האוהדים לא מגיעים כמו פעם. חלוץ נאפולי חוגג מול יציעים ריקים / צילום: רויטרס
פתיחת ליגת האלופות האירופית השבוע עמדה בסימן הניצחון הגדול של נאפולי על אלופת אירופה ליברפול (0-2). אבל למען האמת, לא נראה שלמשחק הזה תהיה משמעות דרמטית לגבי ההמשך - מישהו רואה אפשרות שליברפול לא תעלה מבית שמשחקות בו אלופת בלגיה (גנק), אלופת אוסטריה (רד בול זלצבורג) ונאפולי האיטלקית? מישהו חושב שריאל מדריד, שהובסה במשחק הפתיחה על-ידי פריז סן ז’רמן (0-3), לא תעפיל מהבית שלה?
כל חובב כדורגל יכול לנחש בוודאות די מוחלטת מי יהיו 16 הקבוצות שיעפילו לשלב הנוק-אאוט בעוד חודשיים. אפילו פורמט מצומצם של שישה משחקים בלבד מתברר ככזה שהפסד אחד או שניים הוא לא סוף העולם. בסופו של דבר, כמעט תמיד שתי הקבוצות החזקות בבית יעפילו לשלב הבא. כשזה המצב, לא חייבים להיות אובססיביים. אפשר להחמיץ פה ושם משחק, ללכת לסרט טוב גם בערב של ליגת האלופות. נצטרף כשיתחיל להיות מעניין יותר.
ומאחר שלקבוצות המתמודדות בטורניר לא חסר כסף - להיפך, הכנסותיהן רק צומחות - נוצרת לאופ"א בעיה בשנים האחרונות: שלב המשחקים הראשון הפך לצפוי למדי.
הגמר החריג שלא מעיד על הכלל
בעונה שעברה אפשר היה ליהנות מסיום דרמטי ומפתיע, עם העלייה של ליברפול וטוטנהאם לגמר האלופות. אבל זו הייתה עונה חריגה, שלא מעידה באמת על ההמשך. היא לא מספרת את סיפור ההשתלטות של הקבוצות הגדולות על היבשת. מאז עונת 1995/96, ובמשך 21 העונות שלאחר מכן, שישה מועדונים בלבד - מנצ’סטר יונייטד, ברצלונה, ריאל מדריד, באיירן מינכן, יובנטוס ומילאן - היו אחראים ל-64% מכלל ההופעות בגמר המפעל.
היעדר העניין נוגד את ערכי המותג היוקרתי ופוגע באווירה ובתפוסה במגרשים. ברצלונה לא מילאה אפילו פעם אחת את קאמפ נואו בעונה שעברה בשלב הבתים. במשחק מול טוטנהאם התפוסה ביציעים עמדה על כ-70% בלבד. גם מנצ’סטר סיטי לא מילאה את האצטדיון שלה אפילו פעם אחת בשלב הבתים, כך גם ריאל מדריד. בשורה התחתונה, כמעט אף אחד לא מרגיש צורך ללכת למשחק כשהתוצאה ידועה מראש.
בדיקה של מכון המחקר CIES המתמחה בכדורגל האירופי, מצאה כי שיעור המשחקים בליגת האלופות שבהם ניצחה הקבוצה שהוגדרה כ"פייבוריטית ברורה" עמד בין 2014 ל-2018 על 79.5%. כמעט אפס הפתעות. זה לא ממש משנה אם מדובר במשחקי בית או חוץ - שיעור הניצחונות של "הפייבוריטית הברורה" במשחקי חוץ עמד באותה תקופה על 74.6%. לשם השוואה, לפני כ-15 שנה עמד שיעור הניצחונות של הפייבוריטיות בחוץ על 62.5%.
במלים אחרות, אם ברצלונה או ריאל מדריד יגיעו למשחק חוץ נגד קבוצה נחותה - ישנה סבירות נמוכה מאוד שהן לא ינצחו במשחק.
והנה עוד נתון שממחיש את הנקודה: בין 2003 ל-2006 רק 16.3% מהמשחקים בליגת האלופות הסתיימו במה שמוגדר כ"תבוסות" - הפרש של לפחות שלושה שערים לקבוצה המנצחת. אבל בין השנים 2015-2018 שיעור המשחקים שהסתיימו בתבוסה קשה של שלושה שערים ויותר כבר עלה ל-22.9%. כלומר, כל משחק חמישי מסתיים בתבוסה. גארבג’-טיים.
לא תמיד הפערים היו כאלה גדולים. הם נפתחו בעקבות ההתמדה של הקבוצות הגדולות להיכנס שנה אחרי שנה לליגת האלופות, מה שאיפשר להן ליהנות מהכסף הגדול שאופ"א מציעה. במקביל לכסף הגדול שיצר את "המגה-מועדונים", הבעיה החריפה עם הרצון של אופ"א לקרב למשחק את הקבוצות הקטנות, מתוך שיקולים פוליטיים. זאת, בתקופת כהונתו של נשיא אופ"א לשעבר מישל פלאטיני, "רובין הוד" של הכדורגל האירופי.
ברצלונה וליברפול מתרחקות מנתב"ג
את מחיר חוסר העניין שהלך וגבר, וכן את חוסר שביעות רצון של הקבוצות הגדולות בליגה כזו, דאגה אופ"א להשתיק לאורך השנים עם הגדלה מאסיבית של סכומי הפרסים. בעיקר את הנתח שמחולק לקבוצות שמגיעות מהליגות הגדולות של היבשת. זה עבד טוב די הרבה זמן. איך אפשר להתווכח עם 1.95 מיליארד אירו שאופ"א תחלק השנה ל-32 הקבוצות שמשתתפות בשלב הבתים. סכום שעמד עד לפני 15 שנה על 415 מיליון אירו בלבד.
אבל בשנים האחרונות זה כבר לא עובר. הקבוצות הגדולות לא מוכנות לקבל את הכסף, ולסתום את הפה. הן רוצות את הכסף, אבל גם יותר משחקים גדולים ותחרותיים ואצטדיונים מלאים. ריאל מדריד או יובנטוס לא רוצות לפגוש על הבמה הנוצצת את אלופת בולגריה, הונגריה, קזחסטן או רומניה.
והלחץ עושה את שלו. אופ"א מודה בפה מלא שהיא מחפשת דרכים להפוך את הפורמט למעניין יותר. הכיוון הוא להוציא את הקבוצות הקטנות מהתחרות ולהותיר את הבמה לקבוצות הגדולות ולמשחקים תחרותיים ומעניינים יותר. אופ"א כבר הקשיחה את רף הכניסה לקבוצות קטנות יותר, והפכה עבורן את שער הכניסה לליגת האלופות למשוכה כמעט בלתי אפשרית.
ואיך זה משפיע עלינו? הסיכוי שמכבי ת"א, הפועל ב"ש או מכבי חיפה יזכו לשחק על מגרש אחד בליגת האלופות עם ליברפול, ריאל מדריד, יובנטוס או אפילו שחטאר דונייצק, הולך ושואף לאפס.