תוכנית הריאליטי הפופולרית ביותר בימים אלה הייתה ללא ספק "משרד נולד". סבב מינוי השרים לממשלה ה-35 סיפק את אחת ההצגות הטובות (והעצובות) ביותר בעיר, כשבכל רגע הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו על משרד חדש שהוקם, ושר חדש שמונה.
היצירתיות לא ידעה גבול. כך גילינו בימים האחרונים שאנחנו ממש חייבים שר חדש להשכלה גבוהה ומשלימה שהוא גם שר למשאבי המים; שרה לחיזוק וקידום קהילתי; שר מקשר בין הממשלה לכנסת; שרה לעניינים אסטרטגיים; שר במשרד הביטחון האחראי על הנושאים האזרחיים ועוד כמה שרים שתפקידם נגזר ממשרדים קיימים, ללא כל הצדקה, טעם או ריח.
הבדיחה הזאת היא כמובן על חשבון הציבור, והיא ממש לא מצחיקה.
בתקופה שבה המשק מדמם ומשווע למשאבים כלכליים היה צורך לצמצם את החגיגות על חשבון הקופה הציבורית ולהקים ממשלה מהודקת - אבל זה לא קרה. ועוד דבר שלא קרה: לא הוקמו משרדים שיש בהם תועלת לציבור. אם כבר מבזבזים כספי ציבור ללא הכרה כדי לספק "ג'ובים", האם לא היה נכון להקים משרדים שכן נחוצים לציבור? כאלה שישקפו את המהפכים והדרמות שהתחוללו או נחשפו במהלך משבר הקורונה, ויש צורך לטפל בהם טיפול שורשי ועמוק?
התשובה הכמעט מובנת מאליה היא: "ברור". ואחת ההזדמנויות הגדולות שהתפספסה במהלך חגיגת המנויים שהתרחשה בימים האחרונים הייתה ההזדמנות למנות שר שיטפל באופן יסודי במגזר שקריסתו ומצבו משפיעים על המשק באופן דרמטי, וכל טלטלה בו מהווה טלטלה של המשק כולו. מגזר אשר זעק במהלך המשבר (ועודנו זועק) את הזעקה החזקה ביותר, בשעה שהוא נחנק, קורס, ואפילו מתאבד נוכח המציאות הקשה שהתדפקה על דלתו: מגזר העצמאים.
המצוקה מוכרת ומטופלת חלקית
"העצמאים" זו כותרת על לכ-98% מהעסקים בישראל, אשר מהווים את מנוע הצמיחה המשמעותי של המשק. כחצי מיליון עסקים קטנים ובינוניים מפרנסים ויזמים עצמאיים, שמעסיקים עוד כ-1.5 מיליון שכירים במדינה.
בחודשיים האחרונים הם יצאו לרחובות כמעט מדי יום, אלפים על גבי אלפים, והסבירו שהם צריכים לבחור היום בין לשים לחם על השולחן בבית לבין תשלומי המס או השכירות לעסק, איך הם מצאו את עצמם ללא כל רשת ביטחון (שכן אין להם כמעט זכויות סוציאליות) ואיך קריסתם תוביל למשבר עמוק במשק.
הממשלה גם הקשיבה להם ופרסמה תוכנית סיוע מקיפה למגזר העצמאים, שלוש פעימות של מענקים וקרן הלוואות בתנאים משופרים. עם כל התוכניות הללו היו בעיות. חלקן נפתרו במהלך הדרך וחלקן עדיין מהוות אבן ריחיים על צוואר הסיוע לעצמאים, אך דבר אחד היה ברור: הממשלה כבר לא יכולה להתעלם מהמגזר הזה.
אי אפשר להתעלם מ"השולמנים", מלהב, מאיגוד התעשייה הזעירה, מ"מסעדנים חזקים יחד", מ"מטה המאבק להצלת התרבות" ומעשרות ארגוני עצמאים שהתאגדו יחד כדי להיאבק בעשורים של הזנחה, הטלת רגולציה מכבידה, מיסוי ושלל גזרות על המגזר, שהכניסו את העסקים מוחלשים אל עין הסערה של המשבר. עכשיו הם לא מוותרים. ועכשיו רוב הציבור הבין כמה העסקים הללו משמעותיים למשק. קריסה שלהם, שווה אבטלה ומשבר כלכלי.
מתי צריכים לקיים הבטחות?
מעבר לכך, המגזר הזה מאיים להתגבש ולהתמודד בזירה הפוליטית. לקראת בחירות אפריל 2019 הוקמה "מפלגת העצמאים והעסקים בישראל", אבל היא לא התרוממה ולא התמודדה, כי אף אחד לא היה ממש לחוץ על זה והגופים השונים שמייצגים את העצמאים לא היו מאוחדים. אבל אז בא משבר הקורונה, הם הבינו שרק יחד יש להם כוח אימתי, והדיבורים על הקמת מפלגה מאוחדת התעצמו.
ראש הממשלה כנראה הבין את הפוטנציאל הטמון במפלגה כזאת, והנזק שהיא עלולה לגרום לו, ומהיר להבטיח לעצמאים הבטחות גדולת, ובהם "אם כל ההבטחות" - דמי אבטלה וזכויות סוציאליות לעצמאים.
אז למה באמת לא מונה "שר לעצמאים"? קודם כל, כי קל להבטיח הבטחות, לעשות פרצוף "מתחשב" אבל להיעלם רגע אחרי. לא צריך לקיים הבטחות כשאין את אקדח "הבחירות" על הרכה. ודבר שני, כנראה שעדיף לפתוח משרדים שאין בהם תוכן של ממש, וכך גם השרים שהם עומדים בראשם לא יצברו כוח של ממש, לא יעשו שום מהפכות ולא יאיימו על השלטון הנוכחי. "שר לעצמאים", עם כחצי מיליון עצמאים מאחוריו, עלול להוות בעיה אמיתית לפוליטיקאים, אז מי צריך את כאב הראש הזה?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
