לא מבינים איך סתיו שפיר מצאה את עצמה ללא בעלי ברית ומחוץ לכנסת? זה ההסבר

חברת הכנסת סתיו שפיר כבר לא תכהן בכנסת הבאה, אבל ספק רב אם הקריירה הקצרה אך התזזיתית שלה תסתיים. בוודאי לא אם שואלים אותה. שפיר הודיעה על החלטתה לוותר כעת על ריצה לכנסת בראש התנועה הירוקה, מתוך אחריות למחנה השמאל וכדי לא לבזבז קולות ולהמתין לשעת כושר אחרת. שפיר נדחקה החוצה מהאיחוד בין מרצ, העבודה-גשר וח"כ יאיר גולן, לאחר מאבק קצר ובין השאר בשל יחסים אישיים עכורים עם כמה מהאישים הבולטים במחנה, בהם יו"ר העבודה עמיר פרץ שנגדו התמודדה בפריימריז על ראשות התנועה בקיץ; ויו"ר מרצ ניצן הורוביץ, שאותו האשימה בשקרים על המיקום שהוצע לה ברשימה משותפת.

אבל גם ההחלטה של שפיר לפרוש תהיה זמנית בלבד. למה כל כך בטוח שהיא תחזור? כי היא אקטיביסטית מלידה. "ברור שזו הפגנה פוליטית, הפוליטיקה היא זו שמזיזה דברים", אמרה שפיר בקיץ 2011, כשהייתה מראשי תנועת המחאה החברתית שהוציאה מאות אלפים לרחובות. היא אמרה את הדברים בראיון לרשת ב' מאחת ההפגנות שהתקיימו בפריפריה, ראיון שהיה לי הכבוד לעשות.

שפיר הבהירה אז, בניגוד לעמיתתה להנהגה דפני ליף, כי מטרת המחאה היא לצבור כוח ציבורי פוליטי מספיק כדי להביא לשינוי, ולא רק להניף שלטים ולצעוק סיסמאות.

ואכן, כבר ב-2012 הצטרפה שפיר למפלגת העבודה ביחד עם איציק שמולי, ממנהיגי המחאה גם הוא, ובפריימריז שהתקיימו בה לקראת בחירות 2013 קיבלה את המקום התשיעי, עם קידום מסוים בזכות השריון לאשה. לאחר שנבחרה לכנסת מונתה לעמוד בראש ועדה לשקיפות השלטון - יעד עיקרי שהציבה, ושגם לדעת מבקריה הצליחה בו לא מעט. אבל מה יש בח"כית הצעירה והלוחמנית שמעורר כלפיה אנטגוניזם רב כל כך?

"עוסקת רק בדיבורים וחיה בקמפיין"

חלק מאותו אנטגוניזם אולי הגיע מהחוזקה שהראתה ברשתות החברתיות - שם היא מובילה על כמעט כל פוליטיקאי. לשפיר יותר ממאה ושבעים אלף עוקבים בטוויטר ועשרות אלפים בפייסבוק ובאינסטגרם.

ההאשמה הבולטת ביותר כלפיה מצד פוליטיקאים היא שעשתה הכל למען המצלמה, ולא באמת פעלה לשינוי. כך למשל צייצה חברת הכנסת לשעבר מירב בן ארי בטוויטר השבוע: "הגעתי לכנסת בהערצה קלה לשמולי ולשפיר, גיבורי המחאה. מהר מאוד הבנתי שאין קשר בין השניים. הראשון מנסה לפעול למען הציבור במעשים, והשנייה בעיקר עוסקת בדיבורים. לכל הכלום שהיא עושה תמיד מתלווה מצלמה וצוות. בוועדת הכספים, מתוך הרגל הח"כים כבר נותנים לה להיכנס באמצע הדיון, לצעוק על הפקידים וללכת. זו הבחורה, חיה בקמפיין". לעמדה זו שותפים חברי כנסת נוספים ואנשי אוצר.

לחבר הכנסת משה גפני הייתה דווקא התחלה טובה עם שפיר. בכנסת ה-19 כשהיה עמה באופוזיציה אמר שהיא "חרוצה, מוכשרת ורצינית.עוד ילמדו איך כשרצו להוציא אותה מוועדת הכספים אני וליצמן נלחמנו שתישאר". אבל בכנסת שאחר כך, באחד הדיונים על העברות תקציביות הוא היה זה שהוציא אותה והטיח בה "את רק מנסה להצטלם". באותה ישיבה גם סמוטריץ' קרא לעברה "את ילדה קטנה חצופה ושקרנית".

שפיר טענה כי מדובר היה בקרב לחשיפת פרטי העברות תקציביות במסגרת הסכמים קואליציוניים לרשת החינוך של ש"ס ולגרעינים תורניים. אלא שהיא נכנסה לדיון כשהקרב כבר הסתיים, החלה מהומה, והפיצה סרטון משם ברשתות החברתיות.

פקיד בכיר באגף תקציבים שעסק בהעברות תקציביות ובקשר עם ועדת הכספים אמר ל"גלובס": "שפיר התחילה טוב ורצתה ללמוד, אבל מהר מאוד הפכה לעומתית במופגן. הדרישות שלה לחשיפת מידע היו בהתחלה הגיוניות ואחר כך נועדו למטרות תעמולתיות ולא ענייניות. ועדת הכספים היא מקצועית מאוד וגם באופוזיציה יודעים לשחק את המשחק, אבל היא שברה את הכלים, והערימה קשיים רק לשם ההצגה".

גם את חבר הכנסת לשעבר רועי פולקמן מ"כולנו" שפיר הוציאה מכליו כשתקפה את מנכ"ל משרד האוצר שי באבד. לדבריו "כמעט כל האמירות שלה הן דעות. באופן עקבי היא לא נצמדת לעובדות. זה שהיא ח"כית זה לא צ'ק פתוח להכפיש פקידי ציבור".

ביקורת מסוג אחר מתח עליה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה בנאום בכנסת ב-2015 כשטען שהיא מתעלמת ממנו וכינה אותה "גזענית של התעלמות".

אבל אוהדיה אומרים שדווקא השימוש במצלמות והקולניות, הביאו את אור הזרקורים למקומות חשובים ומוסתרים בפוליטיקה, ובראשם ועדת הכספים. היא פרסמה אינספור הודעות וסרטונים על המתרחש בוועדה תוך דרישה מפקידי האוצר ומהקואליציה לתת סיבות להעברות תקציביות, שפעמים רבות מתרחשות הרחק מעין הציבור. היא הייתה חביבת ארגונים חברתיים שידעו שאם תשתתף בדיון, הפקידים והקואליציה יתמודדו עם דרישות להסברים.

ח"כ ותיק במשכן ובוועדת הכספים אומר שהבעיה היא שהיא מיקדה את המצלמה בעצמה ולא בדרישות - שרבות מהן היו צודקות, ושכשהיה צורך להישאר בוועדה שעות ארוכות ולהיאבק היא כבר לא הייתה שם.

ואולי זה מעיד על הכל. שפיר היא פוליטיקאית צעירה מהדור החדש, זה שחי בסרטונים קצרצרים, והודעות של 140 תווים ומיד קופץ לנושא הבא. היא פשוט מקדימה את זמנה.

סכסוכים עם מנהיגי השמאל

לשיא כוחה במפלגת העבודה הגיעה שפיר בבחירות המקדימות לתפקיד יו"ר המפלגה בקיץ, אז הגיעה למקום השני. וכאן היא עשתה אולי את הצעד שכעת נראה מוטעה. היא עזבה את מפלגת העבודה, לטובת המחנה הדמוקרטי שהקים אהוד ברק בשילוב מרצ וכוחות אחרים, וקיבלה את התואר יו"ר משותף. הרשימה הזו אכזבה במספר המנדטים שקיבלה, חמישה בלבד, והאכזבה הולידה את הקרב הפנימי שפירק את השותפות.

במהלך סיקור המגעים לאיחוד בשמאל בשבועות האחרונים, ניכר היה שלא רק שיקולים קרים אלקטורליים מדברים, אלא גם אמוציות וסוגיות אישיות. היריבה העיקרית שלה היא תמר זנדברג שסתיו האשימה לא אחת שדוחפת אותה החוצה, אך גם ניצן הורוביץ ועמיר פרץ לא זוכים ממנה למחמאות. בשבוע שעבר אמרה על פרץ כי "עמיר עזב שלוש פעמים את העבודה, בשביל מטרות אחרות, וחזר. אני בטוחה שזה שעזבתי, זו לא סיבה רצינית לנתק בינינו".

על הורוביץ אמרה ששיקר כשאמר שהציע לה מקום ברשימה, כשלמעשה כלל לא דיבר איתה. עוד טענה שלאחר מכן הציעו לה מקום מכובד בתנאי שיאיר גולן ידחק החוצה, ולזה היא סירבה.

שפיר אמרה כי "לא פרשתי מהעבודה כי נכשלתי במרוץ. דווקא באופן אישי חוויתי אותו כהישג והתחזקתי מאד בעקבותיו בעבודה. עזבתי כדי לאחד את השמאל לאחר שעמיר פרץ סירב לעשות כן, ובעצם הצלתי אז את מרצ. מרצ לא עברה את אחוז החסימה לפני החיבור, ובאפריל ניצלה בזכות 15 אלף קולות מהערבים". גם כשהודיעה על פרישתה הזכירה שפיר כי היא דחפה מעל שנה לאיחוד בין מפלגות השמאל והיא גאה שיצא בסופו של דבר לפועל - "האיחוד הזה יותר חשוב ממני", אמרה.

שפיר אמרה לתומכיה כי "במערכת הבחירות הזו לא אתמודד לכנסת אבל אמשיך להתמודד על המדינה. היום אנחנו לוקחים את התנועה החוצה כדי לבנות את המחר ולחזור חזקים יותר. הקרב של היום הוא להרחיק את ראש המאפיה מכיסא ראש הממשלה, ולנקות את השלטון מהשחיתות ומההסתה".

תרגום: גם אם סתיו שפיר לא רצה במערכת הבחירות הקרובה - את הפוליטיקה היא לא תעזוב. וכפי שנראית כרגע המערכת הפוליטית שלנו, לא מן הנמנע שתחזור לפוליטיקה כבר בקרוב.