האינטרנט איטי? החיבור לעבודה מתנתק? כך נראית הזנחה של שנים בתשתיות התקשורת

הצריכה המוגברת של תקשורת נותנת את אותותיה ברשתות המיושנות בישראל • בהוט ובבזק מצטברות תלונות של לקוחות על בעיות גלישה • מי שמחובר לרשתות קטנות עלול לסבול יותר • המשבר רק מדגיש את כישלונה של הרגולציה להצעיד אותנו קדימה

פריסת סיבים אופטיים /  צילום: איל יצהר
פריסת סיבים אופטיים / צילום: איל יצהר

בימים אלה של משבר, ניתן לראות את כל המחלות של שוק התקשורת והרגולציה באות לידי ביטוי במלוא עוצמתן. הנושא שכולם מדברים עליו בימים האחרונים הוא "רוחב הפס". העובדה שכולם נמצאים בבית, עובדים ולומדים, גורמת לכך שאנחנו צריכים עוד ועוד רוחב פס. 

הנה דוגמה מהשבוע האחרון לחשיבות רוחב פס. האיחוד האירופי פנה לנטפליקס וביקש ממנה "לרדד" את איכות השידורים שלה, מחשש לעומסים ברשתות. נטפליקס גילתה הבנה למצוקת הרשתות האירופיות והצהירה שתבחן את הנושא ברצינות והיכן שיהיה צורך בכך תעשה זאת. במלים פשוטות זה אומר פחות באיכות HD ויותר SD (אין בכלל מ לחשוב על 4k כרגע).

ישראל נמצאת כעת במצב רגיש. מצד אחד אנחנו לא חווים משבר קשה בעומסים, שמוביל לקריסה של רשתות, אך מצד שני המצב רחוק מלהיות אופטימלי. בחלק מהרשתות העומסים מטרידים ואינם מאפשרים קבלת תקשורת תקינה.

שדרוג חבילת הגלישה לא יעזור 

ולא מדובר רק על הפריפריה. באזור המרכז יש מקומות שבהם רשת בזק לא מסוגלת לספק קצב של יותר מ-40 מגה ביט בשנייה ולקוחות מדווחים על קשיים בגלישה. בבזק המהירות המקסימלית היא עד 100 מגה ביט, אך למרות זאת הבעיה היא שישנם מקומות שבזק לא מסוגלת לספק קצבים כאלה.

גם בהוט יש לא מעט תלונות של לקוחות, שמדווחים על עומסים, בעיקר בשעות הערב, שמורידים את קצב הגלישה באחוזים ניכרים. בהוט ניתן לפנות ולשדרג את מהירות הגלישה ל-200 ול-500 מגה ביט בשנייה. עם זאת, לא בטוח שהשדרוג יעזור.

צוואר הבקבוק ברשת בזק הוא ברשת הגישה, שמבוססת על חוטי נחושתף שבמקור הוקמו לטובת טלפוניה ולא לטובת העברת נתונים. בהוט מדובר ברשת גישה מבוססת כבלים "קואקסיאליים", שגם הם מיצו את עצמם.

בשנים האחרונות דובר לא מעט, גם אצלנו ב"גלובס", על הצורך לשדרג את הרשתות לסיבים אופטיים, שמאפשרים קיבולת רחבה מאוד ויאפשרו להתמודד עם עומסים.

עם זאת, בישראל אין פריסה מספקת של סיבים אופטיים ובעיית התקשורת הזו נובעת מכישלון של משרד התקשורת.

רגולציה משנות ה-90 של המאה שעברה

בכל מה שקשור לרשתות הנייחות, הקושי הוא כמובן במודל האינטרנט הבעייתי של ישראל, שבו קיימות ספקיות אינטרנט, שהן גשר בין העולם לרשתות הנייחות. בעולם מודרני וכפי שנהוג בכל העולם - לא צריך אותן.

הספקיות הן פיקציה שהוקמה לצרכים רגולטוריים בשנות ה-90 של המאה הקודמת, כשבישראל רצו לייצר "שוק תקשורת תחרותי" ולשבור את המונופול של בזק. הבעיה של ספקיות אלה הלכה והעמיקה, משום שחלקן פשוט לא ערוכות לאפשר זרימה חלקה של מידע ללקוח הקצה. בשעת חירום "השיבר" של ספקיות האינטרנט צריך להיפתח יותר ויותר גם לחו"ל וגם בתוך הארץ, אך הוא מוגבל.

ספקיות האינטרנט הגדולות יודעות בדרך כלל לנהל את התנועה בצורה סבירה. הבעיה היא אצל הספקיות הקטנות, שבאופן טבעי מתנהלות עם רזרבה נמוכה. בדרך כלל הן מנהלות את התעבורה מול בזק והוט על "הקצה", כי כל חיבור תמסורת עולה להן כסף. לעתים המשחק של ניהול התעבורה הוא מקור כל הרווח שלהן. 

בבזק ובהוט הנתונים חסויים, אבל יש ספקיות קטנות ש"נקטמות" אצלהן. המונח נקטמות מבטא את שיא הקיבולת שמקבלת ספקית האינטרנט מול הרשת הנייחת (בזק או הוט) ואשר מעבר לו היא פשוט נעצרת.

מי שרואה טלוויזיה על גבי האינטרנט חווה את הקשיים ביתר שאת כאשר הוא נעזר בספק קטן. לכן הביקוש הגדול לאחרונה להרחבת רוחב הפס. 

יש פתרונות אבל הם ארוכי טווח

לא ניתן לעשות יותר מדי בנידון בעת הזאת. אפשר להוציא לפועל מתווה להנחת סיבים ואפשר לקבל החלטות רגולטוריות, שיקלו על המפעילים, אבל עד שהמהלכים ייצאו לפועל הם יקחו זמן.

כך למשל, אפשר לתת לחברות הסלולריות תדרים שפנויים לשימוש. עם זאת, אין לזה הרבה משמעות, כי כדי להפעיל תדרים צריך ציוד תומך שצריך להזמין אותו וספק אם אפשר יהיה להתקין אותו תחת הסגר והאיסור על עבודה משותפת.

אפשר גם להקל בהקמת אתרים בשעת חירום, אך שוב מדובר בצורך בהיערכות מוקדמת. בנוסף, מציאת אתרים סלולריים להקמה מיידית דורשת זמן.

בכל הקשור לרשתות הנייחות, קשה לראות כיצד ניתן לשפר את המצב באופן מיידי. האם אפשר לחייב ספקיות אינטרנט קטנות להרחיב קיבולת? אולי אם מישהו ישלם להן על כך. אולי כתוצאה מלחץ, הספקיות יעשו זאת מרצונן אחרי שהלקוחות פשוט ינטשו, אם יצליחו להשיג מוקד שירות בימים אלה, לחיבור או לניתוק.

חברות התקשורת הוציאו אלפי עובדים לחל"ת והמשמעות היא שהמכירות כמעט ונעצרו. הלחץ על המוקדים בימים אלה הוא אדיר. לא כל החברות ערוכות לספק פתרונות של עבודה מהבית והתוצאה היא קושי מטורף לקבלת שירות.

דווקא כאן, כדאי היה לשקול לעזור לחברות להשאיר את העובדים בעבודה כדי שיוכלו לתת שירות למאות אלפי אנשים שצריכים לעבוד מהבית, ויותר מכל זקוקים לתקשורת רחבת פס אמינה ויציבה. את החשבונות צריך לעשות אחר כך.

צעד חשוב שניתן לעשות מיידית הוא לבטל את חובת הניתוק של לקוחות בכל המסלולים, ובעיקר בחבילות הבנדל ההפוך שמשווקת בזק. אם לקוח מתנתק מתוכנית כלשהי אחרי שנה בהתאם לתוכנית שלו, חייבים לעצור את הניתוק האוטומטי, כי זה אומר שהלקוח ינותק מאינטרנט ואז יהיה חייב להתקשר למוקד כדי להתחבר מחדש.

אבל מדיניות משרד התקשורת הובילה לכך שהוט אינה פרוסה בהרבה יישובים, בניגוד לחובת השירות האוניברסלי, והובילה לכך שבקשת בזק לשדרג את רשת הנחושת שלה לטכנולוגיה מתקדמת שתאפשר אספקה של קצבי גלישה כפולים של 200 מגה - סורבה.

עם מדיניות נכונה היינו יכולים להיות היום עם פריסת סיבים משמעותית של חברת בזק והוט, אבל לצערנו אנחנו נמצאים היום עם מעט מדי פריסה, ועם ועדות על גבי ועדות ואינסוף שימועים, שמשרד התקשורת אינו מצליח לקדם.