העשירונים העליונים הצביעו לכחול לבן ולמחנה הדמוקרטי, הליכוד שולט בשכבות הביניים

המפלגות החרדיות והערביות שואבות את עיקר כוחן מהיישובים החלשים ביותר בישראל, שמדורגים 1 ו-2 במדד הסוציו-אקונומי, ואילו ביישובים החזקים, המדורגים 8-10, שולטות דווקא כחול לבן והמחנה הדמוקרטי. כך עולה מניתוח מעמיק של דפוסי ההצבעה בבחירות מועד ב' לפי חלוקה סוציו-אקונומית. המגמות אולי מוכרות, אבל המספרים שעולים מניתוח תוצאות האמת טומנים בחובם לא מעט דקויות ותובנות חדשות. 

תוצאה מעניינת במיוחד מתקבלת כשמשווים את מצביעי שתי המפלגות הגדולות, כחול לבן והליכוד, לפי חלוקה סוציו-אקונומית. ניתן לראות כי שיעור ההצבעה לכחול לבן מטפס באופן ברור ככל שעולים בעשירונים, ואילו דפוס ההצבעה לליכוד מצייר מעין פעמון - נמוך בעשירונים התחתונים והעליונים, וגבוה במרכזיים. 

70% מתושבי היישובים החלשים ביותר במדינה הצביעו ליהדות התורה (26%), לש"ס (15%) ולרשימה המשותפת (30%), אך המספרים חושפים שלא כל המצביעים החרדים הם מקשה אחת. בין ש"ס (9 מנדטים) לבין יהדות התורה (7 מנדטים) קיימים הבדלים באחוזי ההצבעה בהתאם לעשירונים. יהדות התורה מובילה בעשירונים 1+2, וההצבעה למפלגה כמעט נעלמת בעשירונים מעל. ש"ס שומרת על כוחה עד העשירון ה-5, והתמיכה בה מתחילה לרדת רק מהעשירון ה-8. הדבר מראה שהתמיכה בש"ס מתפרסת על פני כל הארץ ולא רק ביישובים מסוימים, כמו שקורה אצל החרדים האשכנזים.



גם התמיכה ברשימה המשותפת (13 מנדטים) הולכת ונעלמת ככל שעולים בעשירוני המדד הסוציו-אקונומי של היישובים.
יתר על כן, ככל שעולים בעשירונים כך מצביעים יותר לצד השמאלי של המפה. לעבודה-גשר היו יותר מצביעים מלמחנה הדמוקרטי בעשירונים 4-7, אבל מהעשירון ה-8 המגמה מתהפכת לטובת המחנה הדמוקרטי שפותח פער קטן של 1%-4% על המפלגה של עמיר פרץ ואורלי לוי אבקסיס.

הליכוד נחשב בעבר למפלגה של השכבות החלשות, אך היום התמיכה במפלגה בעשירונים האלה נמוכה יחסית (2%-13%). ייתכן שהמספרים מסבירים את התמיכה המסורתית בליכוד ואת ההצלחה של בנימין נתניהו. מי שנהנו מפירות הצמיחה של המשק, עלו מהשכבות החלשות למעמד הביניים - יודעים להעריך את מי שהיה בשלטון בשנים שזה קרה להם. 

דורון ברויטמן הוא אנליסט המתמחה בעיתונות נתונים ומייסד אתר "נתון בראש", מיזם עצמאי המבקש לקדם עיתונות נתונים בישראל