בשנים האחרונות הפכו יח"צנים ופרנסי יקבים זריזים וחרוצים את חג השבועות מחג מתן תורה, חג המים וחג מאכלי הגבינה, לחג היין הלבן. הדברים נכתבו, גם כאן, כבר לא מעט פעמים, וכמו מדור יין טוב, אני מציית לשטות הזו ומנצל כל שנה את ההזדמנות להקדיש (עוד) מדור ליין ישראלי לבן. אז מה נשאר למדור יין ותיק אחרי כל-כך הרבה שנים של ציון חג השבועות בעזרת יין מקומי לבן? האמת, שלא מעט. אני אדם איטי ממילא, ושבועות יש רק פעם בשנה.
את מדור החג בחרתי אם כן להקדיש השנה לזן לבן, שאף שאינו מקומי (אין זני יין לבנים מקומיים, והניסיונות לייצר יין מענבי מאכל כמו דאבוקי או מראווי, עוד יגיע תורם גם כאן מן הסתם) הרי שהוא ותיק למדי גם אצלנו, ובוודאי שבצרפת מכורתו.
זן השנין בלאן זכור אולי לכל מי שגדל, כמוני, בשנות ה-70, והיינות הלבנים הזניים הראשונים שנחשף אליהם לא היו שרדונה או סוביניון בלאן אלא פרנץ’ קולומבר ושנין בלאן, מבית היוצר של יקבי כרמל, אז עוד כרמל מזרחי, כמובן.
בחלוף השנים, נזנחו השניים כאמור לטובת אותם שרדונה וסוביניון, ואחר-כך גם קצת ויונייה, ריזלינג ועוד. אבל, בדיוק כמו מה שקרה אחר כך לקריניאן ולגראנש האדומים, נמצאו חלוצים חדשים, ביקבי בוטיק בדרך כלל, שנזכרו בפרנץ’ ובשנין, או פשוט נתקלו בכרם ותיק ועייף שעוד לא נעקר והחליטו לעשות מעשה. אחד כזה הוא זאב דוניה, האיש שמאחורי יקב סוסון ים.
דוניה "גילה" כרם כזה אצל הכורם שלו, ברוך לנגר, ולתדהמתו של הכורם הוותיק, לא ביקש ממנו לעקור אותו ולנטוע שרדונה, אלא לטפח, כנגד כל הסיכויים (לפחות לדעת לנגר ואחרים), את הכרם המבוגר הנ"ל, לשמור עליו מכל משמר ולמכור לו את ענביו. לנגר המופתע ציית, ואת התוצאה מכירים כיום חובבי יין כ"ג’יימס", השנין המופתי של דוניה. ג’יימס נקרא כך על שמו של רוני ג’יימס המנוח - הכורם, היינן, הבעלים, המייסד והרוח החיה שמאחורי יקב צרעה, אחד מבכירי וטובי יקבי הבוטיק בארץ.
דוניה מגדיל לעשות ומייצר שנין נוסף, חדש יחסית, המכונה Wild, על שם שמרי הפרא, או הבר, כלומר אלו המגיעים מהכרם עצמו ולא מתוסף תרבותי ביקב. זהו כבר כרם אחר, שאותו נטע דוניה עצמו בבר גיורא, יישובו שבהרי ירושלים.
יינן (וכורם) מוכשר אחר ששם עין על הזן הישן/חדש הזה הוא גבי סדן מיקב כרם שבו הנהדר. שבו מגדיל לעשות, וכמו דוניה, מייצר שני שנין בלאן שונים. האחד מיושן בעץ והשני, המכונה שנינצ’יק, לא. לצערי, אין מספיק מקום ברשמי הטעימה, אבל שווה לכם לשים עליהם יד. מבין היקבים הגדולים, היחיד שמתעסק, למיטב ידיעתי, בשנין בלאן, הוא גיא אשל מדלתון, וגם היין שלו אינו קוטל קנים.
וזה הזמן, לקראת סיום, להסביר מיהו ומהו אותו שנין. ג’נסיס רובינסון, סופרת ומבקרת היין הבריטית האגדית, הדהימה את העולם כבר ב-1986, כשהכלילה את השנין הכאילו צנוע בין זני הענבים הקלאסיים. היא הסבירה שאף שישנם אלפי יינות דלוחים מהזן, מה שמקנה לו את המעמד הזה אצלה הם היינות הקלאסיים המיוצרים ממנו בעמק הלואר שבצרפת, ובמיוחד יינות הקינוח מענבי השנין, חלקם נגועי בוטריטיס, אותה פטרייה שהיא קללה בדרך כלל, אבל ברכה אדירה אם היא מגיעה בזמן ובמקום הנכונים. כמו למשל ביינות סוטרן.
בסקירה שלפניכם תוכלו לפגוש גם את צדו החמוץ של השנין, שאני אישית מחבב מאוד, וגם את צדו ה"מתוק".
טעימה: שנין בלאן ישראלי
● וויילד, יקב סוסון ים 2017 - Wild. "בטריטוריה", כותב דוניה על השנין החדש שלו. כלומר, יין הנבצר בכרמי היישוב שבו שוכן גם היקב. ייחוס רציני. השנין החדש של דוניה מותסס כאמור ללא שימוש בשמרים מתורבתים, רק שמרי הבר של הכרם, ומיושן 9 חודשים בחביות עץ אלון. התוצאה עשירה, דבשית ופירותית, אבל מבלי לוותר על חמיצות מרעננת. יין מורכב, מהורהר ומרתק להפליא. 120 שקל
● שנין בלאן יקב שיזף 2018. צור שיזף - הסופר, ההרפתקן ולאחרונה גם היינן, מפתיע שוב עם שנין בלאן צעיר, נטול עץ (כלומר לא מיושן בחביות), ואי לכך גם חומצי מאוד, כמעט פריך, הייתי מסתכן לכתוב. יין צעיר ושובב, מרענן ואפילו מרווה, שאפשר לשתות ממנו בלי סוף בתענוג גדול. 110 שקל
● שנין בלאן 2018, יקב ננה. שכנו של צור שיזף מאזור הכרמים החדש יחסית בנגב, בואך מצפה רמון, הכורם והבעלים ערן רז, יוצר יחד עם הייננית דנה בני והיועץ הקליפורני קרי דמסקי את מה שהוא סוג של דרך ביניים בין החומציות הקיצונית של שיזף לדבשיות העמוקה של דוניה. מין חמוץ-מתוק נהדר שכזה. סחיטה באשכולות שלמים מוסיפה כאן מורכבות ורעננות. 90 שקל
● שנין בלאן יקב דלתון 2018. יקב דלתון הוא כאמור היקב המסחרי הגדול היחיד המייצר יין מענבי שנין בלאן. גיא אשל, היינן, מתסיס ומיישן את היין בחביות עץ אלון צרפתי. אחרי חצי שנה מתקבל יין עשיר, שמנוני וחלק, בעל ארומות דבשיות ופירותיות מרהיבות. 65 שקל. כשר