ביהמ"ש: "הורות טובה אינה נחלתו של מגדר מסוים, לא נשים ולא גברים"

"נקודת המוצא בסוגיה הנדונה (משמורת וזמני שהות עם הילדים, א' ל"ו) היא שוויון מגדרי. בכדי להיות הורה אין צורך לקבל רישיון מאף אחד ולא רשות מבית המשפט או מכל אדם אחר. הורות טובה אינה נחלתו של מגדר מסוים, לא של נשים, לא של גברים, לא להט"ב ולא שום מגדר אחר. נקודת המוצא היא שהוריו של הילד ראויים וטובים להיות הורים, אלא אם הוכח אחרת".

הדברים הללו, שנכתבו בהחלטת שופט בית המשפט לענייני משפחה ליאור ברינגר, עשויות להשפיע על אלפי תיקים הנידונים בימים אלה בבתי המשפט. למה? כי הן אומרות בצורה ברורה את מה שנשמע מובן מאליו, עד שנכנסים לאולמות בית המשפט לענייני משפחה: צמד המילים "הורה טוב" אינו שווה למילה "אמא". זה יכול להיות גם "אבא" או "אבא ואבא" או "אמא ואמא" או כל הרכב הורי אחר שקיים - כל עוד טובת הילד נמצאת בראש סדר העדיפויות של אותו הורה.

זה לא אומר שלא יהיו מקרים שבהם ייקבע על-ידי בית המשפט כי טובת הילדים להיות עם האם, וייקבעו זמני שהות מצומצמים לאב, אך מההחלטה עולה כי אבות לא "ינושלו" מזכויותיהם ההוריות.

בהחלטה שכל מהותה "שוויון", דחה השופט ברינגר בקשה של אם להמתין לתסקיר שירותי הרווחה לפני שייקבעו זמני השהות הזמניים בין אב לבן הקטין, הכוללים לינה אצל האב; וכן את טענותיה על כך שלאב, שעזב את הבית המשותף, אין מקום "נוח" לשכן את הבן, שכן הוא מתגורר אצל הוריו מאז הפרידה.

בדרך מבהיר השופט באופן ברור כי אין הורה אחד שטוב לילדים, וכי כסף אינו המתכון לאושרו של ילד. "הורות טובה לא נמדדת במספר החדרים בבית ולא במיטה בה ישן הילד. ניתן לגדל ילדים רבים בדירה קטנה בצניעות, אפילו בדלות, ולחנכם לערכים טובים, למעשים טובים, להישגיות ולכל מעלה טובה אחרת, ללא קשר לאמצעים הכלכליים שבידי ההורים", כתב השופט בהחלטה.

ההחלטה ניתנה בעניינם של הורים לקטין בן כ-6 שנים, שנקלעו לסכסוך גירושים חריף, שהוגדר על-ידי בית המשפט כ"סכסוך בעצימות גבוהה". עד לפרוץ הסכסוך התגוררה המשפחה יחד בדירה שהייתה בבעלות הגבר מלפני הנישואים ורשומה על שמו בלבד, אך לאחר שמגורי הצדדים יחד באותה דירה הפכו בלתי נסבלים, עזב האב את הדירה, והאישה נשארה לגור בה.

זמן קצר לאחר מכן הגיש האב תביעה למשמורת משותפת, ובמסגרתה נקבעו על-ידי השופט זמני שהות של הקטין עם ההורים, לפיהם האב יאסוף את הקטין מהמוסד החינוכי עם תום הלימודים בימים ראשון וחמישי וישיבו למוסד החינוכי למחרת בבוקר, ובנוסף הקטין ישהה עם כל אחד מהוריו לסירוגין בכל סוף שבוע, כאשר ביום שישי יאסוף האב את הקטין מהמוסד החינוכי עם תום הלימודים וישיבו למוסד החינוכי ביום ראשון בבוקר.

אושרו של הקטין לא תלוי בדירות פאר

ההחלטה לא נשאה חן בעיני האם (וכלשון השופט: "הנתבעת הזדעקה זעקה מרה"), שהגישה מיד, באמצעות עו"ד דני שרמן, בקשה בהולה לעיון מחדש בהחלטה, וטענה, בין היתר, כי לא ניתן לקבוע זמני שהות לפני שיינתן תסקיר בתיק או חוות-דעת מקצועית אחרת. שלושה ימים לאחר הגשת בקשה זו, הגישה האם בקשה בהולה נוספת לביטול ההחלטה.

כשקוראים את תיאור טענות האם בהחלטה הדוחה את בקשתה, קשה להתעלם מהנימה הצינית בה משתמש השופט. כך כותב השופט כי האם תיארה בפני בית המשפט "תמונה קטסטרופלית לפיה עומד להתרחש אסון חלילה כתוצאה מהחלטתי הנוראית. טענתה כבדת-המשקל של האם היא שהאב לקח את הקטין רחמנא ליצלן והלינו בבית הוריו, סבו וסבתו של הקטין. לא רק זאת, אלא שהאב עשה מעשה נורא וישן עם הקטין באותה מיטה. מוסיפה הנתבעת ומתארת את התמונה הנוראה, לפיה למחרת הלילה בו ישן הקטין עם האב, הוא איחר להביאו לבית הספר. לדבריה, הילד בכה כל הלילה ורצה לישון במיטתו שלו".

האב, באמצעות עו"ד יהודית מייזלס, פירט בתגובתו כי שכר דירה ברחוב סמוך לדירה בה גרה האם, במרחק שתי דקות ממנה, אלא שהדירה תעבור לחזקתו עוד מספר ימים, ועד אז הוא לן בבית הוריו בעיר אחרת. עוד השיב האב כי בבית הוריו יש חדר פנוי לקטין, אלא שהוא ביקש לישון עמו במיטה אותו לילה, והאב נעתר לכך.

האב אף צירף לתשובתו הודעת טקסט ששלחה אליו האם ביום בו ניתנה החלטת זמני השהות, ובה כתבה לו: "מניחה שאתה מאושר מהחלטת בית המשפט, בכל אופן שישי/סופ"ש הזה אתה איתו כי אני עובדת, וזה הסידור שלי... שישי ראשון כל חודש, תהנה". זאת, למרות שבהחלטה בעניין זמני השהות נקבע כי הקטין ישהה עם אמו באותו סוף שבוע. השופט התייחס לכך וציין כי הודעתה של האם סותרת את טענותיה בבקשותיה הבהולות לבית המשפט.

השופט ציין עוד כי לקח לתשומת-ליבו שדווקא האם היא זו שמעוניינת בשלום-בית, לדבריה, ואף פנתה וקיבלה מבית הדין הרבני החלטה למדור ספציפי (קביעה כי תוכל להישאר להתגורר בדירת האב), והיא מעוניינת שהאב "הנורא" ישוב להתגורר איתה ועם הקטין באותה דירה.

השופט הוסיף וקבע כי לא מצא פסול בהתנהגותו של האב, על-פי טענות האם. "אין שום פסול בכך שהאב ילון בבית הוריו ויארח שם את הקטין. מדובר בתקופת ביניים קשה, שהיא תוצר של פירוק התא המשפחתי. אושרו של הקטין לא נובע ממגורים בדירה מפוארת מרובת-חדרים, ואיני רואה שום מניעה לכך שהקטין יישן עם האב בבית הוריו".

עוד ציין השופט כי אין גם שום פסול בכך שהקטין הרך בשנים ישן עם האב במיטתו לילה אחד. "צריך לזכור שפירוק התא המשפחתי הוא אירוע רגשי קשה מאוד לכל המעורבים בו; להורים ולקטין ותפקידם של ההורים להקטין את המשבר ככל האפשר ולחסוך מהקטין כאבים מיותרים".

תסקיר עו"ס: בעוד חצי שנה

באשר לטענת האם כי אין להחליט על זמני שהות טרם יתקבל תסקיר עו"ס, ציין השופט כי תסקיר מתקבל בבית המשפט בדרך-כלל אחרי חצי שנה מהבקשה "לפחות", ולפיכך טענתה של האם כי אין לקבוע זמני שהות של הקטין עם האב, או לפחות לא כאלה הכוללים לינה, עד שיתקבל תסקיר - אינה מקובלת לאור השוויון המגדרי הראי לגישתו.

עוד הוסיף השופט כי במרבית התסקירים שראה קיימת הסכמה של הגורמים המקצועיים כי הימשכות הסכסוך בין ההורים היא הגורם המרכזי לנזקים הנגרמים להם. "מהתסקירים הרבים שראיתי בתיקים השונים, לפחות מאות אם לא אלפים, עולה כחוט השני מסקנה מקצועית אחת של העובדים הסוציאליים והפסיכולוגים העוסקים בתחום: כאשר שני ההורים נורמטיביים ואינם פועלים באופן קיצוני, עדיין נגרמת לילדיהם פגיעה קשה מאוד המשאירה בהם צלקות עמוקות כתוצאה מעצם הסכסוך בין ההורים... הפתרון האופטימלי עבור הקטינים (לדעתי גם עבור ההורים) הוא להרגיע ולהנמיך את להבות האש ולסיים את הסכסוך מהר ככל האפשר. ככל שהסכסוך מתמשך, כך גדל הנזק שנגרם לקטין. פעמים רבות קשה להורים להפנים שעצם קיומו של הסכסוך הוא שגורם את הנזק הגדול לילדיהם".

השופט הוסיף עוד כי "סכסוך הגירושים מוגדר על-ידי אנשי המקצוע כמשבר הקשה ביותר בחייו של אדם, קשה יותר מאבל על מותו של אדם קרוב", ולדבריו, במקרה הנוכחי הוא התרשם כי האם אינה משלימה עם רצונו של האב בגירושים, וכי התנהלותה עלולה לגרום לקטין נזק רגשי בלתי הפיך. "עליה להפנים כי הקטין אינו חלק מהסכסוך בינה לבין התובע, והמסר שעל כל אחד מההורים להעביר לקטין הוא שההורה האחר אוהב אותו, מסור לו ודואג לכל צרכיו, ולפיכך על כל אחד מההורים להביע שמחה על כך שההורה האחר מעוניין בקיומם של זמני שהות נרחבים".

בנסיבות, השופט התרשם כי התנהלותה של האם "נגועה בחוסר תום-לב ואינה ראויה", ולפיכך חייב אותה בהוצאות בסך 5,000 שקל לטובת האב.

החלטתו הנחרצת של השופט ברינגר לא סיימה את סאגת חלוקת זמני השהות הזמניים בין ההורים. האם הגישה באופן מיידי לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור וביקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה - אך גם במחוזי לא התקבלו טענותיה. שופט בית המשפט המחוזי שאול שוחט דחה את הבקשה וקבע כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, בין היתר מאחר שהחלטת שופט בית המשפט לענייני משפחה מנומקת וחוקית, ואין כל חובה להמתין לתסקיר עו"ס בטרם מתן החלטה על זמני השהות. השופט שוחט ציין עוד כי "לא מן הנמנע כי ערכאה דיונית אחרת הייתה קובעת הסדרי שהות אחרים, ייתכן שאף מצומצמים יותר", אך בכך אין די כדי להתערב בהחלטה.

עוד הוסיף השופט שוחט כי לאור העובדה שאף אחד מהצדדים לא הכחיש שהחיים יחד בבית המגורים המשותף הפכו לבלתי נסבלים, אין לראות בעזיבת האב את הבית מקור לשלילת זכויותיו, וכך גם לא את העובדה שהאם הייתה המטפלת העיקרית בקטין עד לפרידה. "עזיבת האב את הדירה אינה יכולה להצטייר כצעד שלילי שאינו לטובת הקטין. התרפקות המבקשת על העבר המשותף ועל אותו סטטוס-קוו שהתקיים לטענתה עד לפירוד, מששימשה היא כמטפלת העיקרית בקטין, אינה משנה יותר מדי, משאת המצב שהיה קיים עובר לפירוד לא ניתן להשיב. עובר לפירוד לא התקיימו לינות של הקטין עם המשיב בלבד, מהטעם הפשוט שהמשפחה התגוררה תחת אותה קורת-גג. 

"גם אם זמן האיכות שבילה המשיב בפועל עם הקטין היה קטן יותר מהסדרי השהות הזמניים שנקבעו - מדובר היה בהתנהלות המשפחה ובסדרי העדיפויות של הצדדים. אלה השתנו עם הפירוד", כתב השופט.

עוד הוסיף השופט כי האב אינו זר לקטין, וגם אם בילה עמו זמן איכות באופן נמוך משמעותית מהאם - מדובר בבילוי שנעשה מדי יום ביומו, דבר שאינו מתאפשר עוד משהצדדים הפרידו את מגוריהם.