"הסגר הזה הכי מלחיץ אותי. זו פעם שלישית. אין לנו שום צפי קדימה"

מיכל שדה גולדווסר חשבה שהכול מתחיל להסתדר. התנועה באזור העסק שלה, דוכן "פסטה בנמל" בשוק האיכרים בנמל תל אביב גדלה בחודשים האחרונים, והיא חשבה שסוף סוף יש סיבה לאופטימיות. אחרי חודשים של צמצום, היא שכרה השבוע עובדת חדשה. "עכשיו אני מבינה שאני צריכה להוציא אותה לחל"ת. בחודש האחרון הייתה התעוררות ואמרתי - איזה מזל שהצלחנו להחזיק מעמד. אבל עכשיו הסגר הזה הורס את האופטימיות ומכניס אותנו למצב של אי ודאות. העסק פשוט יהיה סגור", היא מספרת.

"פסטה בנמל" הוא עסק משפחתי קטן שקיים כבר יותר מעשור. במקום נמכרות פסטות טריות, שבן זוגה של מיכל מכין עם רטבים ממיטב תוצרת השוק. מרבית הלקוחות הם אורחי נמל תל אביב, ועובדים של חברות הממוקמות באזור. לפני הקורונה העסיקו בני הזוג 15 עובדים, והיום ארבעה.

"בסגר הראשון מצאנו את עצמנו בלי עבודה בכלל", היא מספרת. אבל "הסגר הזה הכי מלחיץ אותי. זו פעם שלישית. אחרי שהייתה טיפה התאוששות, אין לנו שום צפי קדימה, אנחנו לא יודעים לחזות מה קורה. עכשיו אומרים שאפילו טייק אוואי לא יהיה אפשרי. אף אחד לא יגיע אלינו. יש לנו עכשיו מינימום חודש בלי הכנסה, וגם אחרי הסגר ייקח זמן לשחרר ולאפשר לעסקים לפתוח. אנחנו צריכים לייצר הכנסות, הרזרבות שלנו נגמרות מסגר לסגר".

לא תעשו משלוחים?
"משלוחים זה בכלל לא רלוונטי לעסק כמו שלנו. אנחנו מקום קטן ולא יכולים לתפעל את זה, מעבר לזה שהאחוזים שוולט גובים הם מאוד גבוהים".

איך התמודדתם עם הקיפאון שנכפה על העסק שלכם?
"התחלנו לעשות משלוחים בעצמנו, מהבית שלנו בזכרון יעקב, של פסטה טרייה ורוטב לבישול בבית. זה נחמד, אבל ממש בשוליים מבחינה כלכלית. זה בוודאי לא משתווה לכ-300 מנות שאנחנו רגילים להוציא בצהריים. הרבה שנים אנחנו עושים ארוחות פרטיות בשעות הערב לקבוצות סגורות, כשהשוק סגור. כשהתחיל בלגן הקורונה התחלנו לעשות את זה בבית, לקפסולות. אחרי שתי הארוחות הראשונות, הטילו סגר שני. השבוע עשינו ארוחה לקפסולה אחרי הרבה זמן שזה לא היה, וזו הייתה הארוחה האחרונה לתקופה הזו. ניסינו מאוד לחשוב יצירתית מה אנחנו יכולים לעשות. פיתחנו קונספטים, אבל כל מה שאת מתחילה איתו, נעצר. כל תמרון, הופך ללא רלוונטי".

לאורך המשבר, בממוצע, ההכנסות של המשפחה נחתכו ביותר מ-40%. בחלק מהחודשים, בני הזוג כלל לא משכו משכורת. אך הם לא היו יכולים להישאר אדישים לאלו שהמדינה השאירה הרחק מאחור בתוך המשבר הקשה. "יש עובד זר שאיתנו שמונה שנים, העסקנו אותו בסגר ושילמנו לו משכורת כשלא יכולנו למשוך משכורת. אם הוא לא מקבל שכר, אין לו כלום. לא יכולנו להשאיר אותו ככה. המדינה לא דואגת לו, לא יכולנו לשלוח אותו הביתה בידיעה שאין לו כסף", מספרת שדה גולדווסר.

איך אתם מסתדרים כלכלית?
"שברנו חסכונות. היו פה ושם מענקים, אבל זה לא צפוי וזה משהו שאי אפשר לבנות עליו. בחודשים הראשונים הפחיתו לנו את שכר הדירה בעסק, והצלחנו כמעט לאפס את ההוצאות. עברנו לדירה בשכר דירה הרבה יותר נמוך ממה ששילמנו קודם לכן. כולם באווירה של צמצום, גם אנחנו. מערכת החינוך שעובדת בזום, ממשיכה לגבות מאיתנו תשלום. גם ההכנסה הנוספת שלי נפגעה - אני נותנת ליווי ליזמים חברתיים, אבל התחום החברתי הכי נפגע במשבר הזה, ולעמותות אין תקציבי פיתוח".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il