השותפה הבכירה של צוקרברג שנחלמת למען שוויון לנשים

כמו רוקיסטית בסיבוב הופעות עולמי, יצאה השנה שריל סנדברג, סמנכ"לית התפעול של הרשת החברתית הגדולה בעולם, למסע הגנה על תדמיתה של פייסבוק. השנה שהייתה המשברית בתולדות החברה, הפכה לשעת המבחן של האישה החזקה בעמק הסיליקון, שהונה נאמד בכ-1.7 מיליארד דולר. אפשר להתווכח עד כמה היא אותנטית ועד כמה היא בסך הכול רוכבת על טרנדים, אבל קשה להתעלם מסט הנטיות האישיותיות והאג'נדה שהפכו אותה לאייקון הבולט ביותר של המנהיגות הנשית העסקית.

לאורך כל שנות עבודתם המשותפת התנהלו מארק צוקרברג וסנדברג כצוות הרמטי. הוא התרכז במוצר של פייסבוק, ובקידום החברות שהחברה רכשה, וואטסאפ ואינסטגרם, ואילו היא התמקדה במכונת הפרסום המסיבית של הרשת החברתית.

לא בכדי הוא מינה אותה לאחרונה לעמוד בראש "כוח המשימה לזכויות אזרח", מהלך שנועד לשיפור התדמית. לצורך זה משתמשת החברה במעמד העל שיצרה סנדברג בשדה המנהיגות הנשית העולמית. אז איך היא הצליחה לנכס לעצמה מעמד כזה?

בהתחלה חששה לעמוד ולדבר על היותה אישה בעולם העסקים, כדי שלא יחשבו שהיא מתלוננת. אבל למרות הפחדים, היא חשפה את עצמה, ועשתה את זה בגובה העיניים, לא נבהלת משקיפות, וגם לא כשמטיחים בה האשמות וביקורת. ההתנהלות הזו אפשרה לה להתברג לאחת העמדות הבכירות ביותר בכלכלה העולמית.

סנדברג מכירה בצורך של נשים בתמיכה בדרך למעלה. הטענה העיקרית במסרים שלה היא שנשים צריכות להישען על המעגלים הקרובים שלהן כדי לצלוח את התובענות של קריירה-משפחה-אינדיבידואליזם. לדעתה, גברים מנצלים הזדמנויות הרבה יותר מנשים, אבל כל אישה צריכה למצוא משרה מתגמלת מספיק כדי לחזק את הערך העצמי שלה.

בהרצאה שהפכה ויראלית היא המליצה לנשים "שבו ליד השולחן" - כי נשים ממעטות לדחוף את עצמן פיזית למרכז שולחן הדיונים, מממעטות לעסוק בשיווק עצמי ולנהל משא ומתן על שכר ותנאים. היא מאמינה שהתרבות הארגונית כיום מפעילה לחץ על גברים להגיע להישגים, במקום לדאוג שיהפכו גם לשותפים להצלחות של בנות זוגם.

שלוש שנים אחרי אותה הרצאה ויראלית פרסמה סנדברג את ספרה 'Lean in' (‘לפרוץ קדימה’), שרוכב על אותם מסרים. הספר המדובר הפך מיד לרב מכר, עם מכירות של יותר ממיליון עותקים בשנה הראשונה, אבל עורר לא מעט מחלוקות, בקרב נשים וגברים כאחד.

אחרי פרסום הספר היא ייסדה את Lean In, פלטפורמה דיגיטלית ליצירת הזדמנויות שוות לנשים שמעוניינות להפוך למנהיגות. כשהגיע קמפיין Me Too#, סנדברג לא גלשה על גל המחאה. היא חשבה שהדבר האחרון שנשים צריכות עכשיו זה עוד סיבות לבידוד וריחוק בתוך העולם העסקי, המנוהל עדיין על ידי רוב גברי.

היא שלפה נתונים שלפיהם כיום כ-60% מהגברים מרגישים לא בנוח ליד נשים לעומת 28% ב-2018, וטענה כי גברים פוחדים לקיים שיחות אישיות עם עובדות, להזמין אותן לארוחות או לנסיעות עסקיות. היא יצאה נגד קמפיין MeToo#, כי הוא נתן לגברים במוקדי קבלת ההחלטות לגיטימציה "להשתבלל" פנימה עוד יותר, מתוך פחד למצוא עצמם בעמדת הנאשמים.

במצעד הנשים השנתי הגדול בעמק הסיליקון ב-2017, סנדברג בלטה בהיעדרה. אבל אחרי הביקורת שהוטחה בה, היא לא היססה לפרסם התנצלות.

והיא ממשיכה לשעוט קדימה, תוך שהיא משיקה את קמפיין MentorHer#, שמעודד מנהלים בכירים לא להירתע מקידום נשים ולהפוך "מעניקי חסות" לנשים המיועדות לעמדות ניהול.

במדינה כמו ישראל שבה היינו עדים לתופעה חסרת תקדים כשהמנהיגות הכלכלית נשלטה עד לשנים האחרונות בידי נשים בבנקים וברגולציה, קשה לתפוס עד כמה זה שונה בעמק הסיליקון. שם רווחת תופעה של נשים משכילות שממהרות להיפלט משוק העבודה כשהן הופכות לאמהות. ייצוג משמעותי בצמרת המערכות הגדולות? אל תחפשו אצלן. כשנשים יולדות שם, כמעט 90% מהן נשארות בבית עם הילדים, ולא משנה שהן סופר מוכשרות, בוגרות האוניברסיטאות היוקרתיות ביותר. לסנדברג יש עוד הרבה מאוד עבודה אם היא באמת מתכוונת לממש את החזון שהציבה: 50-50%.