אתר בנייה / צילום: תמר מצפי
אדוני ראש הממשלה,
זוכר שהכרזת על הרפורמה הגדולה שתשים סוף לביורוקרטיה בתחום התכנון והבנייה, לסרבול, לחוסר הוודאות? ממש לפני עשור הבטחת שנוכל להוציא היתרי בנייה בפשטות וביעילות, להגדיל את היצע הדירות ולהוריד את מחיריהן. בשנת 2009 התקבלה החלטת הממשלה, והתפקידים הוטלו על המשרדים השונים.
בניגוד לציפיות, הליך הרישוי הסתרבל והתארך משמעותית בשנים האחרונות, מספר התחלות הבנייה צנח, הענף כולו קורס, ומחירי הדירות ממשיכים לעלות.
בטח תתעניין לדעת על רצף המחדלים, שהפך את אחת הרפורמות הגדולות והמבטיחות ביותר שנעשו כאן לפיאסקו צורב, המעמיק את משבר הדיור וממיט אסון על כלכלת המדינה.
הרפורמה התיימרה לייצר מסלולי רישוי קצובים בזמן, שיחייבו את הרשויות ויגובו בסנקציות, תמריצים ופיצויים. בפועל, בתקנות הרישוי החדשות הוגדרו לוחות זמנים חסרי משמעות שאינם כוללים את מרבית ההליך. בנוסף, הסנקציות והתמריצים הוחלפו, למרבה האבסורד, בסירוב אוטומטי לבקשה, שהפך את ההליך למשחק "סולמות וחבלים": הרשות אינה עומדת בזמנים - והמבקש מוצא עצמו שוב ושוב בנקודת ההתחלה.
גם הוודאות התכנונית, שהרפורמה שאפה לייצר באמצעות "תיק מידע" רשמי, לא הושגה, שכן התקנות מחילות על הבקשה כל שינוי בדין רטרואקטיבית, ובמקום הפיצוי שהובטח במקרה של עיכוב או מידע שגוי, האחריות להשגת המידע הוטלה, למרבה האירוניה, על המבקש.
מהלכים שקודמו על ידי הממשלה במקביל, לרבות הוראת השעה להקלות, תכניות ארציות הנתונות לשיקול דעת, הנחיות מרחביות החורגות מסמכותן והוספת גורמים מאשרים, העמיקו את הכאוס.
ההנחיות הסותרות והבלתי מבוקרות מטעם עשרות "גורמים מאשרים" זוהו זה מכבר כאחד החסמים ליצירת יעילות ושקיפות, והממשלה בראשותך החליטה לגבש קוד בנייה ממוין ומרוסן, שיכיל אינטגרציה של דרישותיהם, וייתמך באמצעות חקיקה. הקוד מצוי אמנם בהליכי אישור סופיים, אך החקיקה לא בוצעה, הגורמים סירבו לשתף פעולה והנחיותיהם לא נכללו בו, אלא ימשיכו לחייב במקביל אליו, ללא שקיפות או בקרה.
היוזמה להקמת מכוני בקרה התגבשה גם היא כמענה לריבוי הגורמים המאשרים, במטרה לייצר One Stop Shop, לצורך אישור הבקשות בשקיפות וביעילות. המכונים אמנם הוקמו, אך פעילותם נדחתה שוב ושוב, שכן בהיעדר החקיקה מחייבת, הגורמים המאשרים שוב מסרבים לשתף פעולה - הם ימשיכו לטרטר ולסחוט את הציבור כאוות נפשם, ומכוני הבקרה יתווספו, למרבה האיוולת, לרשימת המאשרים הארוכה.
גם המשימות שנקבעו בנוגע לכשירויות ולייחוד פעילויות טרם בוצעו, והתחום מופקר, פרוץ ורווי מתחזים: הליך הרישוי אינו כולל אפילו מינוי אדריכל, וגם תפקיד המפקח הוגדר באופן רשלני. כמות העבודה הוכפלה כתוצאה מהרפורמה, כמו גם מורכבותה, והמחסור בכוח אדם מקצועי ברשויות מגביר את הסחבת.
בניגוד לציפיות, גם מערכת "הרישוי הזמין" העמיקה את הסרבול. בנוסף לכישלון המחפיר בהיבט הטכנולוגי, מדובר בכשל מהותי באפיון המערכת, המחייבת השקעה אינסופית במשימות סיזיפיות ומופרכות, ואינה מייצרת שיתוף, אחידות, שקיפות או בקרה.
ומה בנוגע למיגור תופעת המאכערים אליה שאפה הרפורמה? את מקומם תפסו חברות ממותגות, העוסקות ב"קידום רישוי", ב"איתור חסמים", ב"ייעוץ סטטוטורי" או ב"ניהול רגולציה". אפילו המדינה מעסיקה אותן לטובת זירוז היתרים במסגרת מחיר למשתכן, שהרי כשהמציאות כל-כך מטורללת, מסתבר שגם המציל יכול להטיל את מימיו בגאווה מהמקפצה.
הוצאת היתר בנייה הפכה למסכת ייסורים קפקאית, שמסכנת את המשק. לאחרונה מתוודעים גם גורמים מטעם הרגולטור לכישלון, אך במקום לבחון את הדברים לעומק, הם יוצאים בהכרזות פופוליסטיות ללא הכרה וממשיכים ללבות את הכאוס. הפתרונות ידועים לנו אנשי המקצוע. הגיע הזמן לנתק את תחום התכנון והבנייה מאינטרסים זרים ומשיקולים פוליטיים, ולפעול לטובת הצלת הענף במקצועיות, מתוך ראייה רחבה, הבנה מעמיקה וחזון.
הכותבת היא אדריכלית ובעלת משרד אדריכלים העוסק בתכנון מגורים, ומובילת קבוצת "רישוי שפוי"