ, הוא פופוליסט. אבל הוא פופוליסט מן השמאל, הנושא איתו את זכר הטראומות של יחסי מקסיקו-ארה"ב עוד מאמצע המאה ה-19. AMLO, שהושבע בדצמבר שעבר לתקופת כהונה של שש שנים, משתמש בסיסמאות המזכירות להפליא את הבטחות הבחירות של טראמפ. אבל הוא גם מאמין בסולידריות חברתית ובזכויות אדם.

הוא מטעים עד כמה אינו רוצה עימות עם נשיא ארה"ב, אבל הוא משווה את התנהגותו האגרסיבית של טראמפ עם התנהגותם של נשיאים כמו לינקולן ופרנקלין רוזוולט. הוא כותב לטראמפ, שהוא, טראמפ, הופך את ארה"ב מארץ קולטת מהגרים ל"גטו, שטח סגור, שבו נטבע אות קלון על המהגרים". הסיסמא "אמריקה תחילה", כותבAMLO לטראמפ, היא "כוזבת, מפני שעד אחרית כל הימים ידם של הצדק האוניברסלי ושל האחווה תהיה על העליונה, אפילו מעבר לגבולות לאומיים".

טראמפ עדיין לא הגיב בפומבי על עצם המכתב, אבל צייץ ש"ארצות זרות שודדות אותנו ומרמות אותנו זה שנים", ובשבילן "המילה ׳מכס׳ היא מילה יפה באמת!"

סין אגב כבר משתמשת במקסיקו, כדי להוכיח שהיא אינה מקרה יוצא דופן במלחמות הסחר של נשיא ארה"ב. הוא יורה בכל הכיוונים, או בלשון הכותרת הראשית של העיתון הווינאי "קורייר", "טראמפ נגד כל העולם". 

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב- https://tinyurl.com/karny-globes

ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny