להוציא את העבודה אל מחוץ לפקקים

תכנית "נתיב פלוס" שהשיק לאחרונה משרד התחבורה מסתמנת כהצלחה קטנה ביותר, בלשון המעטה, ומדינת ישראל תקועה בפקק שמחירו יקר ומכאיב. תוכניות הבנייה הרעבתניות באזור תל אביב והמרכז מעידות כי בעיית הפקקים רק תלך ותחריף. מה כבר ניתן לשנות ולתקן במדינה עם עתודות קרקע מוגבלות, תשתיות תחבורה כושלות, ותעסוקה שמרוכזת כמעט רק בגוש דן?

על מנת לפתור את בעיית הפקקים, עלינו לבחון מחדש את הנחות היסוד שלנו. נכון לעכשיו משרדי הממשלה ממקדים את התוכניות שלהם בשיפור והתייעלות תשתיות התעבורה, כנראה מתוך הנחת יסוד שמוכרחים לייעל ולתזמר את הזרימה של רבבות אנשים הנוסעים לעבודתם במטרופולין. אולם, כל עוד יימשך הגידול המהיר במספר מקומות העבודה המרוכזים בצפיפות במטרופולין תל אביב, יוסיפו תוכניות אלה להועיל ככוסות רוח למת.

כדי להגיע לאיזון בין נפח התנועה שגדל במהירות, לבין הקיבולת המוגבלת של דרכי התעבורה, אנו מוכרחים לחלץ כמה שיותר מקומות עבודה אל מחוץ לפקק. במקום לגרור את האנשים מביתם לעבודה דרך הפקקים, עלינו להוציא את העבודה מהמטרופולין ולקרב אותה אל הפרברים וערי הסְפָר.

הפחתת הלחץ הכרוך בנסיעה מייגעת בפקקים תועיל גם ליצירת מציאות שבה אנשים מגיעים רעננים יותר לעבודה והיעילות שלהם עולה משמעותית. אדם שמבזבז כל יום שלוש שעות, ולעתים יותר מכך, על נסיעות לעבודה, הוא עובד פחות חיוני וגם אדם פחות סבלני ורגוע. סקר גלובלי שערכה השנה חברת חללי העבודה IWG-Regus, מגלה כי שניים מכל חמישה אנשים ברחבי העולם (40%) רואים את נסיעתם לעבודה כחלק הגרוע ביותר ביום שלהם, ומציינים את השחיקה והעייפות שהיא מנת חלקם כבר בתחילת יום העבודה. לפי הסקר, שנערך בקרב 15 אלף נשאלים מ-80 מדינות ברחבי העולם, 65% מהעובדים מאמינים כי האפשרות לעבודה גמישה הופכת אותם לפרודוקטיביים יותר ו-85% מהמעסיקים מדווחים על עלייה בפרודוקטיביות העובדים כתוצאה מיישום גישת עבודה גמישה - כלומר מתן אפשרות לעובדים לבחור ולשנות את מיקום העבודה שלהם.

בתוך כך, מידת הסובלנות של עובדים לנושא הנסיעה לעבודה הולכת ופוחתת, כאשר רוב מוחלט של המשיבים בטוח שתוך 15 שנה אנשים לא יצטרכו יותר לנסוע למקומות העבודה שלהם. פקקי התנועה, אם כן, אינם רק מטרד אלא מקור לשחיקה בקרב העובדים ולפגיעה בפריון העבודה.

אחת הדרכים היעילות והמהירות ל"הוצאת מקומות עבודה מן הפקק" היא הקמת שלוחות משרדיות מחוץ למרכזי הערים, במודל שכירות לטווח קצר ובינוני. מלבד הערך הסביבתי והפחתת הפקקים, מדובר גם בדרך לשפר משמעותית את תנאי ההעסקה של העובדים ולהגביר את הפרודוקטיביות שלהם.

לא מפתיע לראות חברות גדולות, שהיו ממוקמות רק במרכזי הערים הגדולות, פותחות שלוחות משרדים בפריפריה ומאפשרות לעובדיהם לקצר את נסיעתם לעבודה. כך הן זוכות ביתרון מול חברות אחרות בתחרות על מועמדים מוכשרים. בישראל חברות שזיהו את המגמה מחזיקות משרדי מטה בתל אביב הצפופה אך מאפשרות לעובדים שמתגוררים בשפלה או בשרון לעבוד בשלוחה הנמצאת ברחובות או כפר סבא למשל, ולהימנע מהפקקים בכניסה לתל אביב. בשוק עבודה תחרותי כמו בתעשיית ההייטק למשל, עבודה גמישה הפכה מזמן לעניין שבשגרה.

טוב תעשה ממשלת ישראל אם תשלב במאמציה למלחמה בפקקים גם תמריצים שיעודדו חברות נוספות מכל מגזרי התעשייה לאמץ מודל זה, שיכול להתאים לכל חברה שהמיקום הפיזי של עובדיה במשרד או במפעל אינו הכרחי לביצוע תפקידם.

ככול שיותר חברות ומעסיקים בישראל יאמצו את הקונספט ו"יוציאו את העבודה אל מחוץ לפקק", נהנה כולנו מהקלה בעומסי התנועה. כבונוס, נקבל גם הפחתה בשחיקה והגברת הפרודוקטיביות ושביעות הרצון של העובדים. 

הכותב הוא מנכ"ל Regus ישראל מקבוצת IWG