צרחות במקרה הטוב, הדחה במקרה הרע: בלפוריזציה בממשל

כולם ידעו שלא יעבור, אבל חששו לעצור אותו בעצמם: ההתנהלות סביב חוק המצלמות, טוענים בכירי ממשל, הפכה לנורמה בממשלה בגלל הפחד לקבל שיחת טלפון זועמת מלשכת ראש הממשלה

ינקי קווינט / צילום ארכיון: רפי קוץ
ינקי קווינט / צילום ארכיון: רפי קוץ

כולם ידעו שלא יעבור, אבל חששו לעצור אותו בעצמם. טיוטת הצעת חוק המצלמות דילגה השבוע בקלילות מעל המשוכות המשפטיות הגבוהות ביותר, בדרך לכנסת ולבג"ץ. תזכיר החוק נוסח באופן חריג בידי משפטני לשכת שר המשפטים. במקום משנה ליועץ המשפטי לממשלה חתמה על התזכיר עו"ד מרגנית לוי, המתאמת ללשכת השר. גם על הדרישה לתת 21 יום להערות הסכימו לוותר, העיקר שהתפוח הלוהט יעבור הלאה.

ההתנהלות הזאת, טוענים בכירי ממשל, הפכה לנורמה בממשלה בגלל הפחד לקבל שיחת טלפון זועמת מלשכת ראש הממשלה. צרחות במקרה הטוב, סימון והדחה במקרה הרע. הפקידים, הרגולטורים, שומרי הסף, כולם מעדיפים להתכופף ברוח במקום לעמוד מולה. חוק המצלמות הוא דוגמה בולטת, אבל יש עוד רבות כמותה בשגרת היומיום של הממשלה והאוצר. קחו למשל את הפתרון העקום למצוקת המסעדנים בעוטף עזה - שקיבלו בסופו של דבר שלושה מיליון שקלים מהרשות לפיתוח הנגב, במסלול עוקף חוק שיצר תקדים רע. הבלפוריזציה של הממשל משבשת את פעילותו התקינה. ההתכופפות שנובעת מהפחד להגיד לא - גורמת ליוזמות מזיקות ומיותרות להתגלגל הלאה להתנפח ולהפוך לבעיה. רמץ יכול להדליק שריפה, בלון - תבערה, כי אין מי שמעז לשפוך את המים.

מזיזים גבינה בע"מ

השיתוק בממשלה אינו מורגש ברשות החברות הממשלתיות. דווקא בתחום הזה, שהיה במשך שנים אחת הפינות המוזנחות ביותר של השירות הציבורי, נעשים לאחרונה מהלכים משמעותיים. מנהל הרשות יעקב קוינט, שהתעמת השבוע עם החשב הכללי באוצר, מנער את הענף. חלק מהמהלכים, כמו קביעת יעדים פיננסיים מחייבים לחברות הממשלתיות - מבורכים והיו צריכים להיעשות מזמן. אחרים, כמו היוזמה להעברת ניהול הפרויקטים הגדולים בתחום התשתיות מהאוצר והחשב הכללי לחברות - יותר בעייתיים ומעוררי מחלוקת. אבל העיקר שיש מי שמאתגר את המערכת ומנסה להזיז לבכירים את הגבינה. קוינט מאמין שצריך לתת לחברות הממשלתיות להתנהל בצורה עצמאית, שיקבלו אחריות ויצברו ניסיון וידע, גם אם זה מחייב את המדינה לשחרר את החבל.

אבל זה יכול לקרות רק כשיהיו לחברות האלה דירקטוריונים ראויים שיכולים להתוות מדיניות ומסוגלים לפקח ביעילות על ביצועה. הבעיה שגם לאחר מהפכת נבחרת הדירקטורים של אורי יוגב עדיין מסתובבים יותר מדי דירקטורים שקשריהם-אומנותם או עובדי מדינה שלא הייתם נותנים להם לנהל חנות מכולת. אייל צור, חוקר בפורום קהלת, בדק הליכי מינוי דירקטורים בחברות ממשלתיות במדינות מתקדמות. בין המלצותיו, שיתפרסמו בקרוב, הגבלה של מספר הדירקטורים בעלי הזיקה לשרים לפחות ממחצית מחברי הדירקטוריונים; הגבלה של מספר הדירקטורים עובדי המדינה לשליש מחברי הדירקטוריון, הגבלת משך הכהונה; ושיפורים בהליכי המיון והבחירה של דירקטורים. הבעיה שמרבית ההמלצות של צור מחייבות חקיקה - והפוליטיקאים לא ימהרו לוותר על סיר הבשר.

שמורת פרחי הרוע

לשר האוצר משה כחלון יש סמכויות מוגבלות מאוד בתקופת ממשלת המעבר. כחלון היה יכול להעביר את הזמן בסיורי בחירות או בסתם כיופים, אבל הוא מתעקש להגיע בכל בוקר לעבודה. השבוע למשל הוא חתם על צווים להכרזה על תשעה אתרים בצפון הארץ כשמורות טבע, בשטח כולל של 174 אלף דונם. מה כבר יכול להיות רע בזה? תשאלו את עשרות המגיבים בטוויטר שלכלכו על כחלון בהנאה גדולה. "גם אתה אוטוטו תהפוך לשמורת טבע", איחל לו למשל המגיב יגאל אטדגי, וזו עוד הייתה תגובה עדינה. גם אם כבר אמרו את זה מיליון פעם, אסור להשלים עם הפיכת המדיה החברתית וטוויטר בראשה לשמורת הטבע של כל מזהמי הסביבה, מאטדגי ועד דונלד טראמפ.