יורם דמבינסקי, מנכ"ל משרד הפרסום JWT / צילום: איל יצהר, גלובס
סגירת משרד פרסום היא תמיד רגע עצוב בענף, אבל סגירתו של משרד שמנהליו נמנים עם האבות המייסדים של הענף בעידן החדש - עצובה שבעתיים. ל"גלובס" נודע כי משרד הפרסום JWT (לשעבר טמיר-כהן) יסגור את שעריו בפסח הקרוב. הנהלת המשרד אספה את העובדים ביום חמישי האחרון והודיעה להם על המהלך המתגבש.
ההחלטה לסגור את המשרד התקבלה על-ידי בעלי קבוצת WPP בחו"ל, שגמרו בדעתם לסגור את הנציגות בישראל. JWT אומנם איננו בין משרדי הפרסום הגדולים כיום, אולם לא הפעילות המקומית בישראל היא שהכריעה בהחלטת הסגירה. היה זה דווקא מבנה הבעלות שהשתנה לפני שנתיים בקבוצה הבינלאומית. עם פרישתו של מרטין סורל, היו"ר המיתולוגי של הקבוצה, נעשו בה שינויים מבניים, במסגרתם אוחדו שתי חברות פרסום: וונדרמן ו-JWT. ההנהלה של וונדרמן היא זאת שלקחה את מושכות הניהול והחליטה לעצור את קיום הנציגות בישראל.
ל-JWT יש תקציב בינלאומי משמעותי אחד: קולגייט פלמוליב. ל-WPP, המחזיקה בבעלות על המשרד, יש זרוע נוספת בישראל עם משרד הפרסום עם אדלר-חומסקי, שחתום בהסכם ייצוג עם סוכנות הפרסום גריי. מדיה קום שבבעלות אדלר-חומסקי כבר קונה את המדיה של קולגייט, ויש להניח כי גם תקציב הקריאטיב צפוי להגיע לשם. בנוסף, ל-JWT יש תקציבים מקומיים כמו ג'יימס ריצ'רדסון, מטרנה ונוספים, שגורלם, יש להניח, יוכרע בשבועות הקרובים.
סגירת הפעילות של JWT כוללת גם את סגירת הפעילות של y&r ישראל (לשעבר שלמור-אבנון-עמיחי). יורם דמבינסקי, מבעלי JWT, מנהל את שני המשרדים בשנים האחרונות.
JWT החל את דרכו בענף הפרסום בישראל ב-1934. שמו הראשון היה "משרד התעמולה של ד"ר יעקובסון", שהפך בהמשך ל"וימר-יעקובסון" על-שם הבעלים ד"ר גרהרד יעקובסון וראובן וימר. בתחילת שנות ה-80 הצטרף למשרד דוד טמיר - אז פרסומאי, ושם המשרד שונה ל"וימר-יעקובסון-טמיר". בשנת 1982 הכניס טמיר שותף נוסף, רוני כהן, ושם המשרד שונה שוב ל"וימר טמיר-כהן (יעקובסון)". כשוימר פרש ב-1985, נותר השם המיתולוגי "טמיר-כהן".
אובדן תקציבי עוגן והשקעות כושלות
באמצע שנות ה-80 ובמהלך שנות ה-90 היה משרד טמיר-כהן על גג העולם וניהל תקציבים מהגדולים בשוק, ביניהם שטראוס ופלאפון.
ההצלחה באה לידי ביטוי לא רק בזרימת הלקוחות ובהכרה התקשורתית, אלא גם ביכולת לממש את ההצלחה לכסף: המשרד היה בין הראשונים בענף שהצליח לממש את הנכס שיצר לכדי עסקה עם סוכנות בינלאומית, עסקה שנחשבת לאחת המוצלחות שנעשו בענף: באמצע שנת 2000 נמכרו 50% ממניות החברה ל-JWT מקבוצת WPP. בהמשך שונה שם המשרד ל-"JWT ישראל", כחלק ממהלך מיתוג בינלאומי של הרשת.
אולם בהדרגה אזל המזל של טמיר-כהן. רוחות חדשות החלו לנשב, שחקנים חדשים הפכו לכוכבי הדור החדש, והמשרד החל לאבד מכוחו. ב-2001 איבד המשרד את תקציב שטראוס עלית, שהיה תקציב עוגן, ואחריו עזבו תוך פרק זמן קצר מאסה גדולה של תקציבים, והמשרד התרסק.
רגע לפני ההתרסקות הגדולה מונה כמנהל שותף הפרסומאי יורם דמבינסקי. כהן יצא מהבעלות ומהניהול, אולם טמיר, נסיך הפרסום הנצחי, נותר מעורב עד יומו האחרון. תחת ניהולו של דמבינסקי המחזיק כ-18% מהמניות ידע המשרד ימים טובים ורעים, אך המשרד מעולם לא חזר למידת ההשפעה שהייתה לו בימיו הגדולים.
ההשקעה בטמיר-כהן לא הייתה ההשקעה הכושלת היחידה שעשתה הקבוצה בשוק הפרסום הישראלי: השקעה נוספת שלה - רכישת משרד הפרסום שלמור-אבנון-עמיחי - לא הוכיחה את עצמה. כמו במקרה טמיר-כהן, שנים ספורות לאחר הרכישה וכשמייסדי המשרד פרשו מהפעילות השוטפת, המשרד חווה התרסקות.
התרסקות דרמטית
למעשה, בהיסטוריית ענף הפרסום, שלמור-אבנון-עמיחי מזוהה עם אחת ההתרסקויות הדרמטיות בתחום בישראל. המשרד, שדורג באופן קבוע בין חמשת הגדולים, כמעט נעלם לאחר שהבעלים - רמי שלמור, שלומי אבנון וגדעון עמיחי - מכרו את חלקם.
לאחר טעויות התנהלות של הקבוצה בארץ, אובדן תקציבי עוגן וניסיונות חוזרים ונשנים לפיצוח הפורמט הניהולי שיציב את המשרד על פסים חדשים, הוחלט בקבוצה הבינלאומית להפקיד גם את מושכות הניהול של המשרד (שכבר נשא אז את השם y&r) בידי יורם דמבינסקי.
בשנים האחרונות, בעיקר הודות לניהולו של דמבנסקי, התאושש JWT, אך כמו רוב משרדי הפרסום בישראל, הוא נאלץ להתמודד עם העלויות ההולכות וגדלות של עלויות ייצור הפרסום לצד התחרותיות הגוברת, השחיקה ברווחיות והתלות בלקוחות עוגן מרכזיים.
נראה כי במקרה של JWT, מה שהכריע את הכף הייתה הפסקה כמעט מוחלטת של פעילות קבוצת אלקטרה באמצעות המשרד.