המצביעות מהחברה החרדית והדתית מביעות אמון בעבודה של מרב מיכאלי

לראשונה בארבע מערכות בחירות, מפלגת העבודה לא נאבקת על חייה סביב אחוז החסימה. ההצלחה מיוחסת לבחירת היו"ר החדשה מרב מיכאלי, אבל מפלגת העבודה חבה את הישרדותה באופן מפתיע גם ליו"ר הנעלם של יש עתיד, יאיר לפיד. למעשה, בכל אחת ממערכות הבחירות האחרונות התגייסו מצביעי מפלגת העבודה להציל את המפלגה הגדולה בגוש המרכז-שמאל שהתמודדה מול נתניהו (כחול לבן). למרות שבפועל לא היה כל משקל לשאלת המפלגה הגדולה אלא לגודל הגוש, הקמפיין האפקטיבי שניהל בני גנץ במעוזי העבודה העביר אליו מנדטים יקרים.

ועכשיו? לפיד אמנם משחק מתחת לפני השטח אבל לא מנהל את קמפיין המפלגה הגדולה, מה שעשוי להציל ביום הבוחר גם את מרצ וגם את כחול לבן שמתנדנדות סביב אחוז החסימה. העובדה שנתניהו לא מצליח להפוך את לפיד למתמודד הראשי מולו והוא נמצא בין סער לבנט משרתת את אנשי הקמפיין של מפלגת העבודה. בשבוע וקצת שנותר עד לבחירות הקמפיין של העבודה יקרא לבוחרים "ללכת עם הלב" ולהצביע למפלגה שתלך עם מי מראשי המפלגות שיוכל להרכיב קואליציית "רק לא ביבי". כן, אפילו עם בנט.

לפיד לצערו, מנהל משחק סכום אפס. אם ייצא החוצה לקמפיין המפלגה הגדולה - ישחק לידיו של נתניהו ויגרום למוטיבציית הצבעה גוברת בקרב מצביעי הימין, אם לא - יצליח אמנם לשמור על המפלגות המתנדנדות בגוש שלו מעל אחוז החסימה, אבל יאבד גם מנדטים שיכלו להפוך אותו למפלגה עם כוח משמעותי יותר לאחר הבחירות - בטח כאשר ירצה לנסות את כוחו בהרכבת קואליציה חלופית לזו של נתניהו.

השבוע נשאלה מרב מיכאלי על ידי העיתונאי יאיר שרקי האם היא מאמינה באלוהים. מיכאלי ענתה תשובה מורכבת ומתחמקת, אבל בפועל נראה שנשים על המנעד הדתי דווקא מגלות אמונה בה. לפי סקרים פנימיים של המפלגה כ-40% מהמצביעות הפוטנציאליות למפלגת העבודה הן דתיות וחרדיות עובדות או מודרניות. הסיבה: מיכאלי כמעט שלא מדברת מדיני, היא מדברת על נושאים נשיים: שוויון בשכר, תנאי העסקה של מטפלות וגננות ונשמעת כמעט כמו השכנה ממול בשותפות לדרך בנושאים האלו שהם חוצי מגזרים.

המזל הרע של סער

במפלגת ימינה משפשפים עיניים בהשתאות למראה הסקרים האחרונים. פעם ראשונה (או שנייה) מאז שנכנסו למערכת הפוליטית, הצמד בנט ושקד לא מאבדים מנדטים בישורת האחרונה, אלא להיפך: הם מתחילים לטפס. ומי זה שנדבק במזלם הרע? גדעון סער. מפלגת תקווה חדשה מדממת בין שלושה לארבעה מנדטים לטובת יש עתיד וישראל ביתנו, כך לפי סקרים פנימיים שעושות המפלגות בימים האחרונים וגם בסקרים של חברות החדשות.

זה קורה גם בלי שליברמן ולפיד עורכים משתה מובהק על חשבונו של סער, להיפך השניים מעדיפים להשאיר אותו חזק ולא באזור המסוכן של אחוז החסימה. ובחזרה לבנט - מדובר בבשורות טובות מאוד. הוא חוזר להיות תאורטית כמובן ראש הממשלה החליפי של נתניהו. הוא יצא מאזור הסכנה שבו היה עם פריצתו של סער למערכת הבחירות ועכשיו מחזיק בתפקיד לשון המאזניים, המחוזר הרשמי של הבחירות לכנסת ה-24.

אם יהיה זה שישלים לנתניהו את האצבע ה-61, בנט לא יוכל לומר לא לקואליציית הימין המסורתית. והאופטימיות מוציאה החוצה כבר את הדרישות לתיקים: מספר 2 ברשימת ימינה, ח"כ איילת שקד, אמרה בסוף השבוע האחרון בכנס מנהלי הציונות הדתית ה-10 כי "אחת המטרות שלנו היא משרד האוצר - נוכל לעשות איתו ניסים ונפלאות ברמה הלאומית". ומי שרוצה את משרד האוצר, בטח לא יזניח את משרד הביטחון ומשרד מכובד נוסף לראש העיר שברשימה.

אלא מה - תוצאות הבחירות האלו יוכרעו על בסיס המפלגות שלא יעברו את אחוז החסימה. הניצחון, גם אם נדמה בהישג ידו של בנט/נתניהו, יכול להיעלם אם סמוטריץ' לא יעבור את אחוז החסימה, או במידה שכחול לבן, מרצ ורע"ם יעברו שלושתן באורח נס את הסף הנדרש כדי להיכנס לכנסת. כל מנדט שיישאר בחוץ יקבע אם יש קואליציה לביבי או רוב לקואליציית "רק לא ביבי" (שאין לה את היכולת להקים ממשלה גם אם היא תיהנה מרוב, אלא רק להוביל לבחירות נוספות).

שכחו את החינוך המיוחד

ב25 בינואר התפטר יו"ר ועדת חינוך בכנסת רם שפע מתפקידו. מאז במשך למעלה מחודש לא נבחר יו"ר לוועדה כתוצאה מווטו שהטיל על הנושא יו"ר הקואליציה מיקי זוהר. עדות נוספת לשיתוק שאחד בכנסת מאז היציאה לבחירות והתפרקות כחול לבן לגורמים. לפני ששפע התפטר מראשות הוועדה, התקיים בוועדת החינוך דיון בנושא תיקון מס' 11 לחוק החינוך המיוחד שחוקק בכנסת ה-20. התיקון הסדיר את הלימודים של תלמידים עם צרכים מיוחדים ששולבו במערכת החינוך הרגילה.

מאז שעבר החוק דנה הוועדה לא פעם בטענות של הורים לילדים עם צרכים מיוחדים וארגונים שטענו שאין מספיק תקציבים לשילוב הילדים במערכת החינוך ושבמקומות מסוימים התיקון לחוק לא מיושם כנדרש. בחודש האחרון הניסיונות של ההורים לילדים עם צרכים מיוחדים לקבוע דיון נוסף בוועדה עולים בתוהו. אין יו"ר - אין דיונים.

הסיקור של היעדר היו"ר עד כה התמקד בכך שהוועדה לא דנה כנדרש בתקנות הקורונה הנוגעות למערכת החינוך. אלו הועברו לדיון מחליף בכנסת, לא מעניק וללא שיתוף המומחים בתחום. למעשה הכנסת העניקה חותמת גומי לכל תקנה שאושרה בממשלה. וכעת כשנדמה שנושא החינוך כבר מתגלגל לשגרת עבודה, ילדי החינוך המיוחד ובני משפחותיהם הם אלה שנזרקים תחת גלגלי המערכת הפוליטית ואין מי שיושיע.