אז מה אם עסקים קורסים: בלב משבר הקורונה הכלכלי הוארך תוקף "מס השמירה"

אתמול (ג'), מתחת לרדאר כמעט, אושרה הארכת את תוקף הוראת השעה המעניקה לרשויות המקומיות סמכות לגבות "אגרת שמירה". מדובר בהיטל המתווסף לחשבון הארנונה של העסקים, שזכה לכינוי "מס השמירה" ועלותו לעסקים מאות מיליוני שקלים בשנה. האם בימי קורונה, בהם העסקים הקורסים משוועים לאוויר, יש מקום להיטל כזה? לטענת ארגוני העצמאים, שהביעו התנגדות להארכת גביית "מס השמירה", בימים בהם העסקים נרמסים תחת השלכות משבר הקורונה הכלכלי, במקום להפחית בהיטלים ומסים על עסקים בוחרת המדינה להמשיך גבייתם של היטלים לא נחוצים המכבידים על המשק ואשר יביאו לקריסת עוד ועוד עסקים. הארגונים הביעו עמדה זו בפני הממשלה, אך המחאה נגד ההיטל נפלה על אוזניים ערלות.

הסיפור של "מס השמירה" התחיל בימי הפיגועים של האינתיפאדה השנייה, אז החליטו רשויות מקומיות רבות להתקין "אגרת שמירה ואבטחה" - היטל נוסף שמשלמים התושבים לעירייה, מעבר לתשלום הארנונה, לצורך הסדרת האבטחה והשמירה בתחומן. עיריית ראשון לציון הייתה הראשונה שהטילה היטל שמירה, תוך אישור חוק עזר עירוני ורשויות אחרות הלכו בעקבותיה - כולן בגיבוי משרד הפנים. ב-2011 נכנס ההיטל לספר החוקים באופן רשמי, כהוראת שעה המוארכת מעת לעת, ובכל פעם שהתבקשה הארכת תקופת גביית האגרה - היא אושרה. על פי חוק, הרשויות יכולות לבחור האם לגבות את ההיטל או לא (אגרה וולנטרית).

כיום ישנן 87 רשויות שגובות אגרת שמירה, בין היתר בערים נתניה, תל אביב, ראשון לציון, פתח תקווה ועוד, על שטחים פרטיים, שטחי תעשיה ומסחר.

מדובר בהיטל שמתווסף לחשבון הארנונה, ושיעורו נע בין 2 ל-4 שקלים למטר. כך למשל, בנתניה גובים שקל למטר בנוי ובת"א 2 שקלים. מדובר בשקלים בודדים לכאורה עד עשרות שקלים בחשבון הארנונה של העסק, אך אלה מצטברים למיליוני ועשרות מיליוני שקלים בשנה שנכנסים לקופת הרשות. בשנת 2017 למשל, במהלכה נגבו 14 מיליארד שקל בחיובי הארנונה של העסקים, עמד היקף ההיטל על 375 מיליון שקלים. הנטל גדול במיוחד על עסקים שהינם עתירי שטח, מכוח מאפייני הפעילות שלהם, כמו בתי מלון ומפעלים גדולים.

הרבה לפני ימי הקורונה הלא-עליזים-בעליל ספג היטל השמירה ביקורת ובין היתר עלו השאלות האם אבטחה אינה שירות שהאזרח אמור לקבל מהמדינה בעבור המסים הכלליים שהוא משלם? מדוע שמירה על ביטחון אישי - תפקידה המובהק של המשטרה - נעשה תפקידה של רשות עירונית? ואם הרשויות גובות מס נוסף בעד שמירה, מה ימנע מהן מחר לגבות היטל בריאות או חינוך? איפה זה נגמר?

ואולם, על רקע משבר הקורונה כל השאלות הללו נדחקות לצד ועולה שאלה מרכזית אחת: האם נכון להמשיך לגבות את המס הזה בתקופת משבר כלכלי כה עמוק, שבמסגרתו דווקא מתבקש להקל עם העסקים.

הטלת מס נוסף על העסקים בישראל

אתמול התקיים דיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה, בראשות  מיקי חיימוביץ', על רקע טיוטת חוק שגיבש משרד הפנים שנועדה להאריך את תוקף אגרת השמירה בשנתיים נוספות, וגם - להפוך אותו לאגרת חובה בכל רשות מקומית.

במהלך הוועדה טענה ח"כ יוליה מלינובסקי, כי מדובר בהיטל מיותר. "ביטחון זה חלק מרכזי בברית בין האזרח למדינה. פתאום הביטחון תלוי באגרת שמירה. מי שלא משלם, שימותו בשקט".

ניר קפלן, מהתאחדות בתי המלון, הביע אף הוא התנגדות להיטל וציין, כי "חלק מהרשויות הוציאו מאבטחים לחל"ת, ועדיין גבו אגרות שמירה. זו גביית יתר"; וברוך שניר, מהתאחדות המלאכה והתעשייה הוסיף: "אני שואל את עצמי למה אגרת שמירה לא ממומנת מארנונה או מתקציב המשטרה, בוודאי כשבעתיד אנו לא בטוחים שהמשק יחזור לעצמו".

ח"כ קרן ברק טענה מנגד, כי "השירות שנותנות העיריות בדמות האבטחה העירונית, הם אלו שמעניקים את תחושת הביטחון הנדרשת לתושבי הערים, וכי השירות הזה הינו קריטי וחשוב כדי להמשיך בשגרת חייהם של האזרחים".

תומר רוזנר, היועץ המשפטי של הוועדה הוסיף, כי "ייתכן שהרשויות בתקופה מסוימת נותנים פחות. זו גביה שנתית, וסך כל הכסף שנגבה בשנה לצורך שמירה, אמור להיות צבוע לצורך שמירה בלבד".

פיני בדש, ראש מועצת עומר טען שההיטל נחוץ. "אנו חיים בג'ונגל של פשיעה. אם אני מבטל מחסום, כל התושבים צורחים. למשטרה אין יכולת. אם מפקד המחוז אומר שהמשטרה קטנה על הפשיעה בדרום, זה אומר הכל. כל בעלי העסקים - אם לא תהיה להם שמירה וירצו להם כל יום, זה יעלה להם פי כמה. אם מחר אין שמירה אצלי, זו קטסטרופה", אמר.

הדיון לא התמקד בנחיצות של האגרה בתקופת הקורונה אל מול הצורך להקל בהיטלים על העסקים, אך ההתנגדות של המגזר העסקי הובעה בפני משרד הפנים והגורמים הרלבנטיים בסמוך לדיון. בין היתר, שיגרה נשיאות המגזר העסקי נייר עמדה מטענה המביע התנגדות עזה להארכת תוקף היטל השמירה. לטענת הנשיאות, בראשות דובי אמתי, מדובר בהיטל מיותר ומכביד המוטל בנוסף לתשלומי הארנונה, שגבוהים גם הם בצורה משמעותית ביחס למדינות אחרות באיחוד האירופי ומהווים נטל כבד עבור המגזר העסקי.

לטענת הנשיאות, "בשגרת עסקים רגילה" אגרת השמירה מהווה הטלת מס נוסף על העסקים בישראל, אלא שבמצב הדברים היום הדבר חמור שבעתיים, כשאנו נמצאים בעיצומו של המשבר הכלכלי הגדול ביותר במדינה, ובתוך כך עסקים רבים מתקשים לשלם את התשלומים הבסיסים הנדרשים לצורך קיומו של העסק. בנייר העמדה של הנשיאות צוין, כי "זו בדיוק השעה לפעול להקלת נטל המיסוי, וודאי שלא להגדיל אותו. המיסוי המוניציפלי הינו מעיק במיוחד בתקופות של קושי כלכלי, בהיותו הוצאה קבועה, שאינה תלויה בהכנסות או ברווח".

בנוסף, נטען, כי גם המטרה שלשמה מושת היטל - לדאוג ל"מימון עניינים של שמירה, אבטחה וסדר ציבורי" - אינה ישימה בפועל. "מנתונים שיש בידנו בדבר הטרחת מערכות הסדר הציבורי, אבטחה והשמירה עולה, כי למגזר העסקי יש חלק מצומצם מתוך סך היקף הפעילות הנדרשת למימון על ידי היטל זה. כך לדוגמא, הרוב המוחלט של פניות למוקד העירוני והמשטרתי אינו בעניין של הפרת סדר על ידי עסקים אלא על ידי פרטים", נכתב בנייר העמדה.

"אי בהירות בכל הנוגע לסמכותה של רשות מקומית להטיל היטלים כדי לממן את הוצאותיה"

מבדיקה שערכה נשיאות המגזר העסקי עולה, כי למשרד הפנים, אשר להיות אמון על הפיקוח של הרשויות המקומיות, אין נתונים ומידע קריטי לגבי היטל השמירה, טיבו ויעילותו ברשויות השונות, ובתוך כך אין מידע לגבי עלויות הפעלת מערך האבטחה בכל רשות ורשות, לרבות מספר העובדים המועסקים באבטחה בכל רשות, רשימת הרשויות הגובות היטל שמירה ויש להן חשבון בנק נפרד אליו מופקדים דמי ההיטל ואישור כי הן אכן עומדות בהוראות הדין, מידע לגבי שיעור גביית ההיטל בפועל, בכל רשות, מסך הנישומים.

גם מבקר המדינה, בדו"ח משנת 2016, קבע כי "יש אי בהירות בכל הנוגע לסמכותה של רשות מקומית להטיל היטלים כדי לממן את הוצאותיה", ועמד על כשלים נוספים בגביית האגרה.

עוד לטענת הנשיאות, "כנגד ההוצאה העצומה של כלל המיסוי המוניציפלי (ארנונה והיטל השמירה יחד), היקף השירותים המסופקים לעסקים הינו מצומצם ביותר. איזורי תעסוקה רבים מהווים "חצר אחורית" של הרשות המקומית וסובלים מהזנחה ומחסור בהשקעות בתשתית. מפעלים רבים נאלצים לשאת בעצמם אפילו בעלות של שירותים בסיסיים, כגון פינוי אשפה. כך שכל תוספת תשלום עבור שירותים מטעם הרשות המקומית, הינה בלתי סבירה בעליל".

עוד נטען, כי היבטי האבטחה והשמירה, מהווים את אחד השירותים הבסיסיים ביותר שכל תושב או עסק במדינה זכאים לו, הן ברמה הארצית והן ברמה המקומית ללא תוספת תשלום מיוחדת לכך, וכי רשויות רבות בישראל משתמשות בהיטל השמירה כדרך "עוקפת" להעלאת תעריפי הארנונה בתחומן.

ההתנגדות של המגזר העסקי, כאמור, נדחתה, והוועדה אישרה את המשך גביית ההיטל למשך שנה וחצי (במקום שנתיים) תוך ​שהוועדה מבקשת ממשרד הפנים לכנס ועדה למציאת פתרון קבע לנושא.

אטימות למצב המשק

לדברי יו"ר נשיאות המגזר העסקי, דובי אמיתי, "המשך גביית המס המיותר הזה הוא בבחינת אטימות למצב המשק. עסקים רבים מתקשים לשלם את התשלומים הבסיסים הנדרשים לצורך קיומו של העסק ולכן זו בדיוק השעה לפעול לביטול אגרת השמירה ולא להיפך. מדובר במס שהוטל בהוראת שעה לפני 17 שנה, בתקופה ביטחונית מאתגרת ומאז הדבר מחודש בהוראת שעה סתם כי אפשר".

אמיתי מוסיף, כי "העובדה שמדובר באגרה וולונטרית מדגישה את היכולת של רשויות רבות להסתדר בלעדיה ואם יש בעיה תזרימית לרשות מקומית כזאת או אחרת, אז שהמדינה תתכבד ותטפל ותוציא את היד מהכיס שלנו. בנוסף, לא ייתכן שאדם שיש לו עסק פרטי יצטרך לשלם פעמיים ולפעמים גם שלוש פעמים במידה וגם בן/ת הזוג בבית גם עצמאי/ת, וכן עסקים כמו מלונות שמשלמים באופן פרטי לחברות שמירה, שגם נאלצים לשלם את המס המיותר הזה שמחושב על פי מטר רבוע ויכול להתבטא בעשרות ומאות שקלים בחודש, שמתווספים לארנונה ולהיטלים נוספים שהמדינה גובה מהעסקים".

ממשרד הפנים נמסר בתגובה: "בהוראת השעה נקבעה סמכותה של רשות מקומית לפעול ולהסדיר בתחומה עניינים הנוגעים לשמירה, אבטחה וסדר ציבורי, וזאת לטובת הגברת הביטחון האישי ואיכות החיים של כלל תושביה. בהתאם, ניתנה לה הסמכות לקבוע מתן שירותים אלה באמצעות חוק עזר, אגרה או היטל. לאחרונה, על רקע משבר הקורונה, התגלתה הוראת השעה כמשמעותית יותר ואף הכרחית להתמודדות עם התפשטות הנגיף ולשמירה על בריאות הציבור."