לא בכל יום נוצרת צורת חיים חדשה במרק הקדמוני של הטכנולוגיה. מוצר חדש שהשיקה חברת פייבר (Fiverr) מרמז על כיוון מעניין שאליו עשוי עולם העבודה והתעסוקה להתפתח, אולי אפילו בלי שפייבר עצמה התכוונה אליו: התאגדות של עובדים בלי לפתוח תיק חברה וכל הביורוקרטיה הנלווית.
פייבר, שהנפיקה אך לפני כשלושה חודשים 17% ממניותיה בבורסת נאסד"ק לפי שווי של 650 מיליון דולר, היא חברה ישראלית שפיתחה פלטפורמה המאפשרת לעובדי פרילאנס להציע שירותים ביותר מ-200 קטגוריות, במסגרת מה שמכונה "כלכלת החלטורה" (Gig Economy) או "כלכלה שיתופית". כלומר, כלכלה המבוססת על פלטפורמות שיתופיות מקוונות המאפשרות לספקי שירות גישה ישירה ללקוחות פוטנציאליים ולמעשה למכור שירות כמוצר (Service as Product).
המאמץ להשיג עבודה, לבצע אותה בזמן אופטימלי ובמחיר תחרותי מוטל כולו על ספק השירות. הלקוח משלם על התוצר הסופי, ולא על הזמן שנדרש לייצר אותו. הקונספט הזה אומץ בחברות כמו אובר ו-Taskrabbit, אך לפי פייבר היא זו שיצרה אותו, וכעת היא לוקחת אותו צעד אחד קדימה, במוצר החדש שהשיקה - Studios.
שירות הסטודיו, שכרגע נמצא בגרסת בטא בלבד, מאפשר לעובדי פרילאנס בפלטפורמה של החברה להציע חבילות שירותים במסגרת סטודיו וירטואלי. מה זה אומר? נניח שלפתחכם מונח פרויקט המחייב סל פעולות מורכב מכדי להפקידו בידי ספק שירות אחד. על האתגר הזה אמור לענות הסטודיו הווירטואלי - פרופיל משתמש המקבץ תחתיו כמה עובדי פרילאנס המציעים סל שירותים. הקונים עצמם, אומרים בפייבר, "ממשיכים לקבל אותה חוויה, הכוללת עבודה מול איש קשר אחד, בריף אחד והצעת מחיר אחת הכוללת את כל עבודות הסטודיו".
שותפות מסוג חדש
לדברי סמנכ"לית התפעול בחברה, הילה קליין, השירות הושק לאחר שראו מה קורה אופליין. "ראינו שהרבה פעמים עובדי פרילאנס חוברים זה לזה כי השלם גדול מסך חלקיו. ניסינו למצוא פתרון שמשלב את הפשטות שיש בפייבר, המאפשרת לשני הצדדים לעסקה להבין מה בדיוק הם קונים ומה המחיר, ומצד שני מאפשר לפרילנאסרים לחבור בצורה פשוטה ועדיין לנהל את כל הפרויקט הזה בתוך פייבר".
לכל סטודיו יש מנהל, האחראי לאייש אותו בעובדי פרילאנס נוספים שכבר פועלים במסגרת פייבר, לקבוע מה יהיה תפקידו של כל אחד ולנהל איתו מו"מ על התשלום. מולו עובד מזמין העבודה. כרגע, לא כל אחד בפלטפורמה יכול לפתוח סטודיו. לדברי קליין, "אנחנו לוקחים את מי שמתאימים ויש להם יכולות לנהל כזה דבר". איך החברה יודעת מי מתאים? "יש לנו הדרכים שלנו. לא מעט מהם כבר עובדים איתנו ואנו משתמשים גם בלא מעט למידת מכונה כדי לדעת מי המתאימים. אנחנו מעבירים אותם מבחנים שלנו כדי לראות שהם שמסוגלים לנהל סטודיו".
במקרה של חילוקי דעות, חברי הסטודיו יכולים להשתמש במערכת יישוב הסכסוכים של האתר - מנגנון מקוון שבו עובדי פייבר שעברו הכשרה מסייעים לצדדים לפתור בעיות.
לכאורה, מדובר בעוד שירות שמאפשר לעובדי פרילאנס לשתף פעולה, אבל נדמה שיש כאן דבר מה מרחיק לכת יותר - אופק חדש להתאגדות. השינויים שהתחוללו בעשורים האחרונים בשוק העבודה - אובדן הביטחון התעסוקתי ופירוק כוח העבודה ליחידות עצמאיות - יצרו קרקע פורייה להתאגדויות חדשות שיסייעו לאותן יחידות לשרוד בשוק שנותן יתרון מובנה לחברות בהשגת לקוחות.
מחקר של WES שפורסם השנה ונערך על ידי חוקרים מאוקספורד, גילה שלא משנה המדינה או תחום העיסוק, העובדים החדשים האלה סובלים מבדידות, מניעת שינה ומנחיתות מובנית ביחסי הכוח אל מול המעסיקים בגלל עודף היצע והיעדר פיקוח. 54% טענו שאין להם מספיק עבודה.
לאור התחזיות שמספר העובדים העצמאים רק ילך ויגדל, נראה שהצורך בשותפות בין יחידים יגדל גם הוא. סקר שפרסמה Upwork, מתחרה של פייבר, מדבר על כך שמחצית מהמועסקים ב-2030 יהיו עובדי פרילאנס. סקר חדש של פייבר עצמה מדבר על כך שב-25 כלכלות מובילות מחצית מהמועסקים יהיו עובדי פרילאנס עוד קודם לכן.
הסטודיו של פייבר למעשה מאפשר לעובדים עצמאים להתאגד במסגרת הפנימית של האתר, ללא צורך בהתאגדות רשמית ומעבר במערכת הביורוקרטית של המדינה. בפלטפורמה המקוונת ניתן להרכיב ולפרק שיתופי-פעולה בהתאם לצורך ולהיות חבר בכמה הרכבים במקביל.
באופן רשמי, קליין כמובן דוחה את הטענה שמדובר בהתאגדות. לדבריה, "המודל הוא אותו מודל כמו עם פרילאנסרים בודדים. אין התאגדות אלא שיתוף-פעולה ליצירת פרויקט, ומוביל הסטודיו אינו מעסיק. יש רגולציות שונות במדינות שונות, אבל במודל הזה אין הפרות רגולטוריות. לכן כרגע אנחנו מאשרים בעצמנו את המובילים".
יחסי עבודה מאתגרים
את הפוטנציאל של הסטודיו הווירטואלי אין לשפוט לפי מרכיביו והיקפו הנוכחיים בלבד, מאחר שמוצרים ניסיוניים לא נשארים כפי שהם לאורך זמן. חברות טכנולוגיות מבססות את החלטותיהן לא רק על חוות דעת ובקשות מפורשות של הלקוחות אלא במידה רבה גם על דאטה. כך נפתח הפתח לעוד ועוד מודלים של התאגדות, שלא מן הנמנע שילוו אותם חוזים חכמים, שיאפשרו אוטומציה של תהליכים ופעולות בהתאגדויות כאלה.
הסיבה המרכזית אולי לכך שפייבר היא חברה מעניינת היא התרגום הלא-מובן מאליו של עולם האופליין לעולם האונליין, כפי שעשתה לפניה ווייז, לדוגמה, כשהפכה את דיווחי התנועה ללב שלה, ולא את המפות. אם פעם דיווחי תנועה היו משודרים פעמיים בשעה בגלגל"צ על בסיס כמה עשרות נהגים, ווייז הפכה כל נהג למדווח תנועה בכל רגע נתון. פייבר שמה במרכז העבודה עצמה ואת התוצר שלה, במקום את תהליך השגת העבודה.
עם זאת, השירות החדש של פייבר מעלה לא מעט שאלות. ראשית, ברמת החברה עצמה, ישנה שאלת התחרות: עד כמה המתחרות מאיימות על החברה בחיקוי המוצר? על פניו, לא נראה שיש מניעה משפטית לחקות את מודל החבירה של עובדי פרילאנס לפרויקטים משותפים, אך גם אם יחקו, אין בכך בהכרח איום. מוצר מקבל את ערכו מהאופן שבו הוא מיושם ומשולב בשאר השירות, לדוגמה ביכולתה של החברה לנבא על סמך למידת מכונה אילו עובדי פרילאנס יחברו בהצלחה אלה לאלה.
שאלה נוספת נוגעת לסיכון שיזמים ומנהלים מקצועיים, סוכנויות, סטודיות או מתחזים לסטודיות ישתלטו על הפיצ’ר החדש. האם הם יוכלו להירשם כעובדי פרילאנס, להעמיד פנים שהם חלק מהפרויקט ולגזור קופון על חשבון עובדי הפרילאנס? בפייבר מודעים לבעיה. לדברי קליין, זו הסיבה שהאפשרות לנהל סטודיו בפלטפורמה אינה פתוחה לכולם.
שאלה עקרונית יותר נוגעת ליחסי העבודה החדשים שנוצרים כאן. לדברי מימי צמח, שותפה מייסדת של צמח־שניידר עורכי דין ומומחית בהייטק ובדיני חברות, לצד היתרון שבהנגשת שוק העבודה למחפשי עבודה בכל העולם, הכיוון שאליו העולם הולך לא חסין בפני האתגרים ששוק העבודה התמודד איתם בעבר ובמשך שנים גיבש הסדרים שונים כדי להתמודד איתם.
"מה שקורה בפייבר מזכיר את מה שקרה עם פייסבוק בתחילת דרכה, לפני שהבנו שהיא הופכת לתפקד בכל מיני מובנים כמו מדינה, שבה הפרטיות לא רלוונטית או לא מאפשרת קיום", אומרת צמח. "גם בפייבר, יש כל מיני דברים שלא קיימים בעולם שלנו. השאלה היא אם המדינה הזאת תדע להתקיים בלעדיהם, לדוגמה זכויות עובדים, זכויות קניין רוחני. בעיניי, האתגרים של התאגיד הווירטואלי הזה שצריך לתת עליהם את הדעת הם קודם כול השאלה אם נוצרים יחסי עובד־מעביד, ברגע שהפרילנאסרים מתקשרים.
"אם מדברים על תאגיד ישראלי, הייתי אומרת שיש פה את כל הסממנים של עובד מעביד ואז יש חובה לתת שכר מינימום וזכויות סוציאליות ועוד דברים שדיני העבודה הקיימים נועדו להגן בעזרתם על העובדים, ופה אולי עוקפים אותם, כי זה כביכול לא יחסי עובד־מעביד ולא שייך לשום מדינה".
צמח מציינת כמה קשיים שעלולים לצוץ במסגרת היחסים האלה: "לדוגמה, פרילאנס שעוזב או מעזיבים אותו, וטוען שקיפחו את זכויותיו. חברה שמעסיקה עובד לא יכולה לבוא ולומר לו, 'בוא יש לנו פה טריבונל פנימי של החברה, לך אליו הוא יסגור את זה'. זה לא בסמכות של החברה להחליט. הוא יכול לפנות לבית הדין לעבודה ובית הדין יגן עליו גם אם כתבנו וסיכמנו שאם יש סכסוך אתה תלך לטריבונל פנימי.
"בישראל יכול לבוא פרילאנסר שיגיד, אני בכלל לא נחשב פרילנאסר לפי מבחן 'מירב הזיקות' שחל במדינה, ולתבוע את מי שהוא רואה כמעסיק. המבחנים הם, לדוגמה, שמנהל הסטודיו אכן מחליט לגביו, קובע לו מה לעשות ומה לא לעשות, קובע את שכרו, רשאי לפטר אותו או להעניק לו בונוס על עבודה טובה. העובד יכול לומר שלפי כל הסממנים כן חלים יחסי עובד־מעביד ולתבוע את מי שפיטר אותו בלי לתת לו לי פיצויי פיטורים. זה אתגר שצריך לצלוח כדי שהחברה לא תמצא את עצמה מתדיינת בכל מיני מדינות בעולם שהפרילאנסרים יושבים בהן".
הרחבה הדרגתית של מקצועות
לבסוף, בואו נדבר על הגדרות. לא פעם חברות מגדירות את עצמן באופן שיקדם אותן מבחינה שיווקית או רגולטורית אבל ההגדרה לא בהכרח תואמת את המציאות, או את ההתפתחויות של החברה. ראו לדוגמה מה קרה ב-Airbnb. השירותים שהיא מספקת התפתחו ליצורים אחרים לגמרי מאלה שדמיינו כאשר הופיעו לראשונה. החברה שיווקה את עצמה כאפשרות לתפרנים שגרים במרכז העיר לכסות חלק מעלויות החופשה שלהם, אבל בפועל היא הפכה לפלטפורמה לעסקני נדל"ן שצמצמו את היצע הדיור למקומיים, יצרו עומס יתר על תשתיות והעלו את מחירי הנדל"ן.
פייבר מגדירה את עצמה היום "זירת מסחר", כמו אמזון או אטסי, אבל למעשה אפשר לראות בה גם רשת חברתית פוטנציאלית. סימנים לכך נמצאים בעמוד הפרופיל של המשתמשים בפלטפורמה - הוא נראה כמו עמוד פרופיל בכל רשת חברית. רק חסר כפתור ה"עקוב" או "הוסף חבר" ופיד חדשות, וקיבלתם רשת חברתית מקצועית חכמה ושימושית יותר מלינקדאין. כרשת חברתית, פייבר יכולה לקצר את המרחק בין העובד לעבודה, והצטרפות עתידית לרשת של מטבע קריפטו בינלאומי כמו ליברה של פייסבוק עשויה לסייע לה לא רק בהשארת נתח גדול מהעמלה בכיס של החברה, אלא להגדיל את סל השירותים הפיננסיים שהיא מציעה לעובדי הפרילאנס הפועלים דרכה.
מנכ"ל פייבר, מיכה קאופמן, כבר דיבר על כך בעבר בראיון ל"גלובס". הוא סיפר על התוכנית לחבור לזירות מסחר אחרות כדי "לייצר תוכנית מיוחדת עבור פרילאנסרים שרוצים לקבל ביטוח בריאות בתנאים יותר אטרקטיביים". על פי תשקיף החברה, 75% מהכנסותיה נובעות מעמלות טרנזאקציה, ורבע נוסף מההכנסות נובע מעמלות שירות שנועדו לכסות עלויות אדמיניסטרטיביות. מדובר על מרווח גבוה. במקרה שהתחרות תגבר, החברה תיאלץ להוריד את העמלות והכנסותיה עלולות להיפגע. לכן כדאי לה למצוע מנועי צמיחה בדמות שירותים נוספים.
פייבר מרחיבה בהדרגה כבר עכשיו את מגוון אנשי המקצוע שהיא פונה אליהם. אם הסטודיו פונה בעיקר לציבור עובדים בתחומי העיצוב, בעתיד ייתכן שנראה גם התאגדויות של "אולפנים" בתחום המוזיקה, לדוגמה. כבר היום יש לכל תחום מקצועי בפייבר תתי-התמחויות, שפה, תרבות וזרימת עבודה (workflow) מותאמים. רק לאחרונה נוסף תחום חדש לרשימה - גיימינג, עם 30 תת-קטגוריות. היום הודיעה גם על השקת זירת מסחר לתעשיית הסחר האלקטרוני, שתאפשר למוכרים בחברות כמו אטסי, eBay ואמזון לקנות שירותים.
היסטוריית הרכישות של פייבר מצביעה על כיווני הגדילה שלה. בתחילת 2018 רכשה פייבר את חברת הסטארט-אפ האמריקאית AND CO שמספקת לעצמאים ולעסקים קטנים טכנולוגיה לפישוט האדמיניסטרציה של חתימה על חוזים, קבלת תשלומים, הוצאת חשבוניות, ניהול משימות ומעקב אחר הוצאות והכנסות. ביוני 2017 היא רכשה את Veed.me, "זירת מסחר" לשירותי פרילאנסרים בתחום הווידיאו והאנימציה. לאחר הרכישה, ה"זירה" שולבה כעוד קטגוריה בפייבר. באופן דומה, בפברואר השנה היא רכשה גם את זירת ClearVoice ליוצרי תוכן מקצועיים, שגם אותה היא מתעתדת לשלב כקטגוריה חדשה בפייבר.
נראה, אם כך, שפייבר היא בין המובילות מהלך של שיבוש עמוק בעולם העבודה, ולא רק על המחוקקים לתת על כך את הדעת, אלא גם הפלטפורמות השיתופיות עצמן.