יו"ר הכנסת | פיצ'ר

“דווקא המהלך הקיצוני של אדלשטיין הביא את נתניהו וגנץ להשיב את הממלכתיות על כנה”

ד"ר אסף הראל מנתח את התנהלות יו"ר הכנסת היוצא, שסירב לקיים הצבעה להחלפתו כהוראת בג"ץ, כדילמה של "אישיות דו-מהותית" הנקרעת בין הממלכתיות לבין המחויבות הפרטית-מפלגתית • "אדלשטיין העדיף את היבטיו הפרטיים והמפלגתיים וגרם לפגיעה אנושה בדמוקרטיה"

יולי אדלשטיין בנאום התפטרותו מתפקידו כיו"ר הכנסת / צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת
יולי אדלשטיין בנאום התפטרותו מתפקידו כיו"ר הכנסת / צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

יו"ר הכנסת היוצא, ח"כ יולי אדלשטיין, חטף קיתונות של ביקורת על שהפר את צו בג"ץ, שעליו לכנס את הכנסת להצבעה על מינוי יו"ר כנסת קבוע. מנגד, היו מי שפיארו את "אומץ ליבו" והליכתו עם צו מצפונו נגד הפסיקה. כעת מתברר כי אדלשטיין לא ישלם מחיר על הפרת הוראת בית המשפט, והוא עוד צפוי להתמנות לשר בכיר בממשלת האחדות. 

ד"ר למשפטים אסף הראל, מרצה במרכז האקדמי פרס ומחבר הספר "גופים ונושאי משרה דו-מהותיים" ולשעבר עוזרו של היועמ"ש, מנתח את התנהגות אדלשטיין ואת הדילמות שעמדו בפניו. לדבריו, כיו"ר הכנסת פעל אדלשטיין כ"אישיות דו-מהותית" ונקרע בין שתי המהויות. מחד, כיו"ר מחויב לממלכתיות - ומאידך, לצד הפרטי-מפלגתי שלו.

דילמות אתיות וממלכתיות

לדברי ד"ר הראל, "שני הצמתים האלה חייבו את אדלשטיין, כאישיות דו-מהותית, לקבל הכרעות קשות ואתיות - מצפוניות וממלכתיות. ראשית, הוא נדרש להכריע בין שאיפותיו הפרטיות והמפלגתיות - להישאר יו"ר הכנסת ולמנוע מהרוב בה להצביע נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו - לבין חובותיו הממלכתיות והבטחת תפקודה התקין של הרשות המחוקקת".

והוא העדיף את האינטרסים הפרטיים-מפלגתיים על הממלכתיות.

"נכון. היות שכינוס המליאה תלוי בו, כולל טרפוד החלפתו כיו"ר, הוא קיבל הכרעה שהקריבה את מעמדו הממלכתי לטובת רצונותיו הפרטיים והמפלגתיים. בהמשך,  משבג"ץ הוציא נגדו צו לכינוס המליאה עד יום רביעי לדיון בהחלפתו, הוא ניצב שוב בצבת אינטרסים - בין הפרטיים-מפלגתיים לציבוריים".

ושוב הוא העדיף את מה שכינית ההיבט הפרטי-מפלגתי על הציבורי.

"הפעם הוא ניסה להימנע מהדילמה, ולכן הודיע על התפטרותו מתפקיד יו"ד הכנסת. אלא שהודעתו הדרמטית לא סייעה לו להיחלץ מחובתו לקיים את פסיקת בג"ץ ולכנס את המליאה. כי ההתפטרות נכנסה לתוקף רק בתום 48 שעות מההודעה. משעמד אדלשטיין על סירובו לכינוס המליאה, נדרש שוב בג"ץ לנושא, שהפעם שיגר לעברו ביקורת חריפה על החלטתו לא לקיים את פסיקת בג"ץ".

השקה בין שתי ישויות משפטיות

לשאלה מהו הדין, בעת התנגשות בין היבטיה הפרטיים והציבוריים של אישיות דו-מהותית, משיב הראל כי "על-פי רוב ניתן להבחין בנקל בין שתי הישויות המשפטיות של אישיות דו-מהותית - הפרטית והציבורית - ולהשית עליהן, בהתאמה, נורמות משפטיות מסוג אחר: בפועלו בספרה הציבורית, יחולו עליו חובות וזכויות הנגזרות מתפקידו הציבורי. ומנגד, בפועלו בספרה הפרטית יש לסווגו כאדם פרטי הזכאי לפעול על-פי מצפונו".

עם זאת, "הדילמות שניצבו בפני אדלשטיין מראות שלעתים מזומנות היבטיו הפרטיים של אדם המכהן בתפקיד ציבורי, מתמזגים עם היבטיו הציבוריים באופן קשה להפרדה; וכן עשויות להיווצר נקודות השקה בין שתי ישויותיו המשפטיות, ובעקבותיהן הוא נדרש לאזן את היבטיו הפרטיים והציבוריים. סיטואציה, שהיא מחויבת המציאות. מי שגורס כי אישיות דו-מהותית יכולה להקיף עצמה בחומות וירטואליות, בתקווה שיחצצו לגמרי בין פעולותיה השונות, יתבדה".

והראל מרחיב: "אנחנו חיים בעידן שבו נפרצו החומות בין 'פרטי' ל'ציבורי', ועלינו לאתר את הממשקים בין אנושיותה ומצפונה של אישיות דו-מהותית לחובות הנובעות ממעמדה הציבורי. עלינו לשרטט מרחב מסוים של פרטיות באוקיינוס הציבורי שבו היא פועלת. באותו מרחב, יש לאישיות גם 'משל עצמה' וגם 'משל הציבור'. מרחב זה יאפשר לאישיות הדו-מהותית לממש את מאווייה הפרטיים, כל עוד אין אינם פוגעים  באמון הציבור, בטוהר המידות או בתפקידה הציבורי. ההתחשבות בהיבטיה הפרטיים תיבחן בכל מקרה לגופו.

"כך, למשל, אין פסול בכך שחבר כנסת ישלב בעבודתו כמחוקק, לצד מאוויים המשרתים את מפלגתו, ולצד מאוויים המשרתים את צורכי הקואליציה שבה הוא חבר, גם מאוויים פרטיים, כגון: קידום חקיקה לטובת קהילת הלהט"בים שאליה הוא משתייך, או קידום חקיקה לטובת חולים במחלה שממנה סובל גם בן משפחתו. הואיל וחבר כנסת הוא חלק מהציבור, כמעט כל פעולה שלו תשפיע, במישרין או בעקיפין, על חייו הפרטיים".

אז איפה בכל זאת עובר הגבול?

"קו פרשת המים בין שילוב לגיטימי של היבטים פרטיים בעבודת החקיקה, לבין השתלטות עוינת של היבטים אלה, טמון בראש ובראשונה בהקפדה על חובת דיווח ושקיפות. חובות הדיווח והשקיפות הן האמצעי היעיל ביותר למנוע פגיעה בטוהר המידות, באמון הציבור ובתקינות העבודה הפרלמנטרית. לא בכדי, בהתאם לכללי האתיקה, חובה על חבר כנסת המצוי בניגוד עניינים להצהיר על כך מראש. חובה שקיימת גם במסגרת הדיונים בוועדות הכנסת וגם בדיונים במליאה.

"השקיפות תורמת לכנסת, המורכבת מחברי כנסת המייצגים אינטרסים מגוונים, להבהיר את ניגודי העניינים של חבר כנסת בודד. בנוסף, יש לבחון את טיבה ואופייה של טובת ההנאה שחבר הכנסת יקבל כתוצאה מהחקיקה. לא דומה טובת הנאה בכסף או בשווה-כסף, העלולה לגרום לחבר כנסת לחצות את הקווים מתחום האתיקה היישר אל התחום הפלילי, לטובת הנאה ערכית שהוא עשוי ליהנות ממנה, מעצם היותו חלק מקבוצה גדולה שתזכה לאותה טובת הנאה".

פגיעה אנושה בתפקיד הממלכתי

בוא נחזור לאדלשטיין. מהו לדעתך הדין באשר להחלטות שקיבל במסגרת הדילמות שניצבו לפתחו בשבוע שעבר?

הראל: "העובדה שאדלשטיין העדיף את היבטיו הפרטיים והמפלגתיים, הגם שהביאה למימוש צו מצפונו, פגעה פגיעה אנושה בדמוקרטיה ובתפקידו הממלכתי. גם אם אדלשטיין חשב כאדם פרטי שפסיקת בג"ץ מוטעה, היה עליו, כיו"ר הכנסת, לכבד אותה, אפילו אם הדבר היה נעשה תחת מחאה. אילו עשה כך, היבטיו הפרטיים, המפלגתיים והציבוריים היו יוצאים נשכרים: מחד, בכיבוד החלטת בג"ץ הוא היה משדר מסר של ממלכתיות, שהרי אין אדם שנמצא מעל לחוק; מאידך, מחאתו הפומבית כלפי בג"ץ הייתה מובילה לשיח ציבורי בהתייחס לתבונת הפסיקה. יש להצטער שלא כך נהג כיו"ר. סירובו לכבד צו של בג"ץ, גם אם לא הסב נזק ממשי בפועל, פגע קשות בשלטון החוק".

ולמרות הביקורת, הראל מסכם כי "מעז יצא מתוק, שכן לאחר ששלוש מערכות בחירות, מיליארדי שקלים ומגפת קורונה לא הצליחו להשיב את הממלכתיות - דווקא המהלך הקיצוני של אדלשטיין, שהוביל לפשיטת רגל דמוקרטית, הביא את שני המנהיגים, בנימין נתניהו ובני גנץ, להתעשת ולהשיב את הממלכתיות על כנה".