דעה: כלכלת הסגורים כבר מרמזת על עתיד העבודה

משברים משנים את חוקי המשחק, גם בעולמות העבודה. אנחנו לומדים עכשיו בדרך הקשה, מבחינה אישית, ניהולית וארגונית, מה ואיך אפשר לעשות את מה שאנחנו עושים מהבית. אנחנו מתחילים מהמובן מאליו, ובהמשך מגלים שגם מה שחשבנו שאי-אפשר בכל זאת אפשרי - אולי באופן חלקי, אולי באופן אחר. ויש דברים שלא עשינו קודם לכן ועכשיו אפשר לנסות אותם. כך או כך, בזמן שאנחנו מסתגלים לעבודה מהבית, אנחנו מאיצים את הופעתו של עולם העבודה העתידי. מתוך כלכלת הסגורים שמתפתחת כאן, אפשר כבר להציץ ולראות את עולם העבודה של היום שאחרי.

המשבר הכלכלי של 2007 האיץ את ה-Gig Economy, כלכלת החלטורה בתרגום לא מוצלח. התופעה הזאת, שבה נותני שירות יכולים לתת מענה לצרכים נקודתיים דרך הרשתות, שינתה לגמרי את חוקי המשחק בעולם העבודה. אותה כלכלה התחילה בשליחים ובנהגים, והיום אנחנו כבר רואים בה עולמות שלמים של מקצועות. אפליקציות שונות מחברות כעת בין נותן לדורש שירות גם בתחום המשפטי, הפיננסי ועוד. המשמעות היא שמצד אחד עובדים רבים יותר יכולים למכור יחידות זמן ועבודה דרך הרשתות, ומצד שני אנחנו יכולים לקנות לעצמנו זמן בכך שנצרוך את השירותים שלנו בכלים האלה.

ההתפתחות הזאת מספקת רמז למה שצפוי לצמוח מהמשבר הנוכחי. בארה"ב, בהמשך לתהליך שעבר על הכלכלה בחוף המערבי של ארה"ב בעקבות ה-Gig Economy, התפתה שם תופעה שזכתה לשם "כלכלת הסגורים" (The Shut-In Economy), ובה כל שירות ומוצר ניתן לקבל עד פתח הדלת, בלי לצאת מהבית. גם בימי שגרה, יש אנשים שבוחרים לא לצאת מהבית, לפחות לא לכל מה שנקרא "סידורים", וקונים לעצמם זמן באמצעות רכישת המוצרים והשירותים דרך הרשת.

האיש שיכניס את המוצרים לארון

דוגמה מובהקת לכלכלת הסגורים היא שירות Hellow Alfred, המחבר בין אנשים שאתם מכירים בשמם לשירותים שאתם צורכים, לדוגמה קניות אונליין בסופר. השירות הזה מאפשר לדלג על שלב ה"פריקה" של המוצרים ולהזמין מישהו שיקבל עבורכם את הקניות ויכניס את המוצרים למקרר ולמזווה. האלפרד שלכם יכול לעשות את זה כשאתם לא בבית, ואז באמת התחלתם ברשימה לסופר וסיימתכם בכך שכל המוצרים חיכו לכם במקומם, הכביסה קופלה והבגדים הוכנסו לארון, והבית מסודר ונקי.

בימים אלה הצטרפנו כולנו לכלכלת הסגורים. בדומה ל-Gig Economy שפירק את העבודה ליחידות של משימות, אנחנו מגלים כעת שהרבה יותר נוח לנהל עבודה מהבית לא במונחים של תפקידים, בטח לא במונחים של זמן ישיבה ליד השולחן (כרטיס נוכחות) אלא במונחים של משימות. אם תתבוננו לעומק על העשייה הזאת תגלו שהיא העלימה את מה שלא נדרש, את מה שעשינו מכוח הרגל או כדי להיראות עסוקים.

על פני תקופה, התהליך הזה מבטיח שנזהה את התפקידים המיותרים, את אלה החסרים, את מה שקריטי ואת מה שלא. וגם את האנשים שהצליחו בתוך חוסר הוודאות והתפרקות המסגרות לעצב את העשייה הנדרשת, ואת אלה שלא.

ארגונים שישימו לב לתהליכים האלה יידעו ביום שאחרי לעצב מחדש תפקידים, מבנים וגם לזהות ולטפח מנהיגים. אבל התהליכים האלה לא נעצרים באנשים שכבר עובדים בארגון. זה כמה שנים אנחנו מדברים על ארגונים שמתחילים לזהות את היכולת לעבוד עם אנשים בהסדרים שונים, כמו פרילאנסרים, יועצים וכדומה. בתקופה הזאת ארגונים לומדים איך להפעיל אנשים מרחוק, וכשלומדים זאת מגלים שלא חייבים להיות מוגבלים רק ל"אנשים שלי" ואפילו לא למדינה מסוימת.

מסביבנו כבר צומחות פלטפורמות לגיוס ולניהול פרילאנסרים שתומכות ביכולת של הארגון לאתר, להעסיק ולתמוך בצוותים מסוג זה. התהליך הזה מבטיח לטשטש בהמשך את הגבולות בין עובדים בצורות העסקה שונות, מגמה שכבר זוהתה על ידי חברת הייעוץ והמחקר דלויט.

כלכלת הסגורים שאנחנו מנהלים כעת תעזור לארגונים לזהות עלויות שניתן יהיה להוריד בעתיד, לדוגמה באמצעות קיום שיח חדש על נסיעות עסקיות וטיסות. ארגונים שילמדו שהמחויבות לעבודה לא פוחתת רק כי אנחנו לא באותו חדר עשויים להוביל לחיסכון עתידי בהוצאות על שטחי משרד, לצמצום השטח לעמדות עבודה אישיות והגדלת השטח לפגישות ולכינוסים.

אחרי שלמדנו שדבר מסוים הוא אפשרי, קשה לחזור לאחור. למשל, אם אנחנו יכולים להתמודד עם למידה מרחוק, אז אפשר לצרוך שירות כזה מהטובים ביותר, בלי להיות מוגבלים בתנאי קבלה של מוסד בינוני. דוגמה אחרת היא תעשיית התיירות. דמיינו את האפשרויות הגלומות בתעשייה הזאת בעולם שבו אנשים יגלו שאפשר לעבוד מכל מקום, אפילו מחופשות ארוכות ביעדים אקזוטיים. בקצה השני, גם גילינו בתקופה הזו את המחיר שמשלמים על תלות בעולם גלובלי, ולכן במקומות שונים תהיה דווקא הזדמנות לחזור ולהיות רלוונטיים במישור המקומי, כזרועות של חברות גלובליות או כפעילות עצמאית.

משבר הקורונה העולמי חושף לעולם גם את הצורך ברשתות ביטחון סוציאליות, לא רק לשכירים. העניין הזה עלה גם בהקשר של ה-Gig Economy והפתרון שהמחוקק נטה אליו הוא פשוט להפוך את כולם לשכירים, אבל זה לא יהיה אפשרי ויצטרכו למצוא פתרונות לכל העובדים בכל צורות ההעסקה החדשות.

במקביל, השכירים שנמצאים עכשיו בחל"ת מגלים שיציבות תעסוקתית כבר לא תלויה במעסיק בלבד. התובנה הזו תקבל משנה תוקף כאשר נבין שההתפוצצות של הפתרונות הטכנולוגיים שצומחים כאן במגוון תחומי עבודה וחיים בעקבות כלכלת הסגורים תייתר בסופו של דבר עוד מקומות עבודה.

אנחנו עדיין צופים ערב ערב בחדשות ומקווים שהממשלה תיתן לנו פתרון והחיסון יגיע ויחזיר אותנו למה שהיה. אבל ככל שיתארך הזמן שבו אנחנו יושבים בבית, עובדים חלקית או בכלל לא, נבין שאנחנו חייבים להתארגן אחרת ברמה האישית, הארגונית, הציבורית. זה הזמן להפנות מבט ללמידה מכל מה שאפשרי ולא אפשרי בכלכלת הסגורים כדי לעצב את הדרך קדימה.

נירית כהן, יועצת אסטרטגית, חוקרת ומרצה בעולם העבודה העתידי, niritcohen.com