הבלוק של נתניהו מוקסם מגנץ, לא בטוח שזה יספיק לו כדי להקים ממשלה

לאחר שקיבל את המנדט, בני גנץ התקשר לכל ראשי הסיעות בכנסת: הוא לא ויתר על אף פלג, למעט בל"ד • נתניהו ביקש מכל הנוכחים בפגישת "בלוק 55" לסרב באופן מוחלט לפגישות "בילטרליות" עם גנץ ודרש שהכול יתנקז דרכו • למרות זאת לא כל חברי הבלוק שוללים לחלוטין פגישה עם גנץ

בני גנץ / צילום: אלעד מלכה
בני גנץ / צילום: אלעד מלכה

סביב נתניהו מתקבצים נאמניו. בלוק 55, חברי הליכוד, שריו וציבור תומכים גדול במדינה המחזיקים לו את נר התמיד. הם לא רוצים לראות את האור כבה - ונתניהו מתחמם באורם. אתמול הושיב ראש הממשלה היוצא - כפי שכינה אותו נשיא המדינה ראובן ריבלין - את ראשי בלוק 55 בלשכתו בירושלים. הם מקיפים אותו, פניהם נשואות אליו, המנהיג המתמיד. נתניהו, אשר פעמיים בשנה אחת כשל בהרכבת הממשלה, הוא עדיין האחד והבלעדי מבחינתם ואין בלתו.

בניגוד למפגשי בלוק 55 הקודמים, הפעם שר הפנים ויו"ר ש"ס אריה דרעי הצטרף לחברותא והסתופף שם, פניו ניבטות בקושי בצדי התמונה. אחרי מערכת הבחירות לכנסת ה-22 הקפיד דרעי שלא להיות חלק מן "הגנון", כינוי שבכירי בלוק 55 הצמידו למעמד. הוא הקפיד על פגישות נפרדות, מובדלות. לא רצה להיות אחד מן החבורה. אבל אתמול הוא הצטרף - נתניהו התקשר וביקש, בדחילו ורחימו, "תגיע אריה. בוא לשבת בלשכה".
כמו בפעמים הקודמות, נתניהו סידר את היושבים עם הגב למצלמה: האורקל מדבר אל נאמניו, צופן להם את העתיד ("גנץ לא יצליח") ומתכנן איתם את האופק (21 ימים של שיכרון חושים שבהם יימצאו 61 ממליצים). כדי שלאיש מבלוק 55 לא יהיה מעמד עצמאי או חשיבות פוליטית כלשהי, מקפידים אנשי לשכת נתניהו לצלם אותם מן הגב, או מן הפרופיל המרוחק, דחוקים בקצה התמונה.

יו"רית הימין החדש, דחוסה בכיסאה בקצה הרחוק, מוסתרת ברובה בצילום. את האחרים ניתן לזהות רק מן הגב, מן הכיפה ומן המגבעת - ונתניהו נואם. הוא ורק הוא עומד בלב הסיפור.

בימין יודעים שלא יהיו בממשלת אחדות

לפחות ארבעה מהיושבים בחדר יודעים שהם ככל הנראה לא יהיו חלק מן הממשלה, אם תוקם, בכנסת ה-22. הסיכוי היחיד שלהם לאחוז בשלטון הוא מערכת בחירות שלישית. אלה הם השרים רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ׳ וחברי הכנסת איילת שקד ונפתלי בנט. לפחות לשלושה מהם חושים פוליטיים חדים והם מבינים שייפלטו לאופוזיציה. הם יודעים זאת כפי שהשמש זורחת במזרח ושוקעת במערב ובכל זאת הם מגיעים למפגשי בלוק 55 להחזיק לנתניהו את נר התמיד.

מדוע? החשבון הפוליטי שלהם פשוט: ראוי ועדיף להם תדמיתית להיות מי שחיזקו את ידיו, מי שלא נתנו לבלוק 55 לקרוס, כדי שלא יואשמו בטווח הקרוב או הרחוק למחצה שהם היו אלה שפירקו את גוש הנאמנות הלאומי. בין אם המדינה תידרדר למערכת בחירות במרץ 2020 או אם זה יקרה כחצי שנה לאחר מכן, הזיכרון הליכודי יאפשר להאשימם בתרגיל פוליטי מסריח אם יעזו לפקפק במנהיגות יו"ר הליכוד.

יחד עם זאת, חברי בלוק 55 לא מוכנים לשלול באופן מוחלט פגישה עם יו"ר כחול לבן, הח"כ בני גנץ. בישיבה אצל נתניהו נידונו האופציות. נתניהו ביקש מכל הנוכחים לסרב באופן מוחלט לפגישות "בילטרליות" עם גנץ. הוא רוצה רק את הכוח הרב לאומי - ולא מדובר בכוחות השלום של האו"ם. הכול צריך להתנקז דרכו, כלומר דרך השר יריב לוין.

סגן השר ליצמן אמר מיד שהוא ממילא לא רוצה להיפגש עם יו"ר המפלגה שלפיד חבר בה. הנזק לליצמן, אם יסכים ללחוץ יד, לשבת, להצטלם במעמד שכזה - יהיה ענק. אחרי ששנים הוא מטיף נגד לפיד, אפילו נימוס כלפיו עלול להוביל לאסון פוליטי. אבל הח"כ משה גפני, מספר 2 ביהדות התורה ומי שעומד בראש סיעה נפרדת - דגל התורה - לא שולל לחיצת יד עם גנץ. דרך ארץ קדמה לתורה.

סמוטריץ' ושקד השיבו לנתניהו שהם נוטים להסכים למפגש, אך ימתינו עד אחרי פגישת הליכוד-כחול לבן הראשונה, שעשויה להתקיים ביום ראשון הקרוב. ודרעי השיב לנתניהו: "אם אתה מבקש, אז אני מסכים. תיפגש קודם אתה, ואח"כ אני אבוא לפגישה".

גנץ אכן התקשר לכל ראשי המפלגות והסיעות בכנסת ה-22. הוא לא ויתר על אף פלג, למעט בל"ד. השיחות איתו נעימות, סיפרו חלקם ל"גלובס". "הוא איש מקסים, נעים הליכות. האווירה איתו כה שונה מן השיח הפוליטי עם נתניהו. עולם אחר. הוא פשוט איש נחמד, כיף לדבר איתו, כמה חבל שאי אפשר להקים איתו ממשלה".

עוד מערכת בחירות? פוליטיקאים יסתלקו

פטין מולא, מאי גולן, עוזי דיין, אריאל קלנר, אוסנת מארק, אלי בן דהן, עידית סילמן, יצחק פינדרוס, עבד אל-חכים חאג’ יחיא, טלי פלוסקוב ומשה פייגלין.

תשעה הראשונים הם חברי כנסת שהצביעו בעד פיזור הכנסת ה-21, ולא נכנסו לכנסת ה-22. פיטרו את עצמם. שני האחרונים, פלוסקוב ופייגלין, אמנם לא היו ח"כים בכנסת ה-21, אבל הובטחו להם הבטחות. פייגלין הסיר את התמודדותו מתוך ציפייה לתפקיד "שר כלכלי בכיר" בהסכם מפורט שהועלה על הכתב.

אלה הם אנשים שכדאי לדבר איתם לפני שהכנסת ה-22 מתפזרת עקב אי הצלחה פוליטית להרכיב ממשלה. מדובר בפוליטיקאים מן השורות האחרונות, ברובם לא אנשים מוכרים מאוד, אך חלקם עברו כברת דרך ומאמצים פוליטיים עצומים כדי להיבחר. היו ח"כים ל-30 יום ודי. אגב, גם בכחול לבן, העבודה והמחנה הדמוקרטי נפלטו אנשים החוצה, אך להבדיל מן הקבוצה המצוינת פה, במפלגות אלה התנגדו להצבעה לפיזור הכנסת, ולו רק מן הטעם שזה היה מהלך חתרני, הנוגד את כל ההיסטוריה הפוליטית של המדינה.

בדיעבד, ברור כיום שנתניהו עשה טעות פוליטית מהותית. הוא ירד מבלוק 60 לבלוק 55. לו היה מאפשר לגנץ לנסות להרכיב ממשלה באותם 28 הימים ביוני 2019, סביר להניח שגנץ היה נכשל יותר מאשר כעת. המדינה הייתה עוברת לשלב 21 הימים, ולמשק הישראלי הייתה נחסכת שנה מסובכת, מבוזבזת.

נתניהו נמצא כיום במצב פוליטי הרבה פחות טוב: השימוע הפלילי כבר מאחוריו, כתב החשדות של היועץ המשפטי לממשלה לא קרס בעקבות הטיעונים של פרקליטיו ונראה שכתב האישום קרוב מתמיד.

הפירוט הזה מגיע כיוון שאחד השרים הבכירים בליכוד, מצמרת הרשימה, אומר בשיחות פרטיות שאם יתבהר שאף צד לא מסוגל להקים ממשלה, ואם ייוודע שהליכוד לא מקבל את השלטון בפעם השנייה תוך חצי שנה וכי המדינה יוצאת לבחירות שלישיות, הוא יפרוש מן הפוליטיקה. מספיק. לטעמו, לשבת סביב נתניהו ולהחזיק לו את הנר עד שיכבה (או שמא יהיה זה נר התמיד) הוא לא תפקיד המתאים לו יותר בחייו הציבוריים.

לסיכום, צפו מפולת. אם מדינת ישראל תרד מן הפסים ותגיע למבוי הסתום ומערכה שלישית מזיקה ומיותרת, לא רק שחלק מן הפוליטיקאים יגרמו בידיהם לפיטורי עצמם, אחרים יקומו ויסתלקו. עד כאן. 

נתניהו ביטל את ההשתתפות בטקס ההכתרה ביפן, ולא נמצא אף נציג בכיר שיגיע במקומו

מי ייצג את ישראל בטקסי ההכתרה של הקיסר היפני החדש לפני כמה ימים בטוקיו? דרג נמוך למדי, השגרירה הישראלית ביפן, יפה בן-ארי. בעוד כל מדינות העולם משגרות משלחות מכובדים לטקס הנדיר והמפואר, הממשלה הבלתי מתפקדת הישראלית לא נערכה. בסך הכול מדובר באירוע שידעו עליו כמעט שנה מראש, מדוע שיהיה אצלנו תהליך מסודר?

פעם אחר פעם אפשר לבכות את המשבר במשרד החוץ הישראלי, שנותר ללא תקציבים עם בכירים מרוטי כנף. אין מי שיסביר להנהגה שהיעדרות פורמלית ומכבדת מטקס כזה היא פגיעה במדינה.

נתניהו תכנן להיות שם אישית. הטיסות והמלונות כבר הוזמנו. נתניהו לא המריא גם הפעם, כפי שביטל ביולי האחרון. אך הפעם, היה היגיון. מספר ימי שבת וחג סמוכים והקפדה ישראלית על שמירת שבת וחג, לא אפשרו לנתניהו להשתתף בטקסים באורח מלא ולערוך שם פגישות מדיניות. כך גם העניינים הפוליטיים.

ח"כ צביקה האוזר (כחול לבן) כתב: "יפן, מדינה בת למעלה מ-125 מיליון נפש והכלכלה הרביעית בגודלה בעולם, הכתירה בהשתתפות נציגים מלמעלה מ-180 מדינות את קיסרה החדש. מדינת ישראל, בשלומיאליות מסורתית מוכחת, לא ראתה לנכון לשלוח נציגות רמת דרג לכבד את היפנים ביומם החשוב. השאירו את הזירה לאבו מאזן ושאר העולם. מבייש ומעציב".

בהנחה שגם נשיא המדינה ריבלין ויו"ר הכנסת אדלשטיין לא יכלו למלא את המקום של נתניהו, בשל הנסיבות הפוליטיות, מדוע שר החוץ ישראל כ"ץ לא יצא לייצג את המדינה שם?