ירושה / אילוסטרציה: Shutterstock
תזכיר החוק לתיקון חוק הירושה, שהפיץ מוקדם יותר השבוע משרד המשפטים להערות הציבור, הוא בשורה חשובה ומשמחת לכל אזרחי ישראל, המהווה המשך ישיר לתמורות המשמעותיות בתחום דיני הירושה שצברו תאוצה דווקא במהלך השנה האחרונה, בצל משבר הקורונה.
שינויים אלה ונוספים הם פרי עבדותה של ועדה שכונסה לראשונה כבר בתחילת שנת 1999, ושבראשה עמד שופט בית המשפט בדימוס יעקב טירקל.
מהלך נרחב זה, בצירוף מספר מהלכים נקודתיים שננקטו במהלך משבר הקורונה כמו למשל הוספת האפשרות להפקיד צוואות באופן דיגיטלי, מוכיח כי כאשר משרדי הממשלה מעוניינים באמת ובתמים להיות קשובים לרחשי הציבור ולפעול לטובתו, הם יכולים לעשות זאת בקלות, בפשטות ובאופן נרחב.
הרפורמה שיעבור חוק הירושה, ככל שהתיקון לחוק יישאר זהה או דומה ברובו לזה שפורסם, מגלם בתוכו השקפה מודרנית ומתקדמת במספר היבטים.
התזכיר לתיקון החוק מבקש להתאים למאה ה-21 את חוק הירושה, שחגג לאחרונה 55 שנים מאז חקיקתו. השינוי העיקרי הוא היכולת לערוך צוואה באמצעות הקלטה, אך לא רק. עד כה ניתן היה לערוך צוואה רק באחת מארבע דרכים המפורטות בחוק כשהקלטה לא הייתה אחת מהן. עם התיקון לחוק יוכל כל אדם להכין צוואה בהקלטה, כאשר על המצווה לציין את התאריך, את שמו, פניו חייבים להראות בכל הזמן, בסוף ההקלטה על המצווה לציין כי זוהי צוואתו, וההקלטה חייבת להיות רציפה. בנוסף, חייבים לאחסן אותה ולהפקיד אותה אצל הרשם.
שינויים נוספים וחשובים הם בכל הקשור לתא המשפחתי; לפי החוק הקיים, בני זוג נשואים יורשים זה את זה גם אם נפרדו ומנהלים הליכים. רק לאחרונה הסכים בית המשפט לא לאפשר לבת זוג לרשת את בן זוגה לאחר שהחלו כבר לנהל הליכים בבית הדין הרבני, אולם זה החריג לכלל. כעת נקבע כי אם בני הזוג פרודים יותר מ-3 שנים, הם אינם נחשבים כבני זוג לצורך החוק. ולהפך - לפי החוק הקיים, ידועים בציבור יורשים זה את זה, ובלבד שאינם נשואים לאחר. אלא שבמקרה שבו צד אחד מסורב גט, וכבר חי עם בן זוג אחר, מי שיירש אותו הוא בן הזוג שמסרב להתגרש. כעת נקבע כי גם אם בן הזוג נשוי לאחר, אך מקיים קשר זוגי למעלה משלוש שנים עם בן זוג חדש, בן הזוג החדש יירש אותו.
שינוי חשוב נוסף הוא הירושה על-פי דין. לפי החוק הקיים, אם אדם לא השאיר צאצאים אך השאיר בן זוג, בן הזוג יורש ביחד עם הוריו של הנפטר (חמו וחמותו). כעת החוק ישונה, וייקבע כי אם אין ילדים, בן הזוג הוא היורש, ללא הורי הנפטר.
שינוי מעניין נוסף הוא מתי המדינה תהיה היורשת. על-פי החוק הקיים, המדינה היא היורשת אם אין למוריש קרובי משפחה עם קרבת דם. חתן וכלה אינם יכולים לרשת בנסיבות אלה. לפי החוק החדש, במקרים שבהם אין קרובי משפחה עם קרבת דם, אך יש חתנים וכלות, אלה כן יוכלו לרשת ולא המדינה.
שינוי חשוב ונוסף קשור לילדים; ראשית, בחוק החדש ניתן לערוך צוואה החל מגיל 15 ואילך, ולא רק מגיל 18. בנוסף, ילד מאומץ לא יירש את ההורה הביולוגי שלו. הוועדה קבעה כי אם ילד אומץ כדין, הוא ייחשב כיורש של המשפחה המאמצת שלו, כך שלא ייגרמו אי-נעימויות ומחלוקות שעה שילד מאומץ יורש את הורהו הביולוגי.
לעניות דעתי, השינוי הכי משמעותי הוא הפיכת נטל ההוכחה בכל מה שקשור לטענה של השפעה בלתי הוגנת. לפי החוק והפסיקה כיום, טענה להשפעה בלתי הוגנת (קרי טענה שהמצווה לא רשם את הצוואה מרצונו החופשי, אלא מישהו כפה והשפיע עליו), צריכה להיות מוכחת על-ידי מי שטוען אותה. כל מי שעוסק בתחום יודע שזו טענה שמאוד קשה לצלוח. מאוד קשה להוכיח שמישהו השפיע על מישהו, ובמרבית תיקים אלה, הצוואה מקוימת. כעת הנטל נהפך (!), ונקבע כי אם העיזבון עובר למישהו מחוץ למשפחה, למשל למטפלת, הנטל הוא על מי שרוצה לקיים את הצוואה.
חשוב לשים לב - כאשר העיזבון עובר בתוך המשפחה (למשל הורה שהדיר ילד, והילד רוצה להראות שזה אחיו שהשפיע על האבא), עדיין הנטל יהיה על מי שרוצה לבטל את הצוואה, כיוון שלפי החוק, יחסי אמון בתוך המשפחה הם טבעיים.
כעת כל שנותר לקוות הוא שהבשורה הגדולה שמביא עמו התיקון המוצע לחוק הירושה תמצא את דרכה גם לחוקים ארכאיים נוספים שאבד עליהם הקלח ושמוטב שיותקנו - ויפה שעה אחת קודם.
הכותבת היא עורך דין ומגשרת, מנהלת מחלקת דיני ירושה ומשפחה במשרד גדעון פישר ושות', מוסמכת לעריכת ייפוי-כוח מתמשך