שנת השפל של המגדר בפוליטיקה הישראלית: לאן נעלמות הח"כיות?

הפרישה של ח"כ שלי יחימוביץ' היום (ג'), היא מדרגה אחת מטה בשנה מאכזבת ועצובה עבור הפוליטיקה המגדרית בישראל.

הנה צבר האירועים:

החלטתה של יחימוביץ', אחת הפוליטיקאיות המשפיעות ביותר בישראל (פירוט בהמשך); ההדחה גסת הרוח של ציפי לבני וירידתה מן הבמה הציבורית; העובדה שפוליטיקאית פופולרית ונחשבת, איילת שקד, נטשה את מפלגתה ולא הצליחה ביחד עם השותף נפתלי בנט לחצות את אחוז החסימה; פרישתה של יו"ר מרצ לשעבר זהבה גלאון ב 2018; ההפסד הפוליטי הצורב של ממשיכתה, יו"ר מרצ לשעבר, תמר זנדברג; וההפסד הפוליטי של ח"כ אורלי לוי אבקסיס שניסתה להוביל את מפלגת גשר, על בסיס מצע מגדרי עמוק ורחב. כל אלה מצטברים לאחת השנים המדכדכות עבור פוליטיקאיות ישראליות וציבור הבוחרות.

בעוד במדינות דמוקרטיות רבות, מציפות מועמדות מגוונות את שדרת ההנהגה, ודווקא בשיאו של עידן השפעה גובר של נשים (מאבק ה-MeToo#, למשל), נדמה שישראל צועדת לאחור.

בכנסת ה-21 כבר אין אף יושבת ראש של מפלגה, וזאת לקראת סיומו של עשור בו שירתו לעיתים שלוש יושבות ראש של מפלגות במקביל (העבודה, התנועה, מרצ).

מה הולך פה? האם חווינו עשור של פריחה זמנית ושגשוג בייצוג הנשי, שיא הנמצא מאחורינו ולא יחזור? הכנסת ה-20 פוזרה עם שיא במספר הנשים, 35 חברות כנסת וכבר בכנסת ה-21, המספר פחת משמעותית.

בהעדרן של יחימוביץ', לבני, גלאון, שקד ולוי-אבקסיס, נדמה שגם ההובלה תקיפה בנושאי חקיקה מגדריים, יוטלו על כתפיהן של זנדברג, סתיו שפיר, מיכל רוזין, יעל גרמן, קארין אלהרר ועוד שורה ארוכה של חברות כנסת חדשות, מענייניות, אך גם חסרות ניסיון.

לתופעת הפוליטיקאיות הבכירות מצטרפות שורה ארוכה של מחוקקות טובות שהשפיעו עלינו בנושאי בריאות אישה, חינוך, רווחה וגם נטלו חלק משמעותי בויכוחים על תקציב בטחון, בעיות חוקתיות ועוד.איילת נחמיאס ורבין, עליזה לביא, רחל עזריה, מרב בן ארי, שולי מועלם, מרב מיכאלי, רויטל סוויד, מיכל בירן (ויש עוד). בנות אחווה אחת, ימין ושמאל, אשר בתוך שנה אחת נפלטו מחיינו הציבוריים. מי תדאג להדרת נשים מן המרחב הציבורי? מי תיאבק למען זכויות נשים מוכות, לתיקצוב מוסדות להגנה על נשים? מי יהיו הפוליטיקאיות שישבו ויציקו ויוודאו שהתכנית למאבק בזנות תיושם ותתוקצב. זה הוא רגע עצוב, קשה.

בצמרת של המפלגות הגדולות - כחול לבן והליכוד - ניכרת אדישות וחוסר עניין בנושא המגדרי. החתומה מטה העלתה עניין זה בשיחות לאורך השנים, ואפשר לסכם, שלמעט קומץ פוליטיקאים גברים חריגים, רובם הגברים הניצבים בצמרת של המפלגות הגדולות אדישים לנושא, לא מבינים בכלל מה העניין. הם בטוחים שכגברים, אנשי צבא, אנשי חינוך, הם יודעים לדאוג לכולם ולכולן.

צעירה מדי כדי להתחיל לחפש לה תחליף

יחימוביץ' שפרשה היום היתה אחת מן הנשים המשפיעות ביותר בתקופה בה ייצגה את הציבור הרחב. לא, היא לא היתה שליחתן ונציגתן רק של נשים, אלא בעיקר של ערכים סוציאל דמוקרטים.

אנשים הסתקרנו היום בשאלה, מה הופך אותה (בעיני) למשפיעה. חוק הגבלת שכר בכירים, מתווה הגז עם הויכוח המתמשך על תחרות בענף האנרגיה ודיוני ועדת ביקורת המדינה, בהם הצליחה באמצעי תישאול פקידי מדינה, כאילו היא עדיין יושבת ברדיו ומראיינת, לחלץ מידע ציבורי חשוב. אלה הם רק חלק מן הנושאים שאפשר לזקוף לזכותה.

גם לאותם האנשים שהיתה ויש ביקורת על תוצאת חוק הגבלת שכר בכירים, וגם מי שראה שמאבק הגז שהובילה בכנסת לא הסתיים בתוצאה שאותה ביקשה-  ידע לנתח שהאופן בו יחימוביץ' בחרה לטפל בנושאים שעל סדר היום, הקפיץ את אותם הנושאים לראש החדשות.

יחימוביץ', באמצעות כוח רטורי, יכולת התמדה, חריצות אישית וניקיון כפיים - הצליחה להעשיר את הציבור בידע רב ולהעביר את הפולמוס הציבורי לרמות גבוהות.

הביקורת הפנים מפלגתית עליה היתה בכך שהיא משכה את מפלגת העבודה שמאלה מדי בהיבטים הכלכליים-עסקיים והבריחה בוחרי עבודה ותיקים שראו בגישתה איום על המגזר העסקי והיצרני בישראל. ציבור הבוחרים יוצאי מדינות רוסיה שפופולרי כיום לעסוק בהם, ראו בה "אדומה, קומוניסטית" ולכן עוררה בהם פחד מן המולדת הישנה.

במפלגת העבודה היתה גם ביקורת על העקשנות שלה, על עמדות נוקשות ואי מוכנות להגיע לתוצאות פוליטיות באמצעות פשרות. ואי אפשר שלא להיזכר בסכסוכים אישיים קשים ומתוקשרים, עם יצחק הרצוג, עמיר פרץ ואהוד ברק. מתוך מכלול המחמאות שיחימוביץ' קיבלה היום, מכל צדדי המפה הפוליטית, ברור שגם על מתנגדיה ויריביה היא השפיעה באופן חזק.

בהיבט הפמיניסטי, יחימוביץ' ידעה לעשות פשרות ולפעול יחד עם חברות כנסת אחרות ולהוביל יעדי חקיקה בתחומים מגוונים - זכויות עובדות, שינויי העדפה מתקנת, והצטרפה בהצבעה לכל אחד מן הנושאים המגדריים (חוק הזנות, חוקי עצירת הפצת תכנים פוגעניים ברשתות, חקיקה בתחום בריאות נשים ועוד).

היא נקטה עמדות ברורות נגד מועמדים שנחשדו או דווחו כמי שפגעו בנשים. כך הדיחה ב2013 מרשימת העבודה לכנסת את אורי שגיא בשל חשדות שצצו בנוגע לעברו הצבאי, התייצבה לצד המתלוננות נגד הנשיא משה קצב שהורשע באונס וגם הביעה עמדה נחרצת בנושא התנהגותו של איתן ברושי כלפי ח"כ איילת נחמיאס ורבין.

יחימוביץ' צעירה מדי בשביל להיות פוליטיקאית המחפשים לה תחליפים. אולי היא עוד תשוב.