ניהול | פיצ'ר

העשור ששינה את תפקיד המנכ"ל מהיסוד ודחק את שורת הרווח הצידה

חוץ מאשר התמודדות עם גלובליזציה, לאומנות, מלחמות סחר, בינה מלאכותית וביג דאטה, המנכ"לים נדרשים כיום יותר ויותר גם לנקוט עמדות חברתיות מוצהרות, לתת תשובות לעובדיהם ולמלא את הריק הערכי שהפוליטיקאים משאירים

בכירי המשק בבית הלבן. מימין: מנכ"ל וולמארט דאג מקמילון, גרי כהן יו"ר המועצה הכלכלית הלאומית, מנכ"לית GM מרי בארה, הנשיא טראמפ, מנכ"ל בלקסטון סטיבן שוורצמן, יו"ר פפסיקו, אינדירה נויי, מנכ"לית IBM גיני רומטי / צילום: רויטרס
בכירי המשק בבית הלבן. מימין: מנכ"ל וולמארט דאג מקמילון, גרי כהן יו"ר המועצה הכלכלית הלאומית, מנכ"לית GM מרי בארה, הנשיא טראמפ, מנכ"ל בלקסטון סטיבן שוורצמן, יו"ר פפסיקו, אינדירה נויי, מנכ"לית IBM גיני רומטי / צילום: רויטרס

המשבר הפיננסי של 2008 דחף מגזרים שלמים אל פי התהום. מנכ"לי החברות הקדישו את השנים הראשונות של ההבראה הכלכלית לשימור הון, גיוס עובדים בקצב איטי ומעקב צמוד אחרי שוקי ההון העולמיים השבריריים. אלא שהחיים בלשכה בפינת המשרד עברו שינויים מהותיים מאז. הכנסות, רווחים ותמחור המניה עלו בהתמדה בעשר שנים, לפי הניתוח של חברות מדד 500 P&S. המנכ"לים נהנים מתקופות כהונה ארוכות יותר בממוצע, ומעליה בחבילות התגמול שלהם בכל שנה, לפי חברת הנתונים אקווילר ולשכת המעסיקים. אבל יחד עם הצמיחה הגיע סט חדש של כאבי ראש.

לדוגמה, המרוץ לגלובליזציה הסתבך בגלל גל של לאומנות, מגמה שהציתה מלחמות סחר ושינויים רחבים במדיניות הגירה. בתוך כל זה המנכ"לים "גילו" שהם אמורים לנקוט עמדה בנושאים שנעים בין זכויות אזרח לשינויי אקלים. בינה מלאכותית, ביג דאטה ואבטחת סייבר הפכו ממילים אופנתיות לאתגרים לגיטימיים, לפי סקרי המנכ"לים השנתיים של PWC.

"המשחק הוא בקצב מעט מואץ, וההשלכות של טעויות הפכו לחמורות יותר", אומר נואל טישי, פרופסור בבית הספר לעסקים רוס באוניברסיטת מישיגן. טישי אומר שהעבודה הבסיסית של מנהיג חברה לא השתנתה בהרבה מאז שהוא ניהל את מרכז הכשרת המנהיגים של ג'נרל אלקטריק בשנות ה־80, אבל ראשי החברות בימינו ניצבים בפני "מורכבות רבה יותר, טכנולוגיה משתנה בקצב מהיר יותר ויריבים שהם מהירים, חזקים וגדולים יותר".

המדיה החברתית הגבירה לחצים

העשור שחלף הפך חברות כמו אמזון.קום לחברות ענק, שגודל והשרירים שלהן כפו על עסקים רבים לשנות את המודל שלהם כדי להישאר על המפה. כאשר חברות הזנק מעמק הסיליקון הלכו בעקבות אמזון, מגזרים שלמים, מבידור ועד תחבורה וקמעונאות, נאלצו לרדוף אחרי מיזוגים שוברי קופות, או לשנות את האג'נדה מהיסוד. המדיה החברתית הגבירה את הלחצים על המנכ"ל לקבל את ההחלטות הנכונות בנושאים אסטרטגיים. היא גם חיזקה הרבה יותר את הזרקור על קבלת ההחלטות היומיומית.

הקרקוע של מטוסי 737 מקס הבעייתיים על ידי בואינג במאי השנה מראה איך המהירות והאפקטיביות של תגובה למשבר יכולות לבנות או לשבור מנהיג (המנכ"ל דניס מינלברג איבד לבסוף את תואר היו"ר כתוצאה מכך). הטיפול הכושל של פייסבוק בבעיות פרטיות המשתמשים הפך את מארק צוקרברג מיזם מהולל למנכ"ל שסופג בקביעות ביקורת מצד מחוקקים, אנליסטים והציבור. זמן קצר אחרי שמנכ"ל הארלי־דוידסון, מאט לוויטיץ', תואר כיצרן אמריקאי אייקוני על ידי הנשיא טראמפ, החברה שלו מצאה את עצמה במדבר פוליטי אחרי שהודיעה שתעביר לחו"ל ייצור כמה אופנועים כדי לקזז את השפעת המכס האירופי.

בשבועות האחרונים פנינו אל כמה מנכ"לים כדי להבין טוב יותר איך השתנו החיים בצמרת.

המנכ"לים הפכו ללוחמים חברתיים

אינדרה נויי, ששימשה בין 2005 ל־2018 מנכ"לית פפסיקו וכיום משמשת יו"ר החברה, אומרת שלמנכ"לים יש כעת "במה להעברת מסרים" או מגדלור מוסרי יותר מאשר אי-פעם. לדבריה, כאשר מנהיגים פוליטיים נתפסים כיותר מפלגתיים ומפלגים, קיימת ציפייה מצד בעלי מניות, עובדים, לקוחות וספקים, שבכירי החברה ישתמשו במעמדם לעזור לאחד בין בני אדם מאחורי נושאים חברתיים. "יש היום חלל מנהיגותי שהמנכ"לים אמורים למלא אותו", אומרת נויי. "זה מפני שאחרים נכשלים במשימה".

ב־2019, "ברומטר האמינות השנתי" של חברת התקשורת אדלמן הצביע על מפנה חד ברמת האמון של הציבור בעסקים בהשוואה לתחילת העשור. הנסקרים דירגו את החברות כראויות לאמון יותר מן הממשל, המדיה וארגונים חוץ־פרלמנטריים. שלושה רבעים מהנסקרים אמרו שהמנכ"לים צריכים להפגין מנהיגות על ידי תמיכה בשוויון שכר, עמידה נגד אפליה, דאגה לסביבה וטיפול בהטרדות מיניות.

חברת Dick’s Sporting Goods מציעה מקרה בוחן של איך להשתמש במשרת מנכ"ל כמגדלור מוסרי. אד סטאק, המנכ"ל ובנו של מייסד החברה, הפסיק ב־2018 את כל מכירות רובי התקיפה ברשת בתגובה לירי ההמוני בבתי הספר - צעד שעלה לחברה 250 מיליון דולר במכירות. בספר שפורסם לאחרונה, סטאק אומר שהוא "נקט עמדה שקצרה גם שבחים וגם גינויים". קמעונאים אחרים, כולל וולמארט, הלכו בעקבות סטאק, והרשת שלו מדווחת על תגובה חיובית של הלקוחות להחלטה שלו.

בעבר גיוס עובדים היה דבר קל יחסית כשהשוק היה רווי במחפשי עבודה, אלא בשנים האחרונות המצב השתנה כאשר אחוזי אבטלה ירדו. המנכ"לים מבינים שהם צריכים לעשות יותר כדי למשוך עובדים שנחוצים לעסק. בסקר אחרי סקר, העובדים , בייחוד צעירים מיומנים, אומרים שהם צריכים להרגיש גאים במקום עבודתם ולראות מרחב גדול לצמיחה עתידית.

דאגה לחיי הפרט של העובדים

בעבר, הנטייה המסורתית הייתה לומר, 'אני רק אשלם להם יותר' ", אומר מאט איישביה, מנכ"ל United Shore Mortgage, חברת המשכנתאות הסיטונאיות המובילה במונחי נפח ההלוואות. החשיבה הזו הייתה מבוססת על האמונה ש"ג'וב זה מה שאתה עושה כדי להרוויח מספיק לפרנס את המשפחה".

איישביה היה המנכ"ל כאשר United Shore החלה במסע גיוס עובדים גדול ב־2009. החברה עלתה מ־426 ל־4,700 עובדים במהלך העשור. ימי עבודה של 12 שעות היו נורמה עבורו אבל הוא הבין שהעובדים שלו רוצים "חיים" אחרי העבודה. מנהלי United Shore כופים שבוע עבודה של 40 שעות. החברה בנתה גם מטה חדש שיש בו כמה שירותים - כולל חנות מכולת וקליניקה של רופאים - כדי למזער את כמות הריצה שהעובדים צריכים לעשות לפני שובם הביתה. בנוסף, לבניין יש מגרש כדורסל בהשקעה של 3 מיליון דולר עם חדר כושר צמוד.

אווה קרלסון, מנכ"לית Sweden’s Houdini Sportswear, אומרת שהדרישות המשתנות באות לביטוי בראיונות העבודה. "העובדים כבר לא מקבלם מוטיבציה רק מהכסף. הם יכולים לשאול בראיון עבודה, 'מה המדיניות שלכם בנושא הרבגוניות הביולוגית בכדור הארץ'. אם הם לא מקבלים את התשובה שהם רוצים לשמוע, הם לא לוקחים את העבודה".

דיון לוהט על תפקיד החברות

הדיון הלוהט ביותר באמריקה התאגידית הוא אם חברה ציבורית קיימת כדי להעשיר את בעלי מניותיה, או לשם שירות קהילה רחבה יותר, שכוללת את העובדים והלקוחות. בקיץ שעבר, 181 מנכ"לים שחברים ב"מועצת השולחן העגול" בחרו באופציה השנייה, וחתמו על הצהרה משותפת שחייבה את החברות שלהם לשרת את האינטרסים של כל בעלי העניין.

המסמך הזה מייצג תנועה רחבה יותר של התרחקות מחשיבה לטווח קצר, שנראית בבירור בדוחות הרווח הרבעוניים שמנסים למצוא חן בעיני וול סטריט. ניהול הרווחים (כולל קניית מניות מהציבור או קיצוצי עלויות כדי לעמוד בתחזיות הרווח) הוא טוב למחיר המניה, אבל רע לאינטרסים ארוכי הטווח.

"אי-שם לאורך הדרך, הקפיטליזם נחטף על ידי קבוצת השוליים הקטנה של בעלי המניות", היא אומרת, "כעת, המטוטלת נעה לאיטה בכיוון ההפוך", אומרת נויי מפפסיקו.

בעוד שהרבה דברים השתנו מבחינת המנכ"לים, דבר אחד נשאר קבוע בעשור האחרון: הצורך להיות זריזים בעידן של חוסר ודאות וסיכון. בין אם מדובר במדיניות של ממשל טראמפ, איום ברגולציה חדשה או סערה גאופוליטית, המאבק בלא־ידוע קשוח כפי שהיה תמיד ווהמנכ"ל חייב להיות מוכן לפעול במהירות.

מצב האקלים הפך לשיקול עסקי

לא מזמן, שוחרי הסביבה עוד תהו מתי שינויי האקלים יעברו מלהיות נושא שולי לחשש עיקרי של עסקים וחברות. הזמן הזה הגיע בבירור, והמנכ"לים כבר אינם יכולים להתחמק מהנושא.

בשיחת ועידה שנערכה באחרונה כדי לעדכן את התקשורת ביעדי האקלים שלו, מנכ"ל קאמינגס, טום ליינברגר, אמר שקיימות היא כעת בין השיקולים העסקיים העיקריים של רוב החברות שעושות עסקים בארה"ב. "המשקיעים רוצים לוודא שיש לנו דרך להתמודד עם שינויי האקלים, כי הם חוששים לגבי איך שנעשה את זה", אמר ליינברגר, שמכהן כמנכ"ל מ־2008. היו זמנים שבהם הרגולציה הייתה צריכה לקבוע יעדים ברורים לנקיטת פעולה אקלימית ולצמצום פליטת גזים, אבל זה לא קרה.

"אנחנו כבר לא מצפים שמדיניות הממשלות תהיה בדיוק היכן שאנחנו רוצים אותה", הוא אומר. "אנחנו לא נמתין להם כדי להגיע ליעד שלנו".