שי באב"ד, שאול מרידור, רוני חזקיהו, מאיר שפיגלר / צילום: יונתן בלום, אלכס קולומויסקי, "ידיעות אחרונות", איל יצהר
1. המדינה מתעוררת לקורונה
שבת, 14 במרץ, הייתה סוערת. הקורונה הידפקה על דלתות מדינת ישראל, מספר החולים עמד על כ-200. במשרד האוצר פנו לשורה של גופים במשק שנחשבים "חיוניים", כולל "גלובס", וביקשו לקבל רשימות של עובדים שיהיו חייבים לצאת מהבית גם בתרחיש של סגר. הישראלים צבאו על רשתות המזון ובחברות רבות התנהלו דיונים קדחתניים סביב השאלה איך לפתוח למחרת והאם.
במוצאי השבת עלה נתניהו לשידור והודיע על סגירת הקניונים. זמן קצר לאחר מכן הודיעה חברת האופנה קסטרו של גבי ואתי רוטר כי תוציא לחל"ת את אלפי עובדיה, אחריה הגיעו פוקס ויתר יצרניות האופנה. הסכר נפרץ. תוך שלושה ימים מאות אלפי עובדים, ולא רק בענף הקמעונאות, נשלחו לביתם. התחזיות המוקדמות בממשלה היו ל-600 אלף מובטלים בשיא המשבר. בפועל הגענו באפריל למעל 1.1 מיליון דורשי עבודה. 25% מכוח העבודה במשק מצא את עצמו בבית, חודש אחרי שחגגו כאן שפל של 40 שנה באבטלה.
2. הרעיון של מנכ"ל הביטוח הלאומי
יום ראשון, 10 במאי, דוח "דופק שוק העבודה" של שירות התעסוקה לחודש אפריל נפתח במשפט הבא "בחודש השני למשבר, אפריל 2020, המשיך לגדול שיעור דורשי העבודה מכוח העבודה כתוצאה ממשבר הקורונה וההחלטה לאפשר למעסיקים להוציא את עובדיהם לחל"ת ללא צורך בניצול מלוא ימי החופשה שצברו" (הדגשה שלנו).
זכרנו את ההחלטה הזו, שגרמה למעסיקים להוציא מאות אלפי עובדים לחל"ת, והחלטנו לחזור אליה, לדיונים שקדמו לה בממשלה, לפרוטוקולים, לסקירות שהוצגו ולחלופות שנבחנו. לא נלאה את זמנכם היקר. הממשלה לא קיבלה שום החלטה שעודדה את המעסיקים להוציא את עובדיהם לחל"ת. הנושא לא נדון בשום פורום בינמשרדי אחר.
את החלטת המדיניות שהשפיעה אולי יותר מכל החלטה אחרת על ניהול המשבר, קיבל מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי מאיר שפיגלר, שהודיע ללא כל התראה מוקדמת על נוהל חדש שמאפשר לעובדים שיצאו לחל"ת לקבל דמי אבטלה בלי לאבד את ימי החופשה שצברו. לזכותו של שפיגלר ייאמר שאף אחד לא ניסה לשנות את ההחלטה מרגע שפורסמה, ובכירי האוצר אף הצביעו עליה בראיונות לתקשורת כפיתרון מרכזי שהמדינה מציעה לעובדים שחוששים לאבד את מקום עבודתם.
החופשה ללא תשלום היא מכשיר שנועד לפתור בעיות נקודתיות במקומות העבודה. היא רלבנטית, למשל, עבור עובד שנוסע לחו"ל לשנתיים-שלוש ויש סיכוי שיחזור לעבודה. היא חוסכת למעביד את ההוצאות הכרוכות בסיום העסקה, שומרת על קשר של העובד למקום העבודה וחוסכת את עוגמת הנפש של הליך פיטורים. אף אחד ממנסחי רעיון החל"ת לא חשב שיהפוך לסמל של משבר לאומי, או במלים פחות נעימות, למכת מדינה.
3. באוצר תקשרו את המהלך
צריך לומר ביושר, באותה העת הנהלת האוצר, ובהם המנכ"ל שי באב"ד, היטיבה לתקשר את המהלך. ההסבר היה פשוט ואף די רציונלי. באופן הזה, אמרו שם פעם אחר פעם, המדינה בעצם נכנסת בנעלי המעסיק ומשלמת את מרבית השכר, העובדים מקבלים רשת ביטחון מפני פיטורים ואת מרבית השכר ובא לציון גואל. ההערכה שהושמעה בפנינו פעם אחר פעם היתה פשוטה - מיד לאחר פסח המשק יחזור לעצמו, העובדים יחזרו לעבודה והנזק שנגרם בינתיים סביר ומידתי.
הנתונים מלמדים שהתיאוריה הזו קרסה אל תוך עצמה. מקבלי ההחלטות הכלכליים התקשו להעריך את עומק המשבר. לא רק עקומת החולים גדלה בקצב אקספוננציאלי אלא גם עקומת העובדים שנשלחו לביתם.
4. מה אומרים המספרים היום
נתונים שפרסם השבוע שירות התעסוקה מלמדים עד כמה ההחלטה ההיא - זו שהתקבלה כמעט בחטף, זו שנראתה תחילה כהטבה משמעותית - הייתה הרסנית למשק, הרסנית לשוק העבודה, הרסנית עבור חייהם של מאות אלפי ישראלים. עקומת החולים אולי השתטחה, אבל מספרי שוק העבודה מפחידים, לא פחות.
שיעור המובטלים מבין היוצאים לחל"ת נמצא כל הזמן בעלייה (ובאפריל עמד על פי 2 יותר מאשר במרץ), 6,000 איש נרשמו גם בחודש אפריל מדי יום בממוצע בשירות התעסוקה. בערים רבות (דוגמת אילת) מחצית מכוח העבודה יושב בבית. לפי שירות התעסוקה מתחילת המשבר ועד אתמול חזרו לעבוד רק 54 אלף עובדים שיצאו לחל"ת, קמצוץ מתוך ה-1.1 מיליון שאיבדו את עבודתם.
נתוני הביטוח הלאומי מדברים על כ-96 אלף עובדים בחל"ת שחזרו עד היום לעבודתם (נתוני הביטוח הלאומי מתקבלים מדיווחי המעסיקים באמצעות מערכת השכר): יותר טוב אבל עדיין פחות מ-10% מסך העובדים שנשלחו הביתה - ואנחנו כמעט חודש מאז החלה החזרה לשגרה.
5. התמריצים של המעסיקים
עד כמה המשק לא חוזר לשגרה מבחינה תעסוקתית אפשר ללמוד אפילו מההודעה שהוציא השבוע לבורסה רמי שביט, בעלי המשביר לצרכן. שביט יפתח באיחור את החנויות שבבעלותו ויחזיר לעבודה רק מחצית מהעובדים. במלים פחות מכובסות, 50% מהעובדים יישארו בבית, בחוסר ודאות. סביר להניח שמאות יפוטרו. בדיוק כמו ש-200 מעובדי חברת הביטוח הראל פוטרו לאחרונה.
אלו כמובן דוגמאות בלבד, אבל המסר ברור: מודל החל"ת במתכונתו הנוכחית מספק למעסיקים תמריץ להשאיר את העובדים בבית. במהלך המשבר היו לא מעט מעסיקים שחרקו שיניים כדי להשאיר את העובדים בעבודה. הם לא יקבלו על-כך כל סיוע מהמדינה. המודל הגרמני, שמאפשר למדינה לסבסד חלקית את שכר העובד זוכה לחיקוי בכל מדינות אירופה - אבל לא נבחן כאן ברצינות הראויה.
6. הסיכון המוסרי של עולם העסקים
ויש גם את נושא ה-Moral hazard. במקרה של החל"ת הוא מכה פעמיים. בשלב הכניסה למשבר עשו בו שימוש מעסיקים חזקים, שלא התביישו לשלוח עובדים לחל"ת על-חשבון המדינה בתקופת חופשת הפסח. העובדה שהמדינה ויתרה על ניכוי ימי החופש הקשתה על העובדים לסרב להצעה. החלק השני של תופעת הניצול לרעה בא לידי ביטוי בשלב היציאה - המעסיקים, שהוציאו עובדים לחל"ת, דורשים כעת מהמדינה פיצוי על החזרתם לעבודה.
עד שסוגיית הפיצוי לא תוסדר, יש למעסיקים האלה תמריץ כלכלי מעוות להשאיר את העובדים בבית, כקלפי מיקוח, כדי להגדיל את הלחץ על המדינה ללכת לקראתם בתוכניות סיוע ומענקי עידוד תעסוקה ומתוך חישוב ציני קר שככל שיחזירו יותר עובדים בעתיד - כך הפיצוי שיקבלו מהמדינה יגדל.
והשאלה הכי גדולה: האם לא יצרנו כאן מפלצת, ובמשבר הבא, שיבוא נניח בצורת גל שני של מגפה - נקבל צונאמי של עובדים שיישלחו הביתה.
7. באוצר מבטיחים שהבעיה תיפתר
באוצר מבטיחים לנו שלא יתנו לזה לקרות. מעסיקים שמיהרו לשלוח עובדים הביתה לא ירוויחו פעמיים. "אם מעסיק שלח לחל"ת נניח 100 עובדים, לא יקבלו פיצוי על ה-50 או ה-70 הראשונים שהם יחזירו לעבודה, אלא רק החל מהעובד ה-51 או ה-71", מסבירים בכירים באוצר. ואנחנו מסייגים: התנאים לקבלת המענקים לעידוד התעסוקה (בהיקף כולל של 6 מיליארד שקל), עדיין לא נקבעו ואף אחד לא מבטיח לנו שעמדת הדרג המקצועי היא זו שתקבע בסופו של דבר.
לגבי היקפי הענק של היציאה לחל"ת אומרים לנו באוצר, "יש המון עובדים שחזרו אבל הם לא מדווחים. רק בתחילת יוני כשיצאו תלושי משכורת נדע כמה עובדים חזרו". באשר להסדר לגופו אומרים באוצר, כי "בלי החל"ת היו הרבה יותר מפוטרים. צריך לתקן את הסיפור של ימי החופש כי הייתה יותר מדי קלות בהוצאה של העובדים לחל"ת. צריך לעשות תיקון כדי שלא תיווצר סיטואציה שאם יהיה גל שני המעסיק ישר יוציא עובדים לחל"ת. צריך להחזיר את המצב למה שהיה, לפני ששפיגלר עשה דין לעצמו ולהחזיר את הקיזוז".
8. שפיגלר: החלטה בשיקול דעת
מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי מאיר שפיגלר דוחה את הטענה שההחלטה שלו להקל על יוצאים לחל"ת לתבוע דמי אבטלה התקבלה כלאחר יד. "זו הייתה החלטה מקצועית, שנדונה בקרב גורמי המקצוע אצלנו ומתוך ראיית טובת העובד והמעביד ורצון לשמור על הקשר בין העובד ומקום עבודתו. ברור שהיינו כל הזמן בקשר שוטף עם האוצר".
גם לגופו של עניין אומר שפיגלר, כי אינו מצטער על ההחלטה. "במשבר הקורונה נתקלנו במצב שלא הכרנו בעבר. העסקים נסגרו כתוצאה מהחלטה של הריבון. לנגד עיני עמדה ההזדהות עם אותם עובדים שהוצאו לחופשה מכיון שמקום פרנסתם סגר את שעריו. לא היה מקום לנכות לעובדים האלה ימי חופשה - כי לא למקרה כזה נוצר ההסדר. הרי מה עושים עם עובדי המגזר הציבורי שהוצאו לחופשה ולא היו להם מספיק ימי חופשה"?
לפי שפיגלר, "המדינה מימנה להם את יתרת ימי החופשה. העובדה שמרבית העובדים בחרו את האפשרות לצאת לחל"ת על-פני האלטרנטיבה של פיטורים, מראה שגם לדעתם ההחלטה שלנו הייתה לא רק עדיפה אלא גם יותר נכונה, מוסרית ומשקית. אנחנו לא ניתקנו את הקשר בין העובד למקום עבודתו ועדיין צריך לזכור - עובדים שיצאו לחל"ת מאבדים זכאות לדמי אבטלה אם יפוטרו בתום החל"ת (עבור התקופה שבה היו בחל"ת - ע.ב). אני ער לרגשות ומצוקות של האזרחים, בשביל זה אני נמצא בביטוח הלאומי. אני מייצג את האוכלוסיה ולא את האינטרסים של גורמים אחרים. יש גבול לעזות המצח של אנשים שלא רואים את הצד השני".
9. פחות קומבינות, יותר מודל גרמני
השאלה היא מה עושים מכאן והלאה. איזה לקח מפיקים ואיך נערכים למשבר הבא, שעלול להגיע בצורת גל שני של התפרצות קורונה, למשל. המשק מוכה האבטלה לא צפוי להתאושש לפני סוף 2021. הוא לא יוכל לספוג עוד נחשול של הוצאת עובדים לחל"ת - אבל זה בדיוק מה שיקרה כל עוד המדינה משלמת למעסיקים, ששולחים עובדים הביתה במקום להשאיר אותם בעבודה.
באוצר נרתעו עד היום ממודלים של השתתפות המדינה בשימור עובדים, כמו זה שמצליח כל-כך בגרמניה. שם ישנו מעין סבסוד של המדינה את שכר העובדים, שממשיכים לעבוד. "מה שמצליח בגרמניה לא יעבוד בישראל", אומרים לנו באוצר. המחשבה בירושלים מתמקדת כל העת בתרגילים ובקומבינות, שיעשה להם המעסיק הישראלי הממוצע. המצב הקיים הוא בעיניהם הרע במיעוטו. למשק מגיע חזון קצת יותר נועז.