ה"ג'יפונים" הם הקונצנזוס הישראלי החדש של שוק הרכב. הם מצליחים לדלג על פערי גיל, מגדר ועיסוק ומציעים "משהו לכולם": רכב ראשון אופנתי עבור צעירים מקבלי רישיון רכב; תחבורה אישית מועדפת על בני גיל הזהב בזכות כניסה/יציאה נוחה ואפשרות לטפס על מדרכות; אופציה עתירת סטטוס ומוזלת שווי שימוש לעובדים שזכאים לרכב צמוד; השנה הם לראשונה הם אופציה גם ברשימת הרכב הצמוד של קציני צבא העם.
אלא שהצלחת המכירות הגורפת שלהם גם דרסה על הדרך פלחים פופולריים כמו מכוניות הסופר מיני והמשפחתיות הקומפקטיות, ומציבה בפני השחקנים בשוק דילמה בנוסח "אם אתה לא שם אתה לא קיים". כתוצאה מכך, נדרשים יבואני הרכב להפגין יצירתיות ולמצוא דגמים סוגרי-פער בנבכי ההיצע הגלובלי של היצרן שלהם. במקרה של יונדאי, הסכים היצרן "לתפור" עבור השוק הישראלי גרסה עם תקינה אירופית של יונדאי VENUE, שלא תוכנן במקור להגיע לשוק האירופי אלא נועד לשווקים בארצות הברית, באוסטרליה ובמדינות מתפתחות.
כלל העיצוב הבסיסי בקטגוריה הזו "לגרום לרכב להיראות גדול מכפי מידותיו", ומעצבי יונדאי בהחלט עמדו במשימה. למרות העובדה שה-VENUE קצר בכ-13 סנטימטרים פחות מהאח KONA, יש לו נוכחות כביש "מכובדת" בזכות רוחב לא מבוטל ושלל סממנים קוסמטיים מוכרים של ז'אנר הפנאי, כולל שלל פנסי חזית ויחידת גריל עם משבצות כרום שלא הייתה מביישת דודג' ראם אמריקאי.
במבט מהצד המרכב מעוצב בקווים נאיביים עם גג שטוח ופרופורציות של תיבה, אבל את ערך "הפנאי" המוסף מספקות קשתות גלגלים מודגשות בתנאי, שהן מארחות בתוכן את חישוקי ה-17 אינץ' הנאים של רמות הגימור הגבוהות ולא את חישוקי ה-15 אינץ' הצנומים של דגם הבסיס. המהדרין יכולים לשדרג את הסטטוס עם צביעה ניגודית לגג. בסך הכול, הכלי נראה שייך לקטגוריית הפנאי הנחשקת יותר מאשר היונדאי I20 קרוס אותו הוא מחליף.
הכניסה לתא הנוסעים והיציאה ממנו נוחה למדי בזכות גג גבוה ומושבים, שממוקמים גבוה יחסית מעל מפלס הכביש. משטחי זכוכית ענקיים בשילוב גג שמיתמר גבוה מעל פדחתם של נוסעים ממוצעי קומה, מעניקים לתא תחושה מרווחת ומוארת והמושב האחורי רחב מספיק עבור צמד מבוגרים פלוס ילד או כיסא תינוק. עם זאת, בסיס גלגלים של 2.52 מ' עלול לאתגר את מרחב הברכיים של נוסעים גבוהים. תא המטען, לעומת זאת, רחב ונדיב ועם 355 ליטר נפחו קטן רק בכמה ליטרים מזה של יונדאי קונה.
עמדת הפיקוד מעוצבת בסגנון עדכני שתואם את המקובל בפלח ולא מנסה להפגין מקוריות. מול הנהג ממוקם לוח מחוונים אנלוגי גדול וברור שבמרכזו צג דיגיטלי למחשב הדרך.
אבזור נדיב למדי
כל העסק עטוף בהרבה פלסטיק קשיח, אפור וזול ללא משטחים רכים לרפואה, אם כי איכות הגימור וההרכבה שומרת על הסטנדרט הגבוה של היצרן הדרום קוריאני ובידוד הרעשים טוב מהממוצע. האבזור בגרסת הביניים שבה נסענו נדיב למדי, וכולל בין השאר ערכה מתקדמת של מערכות תומכות נהיגה, כולל בלימה אוטונומית וכמובן גם מערכת "סיוע" טורדנית להיגוי, שאותה מיהרנו לנתק.
על הייעוד "הגלובלי" של הרכב יכול להעיד מנוע בנזין 1.6 אטמוספרי (ללא טורבו) בהספק 123 כ"ס שמשודך לתיבה רציפה. מנועים כאלה כבר כמעט לא ניתן למצוא באירופה, שנמצאת תחת משטר פליטות הולך-ומתהדק. אבל הם עדיין פופולריים בלא מעט חלקים של העולם (ארה"ב, אוסטרליה), שבהם לנפח המנוע עדיין יש משמעות שיווקית.
מי שמצפה להדיפה הבריאה של מנועי הטורבו המודרניים בסל"ד נמוך יצטרך להתאים ציפיות: ה-1.6 משיג את מירב המומנט שלו ב-4500 סל"ד ואת ההספק המרבי ב-6300 סל"ד. אין בעיה לשמור איתו על קצב תנועה רגוע בעיר או בשיוט בין עירוני ל כביש 6 (במהירויות האמיתיות, לא הרשמיות) וגם תאוצה מאפס ל-100 קמ"ש ב-11.2 שניות, בזכות משקל עצמי מתון, היא סבירה. אבל שמירה על קצב ראוי בעליות ארוכות או האצות אגרסיבית ביציאה מהרמזור, דורשות לדחוף את המנוע לעבר האזור הרועש והמחוספס של קשת הסל"ד, בואכה הקו האדום.
לרשות הנהג עומד גם מצב "ספורט" ששולט על תכנות התיבה הרציפה, אך במציאות פעולתו העיקרית היא בעיקר הגברת הרעש. גם צריכת הדלק תלויה בסגנון הנסיעה. מי שיבחר בנסיעה עם רגל קלה וישמור על התיבה והמנוע באזור הנוחות שלהם יזכה לצריכה ריאלית של כ-16 קילומטרים לליטר. נהגים כבדי רגל ותושבי אזורים הרריים יכולים לצפות לכ-25% פחות.
ההנחות יכריעו
ה-VENUE יספק ללא קושי את הדרישות הדינמיות הטיפוסיות, והצנועות, של רוב הלקוחות בפלח שלו. יש לו היגוי קליל אבל די מדויק, לאחר ניתוק אותה "מערכת סיוע", והצמיגים הרחבים והאיכותיים בחתך 55', שבהם מצוידות רמות האבזור הבכירות, מספקים לו אחיזת כביש סבירה ותגובות רהוטות למדי בפניות הדוקות. גם נוחות הנסיעה סבירה ברוב התנאים אך מהמורות עירוניות משמעותיות מאתגרות עד לקצה את יכולת הספיגה של המתלה האחורי וגורמות לרכב לקפץ.
טווח המחירים הרשמי של ה-VENUE , בין 110 ל-123 אלף, ממקם אותו במרכז הפלח שלו מול מובילות המכירות סיאט ארונה קיה סטוניק, ובמרחק בטוח (אם לא משקללים את הנחות האפס קילומטר) מהאחות הגדולה קונא, שב-127 אלף מציעה מערכת הנעה הרבה יותר חזקה ומתוחכמת וביצועים מענגים. בסך הכול, ה-VENUE מסמן את רוב התיבות ברשימת השאיפות הלא-ארוכה של הלקוחות בפלח, אבל ברור שמה שיקבע את ביצועי השוק שלו, במיוחד בתנאים הנוכחיים, תהיה היכולת להעניק הנחות משמעותיות. וכאן יש ליונדאי לא מעט קלפים בשרוול.
חלק מהמתחרות
קיה סטוניק
118 אלף שקל עולה גרסת ה-1 ליטר טורבו של הסטוניק עם הספק של 120 כ"ס ותיבה כפולת מצמדים. הפלטפורמה משותפת ליונדאי קונא עם בסיס גלגלים באורך 2.58 מ'. תא הנוסעים מרווח ומאובזר, תא המטען מסתפק ב-332 ליטר והרכב מושחז ונעים לנהיגה בזכות משקל עצמי נמוך ומתלים מכוילים היטב
סיאט ארונה
סיאט ארונה, מובילת המכירות בפלח, עולה בין 110 ל-116 אלף שקל לדגם 1 ליטר טורבו-בנזין עם 115 כ"ס ותיבה כפולת מצמדים. יש לו משקל נוצה שמספק ביצועים זריזים, תא נוסעים סביר למשפחות קומפקטיות והתנהגות כביש חדה ונעימה. הגרסה היקרה יותר מגיעה עם אבזור מקיף
סוזוקי ויטארה 1 ליטר
120 אלף שקל עולה גרסת הבסיס המעודכנת של הויטארה עם מנוע טורבו-בנזין בהספק 110 כ"ס ותיבה אוטומטית בת 6 מהירויות. הממדים החיצוניים מעט גדולים מאלה של היונדאי, ותא הנוסעים בנוי היטב. הזינוק די עצל, אבל לרכב יש פוטנציאל עבירות מפתיע בשטח למרות הנעה קדמית בלבד