שתיים מחברות הגז הגדולות בישראל - אמישראגז וסופרגז - ייאלצו לחשוף מסמכים ונתונים לגבי השינויים במצבת הלקוחות שלהן, מעבר הלקוחות ביניהן וכן אופן חלוקת המצטרפים החדשים ביניהן - כך קבע בית המשפט המחוזי מרכז, שקיבל חלקית בקשה של תובעים ייצוגיים לחייב את החברות בגילוי מסמכים במסגרת תביעה ייצוגית שהוגשה נגדן ונגד פזגז, בטענה לקרטל וגביית מחירים גבוהים לא תחרותיים בשוק הגז הביתי.
מדובר בבקשה לייצוגית שהוגשה לפני כשנתיים וחצי, בסכום המוערך במאות מיליוני שקלים, נגד שלוש חברות הגז הגדולות במשק, אמישראגז, סופרגז ופזגז, על רקע דוח שפרסמה רשות התחרות (בשמה אז, רשות ההגבלים העסקיים) וכן חקירה פלילית שנפתחה נגד החברות השולטות בשוק הגז הביתי.
גז הבישול (גפ"מ - גז פחמימני מעובה) הוא אחד ממקורות האנרגיה המרכזיים למשקי-הבית בישראל. מרבית תושבי המדינה עושה שימוש בגפ"מ לצורכי בישול והסקה, כאשר היקף שוק גז הבישול בישראל עומד על מעל ל-2 מיליארד שקל, מתוכו כ-800 מיליון שקל בתחום הביתי. לפי הערכות משרד האוצר, העלות העודפת כיום על צרכני הגז הביתי מוערכת בקרוב ל-400 מיליון שקל בשנה - במילים אחרות, זהו הרווח שהחברות עושות על הגב של הציבור.
ראשית הפרשה - המכונה כיום "קרטל הגז הביתי" - בספטמבר 2016, אז נחקרו על-ידי רשות ההגבלים העסקיים מנהלים שונים בפזגז ובאמישראגז, במסגרת חקירת חשד לקרטל בענף אספקת הגז הביתי. יום לאחר מעצרים אלה נערכה פשיטה גם במשרדי סופר גז. בדצמבר אשתקד הודיעה רשות התחרות לחברות הגז אמישראגז ופזגז ונושאי משרה בכירים בהן כי היא שוקלת להגיש נגדם כתב אישום, בכפוף לשימוע, בגין הסדר לפגיעה בפעילותה התחרותית של חברה אחרת בשוק.
חקירת רשות ההגבלים העסקיים בפרשה זו נפתחה על רקע בדיקה שערכה הרשות בשוק הגז הביתי, אשר ממצאיה העלו כי הספקים הגדולים בשוק זה נמנעים מלהתחרות זה בזה. בעקבות הבדיקה פרסמה הרשות דוח בנושא היעדר התחרות בשוק הגז הביתי, ובו המלצות נרחבות בנוגע לצעדים שיש לנקוט כדי לקדם תחרות בשוק, כחלק מהמאמץ הממשלתי לקדם את התחרות בענף.
בדיקת הרשות העלתה כי לאורך השנים פעילים מספר שחקנים ותיקים וגדולים בתחום אספקת גז הבישול למשק- בית, בהם פזגז, סופרגז, אמישראגז ודורגז. ארבעת הספקים הגדולים מספקים כ-75% מהכמות המיועדת למערכות גז מרכזיות. לצדם קיימים כ-20 ספקי גז קטנים מאוד, שנתח השוק הכולל שלהם אינו עולה על 10%, כאשר נתח השוק של כל אחד מהם אינו עולה על 5%.
עוד מצאה הרשות כי ניסיונות הכניסה והתרחבות של ספקי גפ"מ חדשים וקטנים נבלמת באופן עקבי. מהבדיקה עלה כי ככל שמספר המתחרים המסוגלים להתרחב קטן יותר - כך קל יותר לספקים הגדולים להגיע לשיווי משקל לא-תחרותי. כן עלה מהדוח כי אספקת גז הבישול למשקי-בית באמצעות מערכת גז מרכזית מועד לשיווי-משקל לא תחרותי. זאת, בין היתר, משום שחברות הגז מוכרות למספר גדול של לקוחות קטנים, ומשום שלספקי הגפ"מ הקטנים קיימים חסמים להתרחבות והגדלת נתח השוק.
חסמי מעבר בין חברות
על הרקע הזה הוגשה הבקשה לאישור ייצוגית נגד חברות הגז. בבקשה, אותה הגישו שלושה לקוחות של כל אחת מהחברות הנתבעות, באמצעות משרד עו"ד ארנון גרפי ושות', נטען כי על-פי דוח רשות ההגבלים העסקיים, שוק אספקת הגז למשקי-בית נשלט כמעט באופן מוחלט על-ידי שלוש החברות הללו, תוך ניצול מצב השוק על-ידן על-מנת לפגוע בתחרות ולמנוע ירידת מחירים.
בבקשה מצוטט דוח של רשות ההגבלים העסקיים, לפיו קיימים חסמי מעבר ללקוחות המחוברים למערכת גז מרכזית, תוך פעילות ומעורבות של חברות אלה, על-מנת להגביר את הכשל. התובעים הייצוגיים הציגו גם חוות-דעת של מומחה מטעמם, ד"ר תמיר לוי, שסקר וניתח את שוק הגז, והגיע למסקנה כי "קיומו של קרטל בין הנתבעות יוצר היעדר תחרות וקיים קשר סיבתי בין עובדות אלה לבין הנזק שנגרם לקבוצה בדמות הפער שבין המחירים התחרותיים לבין המחירים שנגבו בפועל על-ידי הנתבעות". עוד כתב המומחה בחוות-הדעת כי "נמצא כי הרווחים בשוק גבוהים ביחס לכל קנה-מידה כלכלי, וכי שלוש החברות הגדולות גובות מחיר הגבוה בכ-25% מהמחיר שגובות החברות הקטנות - קרי מהמחיר התחרותי".
התובעים ביקשו, בין היתר, כי בית המשפט יחייב את חברות הגז להשיב לחברי הקבוצה את הנזק שנגרם להם, המתבטא בפער הכספי שבין המחירים ששילמו בפועל לבין המחירים שיכולים היו לשלם בתנאי תחרות ושוק חופשי ואלמלא קיומו של ההסדר הכובל, וזאת במהלך 7 השנים האחרונות. מספר חברי הקבוצה הנפגעת מוערך במעל מיליון משקי-בית בישראל.
שלוש החברות הגישו תשובה לבקשה הייצוגית, במסגרתה טענו בתמצית כי אין הסדר כובל ביניהן, לא הוכח קיומו של הסדר כובל, ולא הובאו ראיות ישירות המצביעות על קיומו של ערוץ תקשורת ותיאום שבוצע בין החברות. עוד נטען בתשובה כי כלל לא נטען בבקשת אישור הייצוגית, כי קיים תיאום כלשהו בין החברות בשוק, וכי צרכני הגז הביתיים חופשיים להחליף ספק גז כרצונם.
עוד לטענת החברות, בתקופה הרלוונטית פעלו בישראל כ-20 חברות גז, וצרכן שבחר לא לנקוט פעולה להפחתת מחירי הגז שהוא משלם, אינו יכול לטעון בדיעבד כי מחיר זה "גבוה מהראוי", וכי מגיע לו החזר כספי. בנוסף נטען על-ידי החברות כי טיוטת דוח הרשות אינה קובעת כי קיים הסדר כובל ביניהן, והיא אף נעדרת נפקות משפטית וראייתית, שכן מדובר בדוח פנימי של הרשות.
לאחר הגשת התביעה והתשובה, הגיש עו"ד גרפי בשם התובעים הייצוגיים גם בקשה לגילוי מסמכים רבים הנמצאים ברשות חברות הגז, וזאת כדי לסייע לביסוס התביעה. בין היתר ביקש עורך דינם של התובעים לחייב את החברות לחשוף דוחות המתייחסים לכמות הצרכנים שעברו מחברה לחברה בין שלושתן, וכן לחברות אחרות, קטנות יותר, ב-7 השנים שקדמו להגשת הבקשה.
עוד ביקשו התובעים הייצוגיים חשיפת דוחות, טבלאות או מסמכים אחרים הכוללים סיכום שנתי (או כל סיכום תקופתי אחר) של מספר ההודעות שהוגשו לכל אחת מהחברות על רצון הדיירים להחליפם בספק גז אחר, לרבות כל המסמכים אשר העבירו החברות למומחה מטעמן לצורך הכנת חוות-הדעת לתביעה, כל המסמכים הנוגעים להחלטת משרד האנרגיה לקנוס את פזגז עקב מניעת מעבר לקוחות לחברת גז אחרת ברמלה ומסמכים שהעבירו החברות למפקח על המחירים בהתאם לדרישת צו הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, בהם דוחות כספיים, מאזני בוחן, סקירה מפורטת של מבנה החברה ואופן פעולתה, מידע על סוגי הצרכנים השונים (תעשייתיים, מסחריים, פרטיים בהבחנה בין צרכנים בודדים, צרכנים משותפים בבית משותף, וצרכנים משותפים במספר בתים) ועוד.
דוח הגורם הרגולטורי - מצדיק גילוי מסמכים
השופט יחזקאל קינר דחה את רוב הדרישות הללו של התובעים הייצוגיים במסגרת גילוי המסמכים, תוך שהוא קובע כי המבקשים מתקשים לעמוד בנטל הוכחת הקרטל הנטען על-ידם, וכי מרבית המסמכים והנתונים המבוקשים הם סודות מסחריים של החברות שאין לגלותם.
השופט ציין כי "התשתית הראייתית שבבקשת האישור היא ברף נמוך, וכי קיומה של תשתית ראייתית ראשונית לקיומם של התנאים הקבועים בסעיף 8(א) בתוק תובענות ייצוגיות להוכחת קיומו של הסדר כובל כנטען בבקשת האישור, יכול להילמד אך בדוחק".
עוד נקבע כי "אף שאין בכך, לטעמי, כדי לשלול מכל וכל גילוי מסמכים כלשהו, אין די בכך כדי להורות על גילוי מסמכים נרחב, כפי שהתבקש, אלא היקפו צריך להיות מצומצם. זאת, במיוחד נוכח ההיקף הניכר של הגילוי שהתבקש על-ידי המבקשים והקשיים שהוא מעורר בהיבטים שונים של הכבדה, גילוי סודות מסחריים ועוד.
עם זאת קבע קינר כי החברות כן יעבירו לתובעים הייצוגיים מסמכים ונתונים לגבי השינויים במצבת הלקוחות שלהן. השופט ציין כי "היקף הגילוי המבוקש בסעיף זה משמעותי, ויש בו רלוונטיות לתובענה, שכן באמצעותו חפצים המבקשים לאמת את הקביעות העובדתיות בטיוטת דוח הרשות ובדוח הרשות, המצביעות על מיעוט התחרות בין המשיבות, כאשר לשיטת המבקשים יש בכך כדי לקרב אותם למסקנה בדבר תיאום אסור בין המשיבות".
השופט ציין כי בעוד אמישראגז וסופרגז אינן מודות בקביעות העובדתיות שבדוח הרשות, פזגז ציינה בתשובתה לבקשת הגילוי כי "פזגז לא חלקה כלל על הקביעות העובדתיות שבדוח רשות ההגבלים"; ולאור הודאה זו אין מקום לתת צו גילוי כנגד פזגז, אך לגיטימי להורות לאמישראגז וסופרגז על גילוי המסמכים המבוקשים. "דוח הרשות, שהוכן על-ידי גורם רגולטורי ומקצועי, מצדיק גילוי מסמכים ונתונים שיכול ויש בהם כדי לאמת ולחזק את הקביעות העובדתיות שבו", קבע השופט.
*** חזקת החפות: כל החשודים בפרשת "קרטל הגז" לא הורשעו בכל עבירה וזכאים ליהנות מחזקת החפות. לא הוגש כתב אישום בפרשה, לא הוכחה אשמתם, והם לא הורשעו.