ספק אם פרופ' מישל רבל, חוקר בעל שם עולמי, אחד המדענים העשירים בארץ וחתן פרס ישראל, שיער בנפשו שבעשור התשיעי לחייו הוא ימצא את עצמו במרכזה של שערוריית שוק הון, שכוללת חילופי מהלומות מילוליים ומשפטיים עם דירקטורים, ומשקיעים הקוראים להדיחו מתפקידו.
רבל, בעל המניות המרכזי בקדימהסטם והרוח החיה מאחורי הרעיונות המדעיים שאותם מנסה החברה הציבורית להגשים, חש כי אנשים שאינם מבינים דבר וחצי דבר במדע מצרים את צעדיו ובולמים את התשוקה שלו לרוץ קדימה, לערוך ניסויים, ולהתקדם בחזיתות מדעיות שונות. וכשהשיחה נודדת לאזורים הללו, הטון הרגוע בו הוא סוקר עבורנו סוגיות מרתקות באתיקה רפואית או ביחסי דת ומדע, הופך לפגוע וכאוב.
"אני תמיד הייתי בחברה, הדירקטורים מכירים אותי. אז אני פתאום האיש הרע? בעל השליטה שרוצה לעשות דברים נגד טובת החברה?", הוא שואל בקול נעלב, כשאנחנו מעלות את קרבות הדירקטוריון שאליהם נקלע בשלהי 2020, קרבות שהגיעו בינתיים לנקודת רגיעה, אולי זמנית, בעקבות התערבות בית המשפט והליך גישור בין הצדדים.
פרופ' מישל רבל / צילום: איל יצהר
קדימהסטם, החברה שהקים רבל לאחר שכבר חווה הצלחה מסחררת עם תרופה אחרת שפיתח, שמה לה למטרה לפתח תרופה למחלה האוטואימונית הניוונית חשוכת המרפא ALS. המחלה הזו - שבישראל מוכרת לא מעט בזכות דב לאוטמן, התעשיין המנוח שחלה בה - פוגעת בתאי העצב המוטוריים ומותירה לחולים בה עתיד קצר ועגום - כחמש שנים - של הידרדרות ביכולות המוטוריות.
הרעיון שעל בסיסו הוקמה החברה הוא פיתוח תאי גזע, שיחליפו את תאי המוח הנהרסים בשל המחלה, והוא כמובן טומן בחובו גם פוטנציאל כלכלי עצום (בארצות הברית בלבד מוערך שוק הטיפול במחלה ב-6 מיליארד דולר לשנה). אלא שכאן בערך מסתיים החזון הבריאותי והכלכלי, ומתחיל המאבק בתנאים הקשים ששוררים במציאות.
מאז הקמתה, לפני למעלה מעשור, קדימהסטם נאבקת ברוב הזמן על הישרדותה הכלכלית, חוותה תקופות קשות עם צניחה חדה במחיר המניה, וכאמור, לאחרונה, גם הפכה לשדה קרב בין בעל השליטה, רבל, לבין בעלי המניות האחרים ונושאי תפקידים בחברה.
נכון שבניגוד לסכסוכים שאנחנו מכירים בדרך כלל משוק ההון בין בעלי שליטה למחזיקי מניות מן הציבור - שכוללים קרבות סביב רווחים, משכורות ובונוסים - כאן מוקד הסכסוך הוא אחר. במרכזו עומדת השאלה האם המדען הראשי של החברה, שהוא, במקרה, גם בעל השליטה בה, לא היה מסור מדי לחלום שלו.
מתנגדיו של רבל טוענים כי עם כל הכבוד להבנתו המדעית, יש לא מעט ליקויים בהבנה העסקית שלו ובהבנה שלו בממשל תאגידי. "מאז הקמת החברה, רבל לא עבר את השינוי התפיסתי הנדרש ממדען סקרן במעבדה אקדמית, למדען ראשי בחברה ציבורית", אומר גורם הבקיא בנושא.
"הוא לא יודע לנהל וכל התקופה הוא היה השליט הבלעדי - על אף שהוא לא המנכ"ל אלא המדען הראשי - ואף אחד לא העז להגיד כלום חוץ מהדח"צים", מוסיף הדירקטור החיצוני "האקטיביסט", זיו עירוני, האיש שהוביל את המלחמה ברבל לאחר שמונה על ידי בית ההשקעות אלטשולר שחם, שמחזיק ב-10% ממניות החברה.
זיו עירוני / צילום: ענבל מרמרי
רבל לעומת זאת נשמע קצת המום מן המתקפה שנחתה עליו. "הוא (עירוני) ממש קילל אותי, ואף אחד לא התנצל", הוא אומר. "מאז לא באתי יותר לבורד, אני לא רוצה שידברו אלי ככה, שלחתי במקומי את בני (פרופ' אריאל רבל, המעורב גם הוא בחברה)".
עירוני מתעקש בתגובה שלא קילל ("כן קראתי לו רודן"), ודווקא כן התנצל, אך ההתנצלות הזאת הגיעה רק לאחרונה כדי לפתוח דף חדש, לאחר שכל הצדדים נשלחו על ידי בית המשפט "לעשות שולם" באמצעות גישור אצל השופטת בדימוס הילה גרסטל. שם גם נקבע איך תתנהל החברה מעתה ואילך: מונו מנכ"ל חדש (אסף שילוני) ויו"ר משותף חדש (רונן טוויטו) שיכהן לצד היו"רית הנוכחית רותי אלון, וכן מונה יועץ ארגוני לחברה.
בחודש שעבר אפילו נרשם פטנט חדש והמניה החבוטה עלתה מעט, בחברה מדברים על משקיע חדש שיזרים חמצן, ויש תחושה שאולי בהמשך אפשר יהיה לראות קצת אור בקצה המנהרה, ולרוץ קדימה כדי להגיע סוף סוף אל המוצר המיוחל.
"לא האמינו כאן בביוטק"
רבל נולד קצת לפני מלחמת העולם השנייה בשטרסבורג שבחבל אלזס בצרפת. אביו היה רופא ואיש הקהילה היהודית שבמהלך השואה היה פעיל בהסתרת ילדים ממשפחות יהודיות במנזרים. ב-1942, כאשר נודע לאב שמתוכננת פשיטה על משרדי ארגון ההצלה בליון שבו עבד, הוא לקח את המשפחה וברח איתה לאלפים. גם שם משפחתם הוחלף כדי שאיש לא יידע שהם יהודים. "לנו", נזכר רבל, "אמרו שאסור להגיד שאנחנו יהודים. זה דווקא הכניס לי לראש שזה דבר מאוד חשוב, ורציתי לדעת מה זה".
דמות שמאוד השפיעה על חייו ועל דעותיו בהקשר זה היא דודו, הוגה הדעות היהודי צרפתי אנדרה נהר, שלימים גם עלה לישראל. "ממנו קיבלנו יהדות מאוד עשירה ואינטלקטואלית, יותר מכוונת לפילוסופיה היהודית, פחות להלכה. הוא לימד אותי לא לשאול איפה היה אלוהים בשואה אלא איפה היה האדם בשואה", הוא מספר.
לאחר המלחמה חזרו לשטרסבורג ורבל פגש שם את קליר, בת למשפחה שהגיעה מפולין, שהפכה לימים לרעייתו. הוא למד רפואה בשילוב ביולוגיה, נסע להרווארד לפוסט דוקטורט ואת השנה השנייה של הפוסט עשה במכון ויצמן, ב-1964. כך החל הקשר שלו לישראל.
לאחר מכן עוד נאלץ לחזור לצרפת לגיוס חובה, ולמרות שעשה זאת בחוסר חשק ייתכן שהיה נשאר שם, אלא שאז פרצה מלחמת ששת הימים, והוא החל לשאול את עצמו שאלות. "היו לי רגשות אשמה", הוא נזכר. "שמעתי ברדיו שצבאות ערב מפציצים את מכון ויצמן. בדיעבד התברר שזו הייתה סתם תעמולה ערבית, אבל באותו רגע לא ידעתי זאת, והרגשתי כאילו שם מפציצים ואנחנו מסתתרים".
וכך, שנה לאחר המלחמה, הוא הגיע יחד עם רעייתו וארבעת ילדיהם לרחובות, והצטרף למכון ויצמן, שם שקע במדע מאוד תיאורטי במשך שנים ארוכות. בין היתר חקרו הוא ועמיתיו את האינטרפרון, ומצאו לו שימוש רפואי בדמות יכולתו לעצור את התקדמותה של המחלה האוטואימונית טרשת נפוצה.
הגילוי הזה עורר כמובן עניין רב בתעשיית התרופות, ולדברי רבל, "הרבה חברות הביעו עניין באינטרפרון, אבל הם רצו לקחת את ייצור התרופה לחו"ל. אנחנו, יחד עם מנכ"ל 'ידע' (חברת מסחור הידע של מכון ויצמן) דאז, אהרון מיטל, עמדנו על זה שתיבחר חברה שתייצר את התרופה בארץ".
החברה שכן הסכימה לייצור בארץ הייתה סרונו (שהיום שייכת למרק), אז בבעלות פביו ברטרלי, איטלקי שוויצרי וחסיד נלהב של ישראל, שהקימה ברחובות את אינטרפארם, שהחלה לייצר את התרופה שהתבססה על האינטרפרון ונקראת רביף.
כיום, הרביף הוא אחד משלושת הפטנטים המהווים את חלק הארי מרווחי מכון ויצמן על תמלוגים (לצד הקופקסון ומערכת ההצפנה NDS). ובזכות המדיניות של המכון, שלפיה החוקרים זכאים ל-40% מהתמלוגים, התרופה הפכה את רבל לאדם עשיר מאוד.
"זה אחד הדברים הטובים שעשה מכון ויצמן, ההחלטה שמחלקים את ההכנסות 60% ל'ידע' ו-40% למדענים (חלקו למעבדת המדען וחלקו למדען עצמו)", הוא אומר, "כך קבוצת המדענים שעובדת על פרויקט שמניב פירות יכולה ממש להתעשר". מכון ויצמן עצמו רשם במהלך השנים הכנסות בהיקף של כרבע מיליארד דולר בזכות התרופה.
ההתעקשות לייצר דווקא בארץ הגיעה ממכון ויצמן?
"לא, זה נבע מהרצון שלי שאהרון מיטל תמך בו. זו אחת הטעויות של חברות מסחור הידע של המוסדות האקדמיים, שהן לא דואגות לתעשייה הישראלית, אלא רק להכנסות של המוסד".
אז התעקשת, אבל אינטרפארם כבר לא כאן. ייצור הרביף עבר לשוויץ לאחר שברטרלי נפטר.
"אבל הייתה קיימת 25 שנה. עד 2005 היה ייצור פה ברחובות, והייתה תוכנית לבנות מפעל חדש בפארק המדע. אבל מדינת ישראל לא נתנה מספיק תמריץ. לעומת זה בשוויץ נתנו להם אפס מס. אני תמיד ראיתי את זה ככישלון של הממשלה שלא האמינה בעצמה שהביוטק זה כדאי".
"אני לא עושה מה שבא לי"
למרות ההצלחה המסחררת של הרביף, רבל החליט לא לנוח על זרי התמלוגים, אלא להקדיש חלק נכבד מהעושר שצבר בזכות התרופה לפרויקט חדש ויומרני בשם קדימהסטם. "ה-25 שנה שהייתי באינטרפארם נתנו לי את החשק הזה להמשיך גם במחקר יישומי", הוא מסביר. "אחרי הסגירה נשארתי במכון ויצמן 4־5 שנים, אבל כבר לא היה כל כך הרבה כסף למחקר וחיפשתי כיוון אחר.
"כמה שנים לפני כן", הוא מספר, "התחילו לעבוד ולייצר תאי גזע עובריים", ולאחר כמה גלגולים עלה אצלו הרעיון "להפוך את תאי הגזע לתאים שיכולים להחליף תאים שהולכים לאיבוד או נהרסים עקב מחלה".
התחלת הפעילות הייתה ב-2006, וב-2010 יסד רבל את קדימהסטם עם יוסי בן יוסף, שהיה עד אז משקיע הון סיכון וביומד. בתחילת הדרך הם רצו לתת מענה לסוכרת - לייצר מתאי הגזע תאים שיחליפו תאי לבלב שנהרסו בעקבות המחלה - אבל הפרויקט היה גדול ומורכב, לדברי רבל, והם החלו לחפש אלטרנטיבה. זו נמצאה בתרופה לעצירת ההידרדרות ב-ALS.
כעבור עשור, ב-2019, החלה קדימהסטם ניסוי קליני בחולים בישראל, אבל אז התפוצצה פרשת החשדות במידע פנים של פעיל שוק ההון מנחם וינברג. אחת החברות בהן היה מעורב הייתה קדימהסטם, כשעל פי החשדות, במקרה שלה, בן יוסף הוא זה שהעביר ל-וינברג מידע. נכון להיום, החשדות הללו טרם הבשילו לכתב אישום אך בעקבותיהם בן יוסף אולץ לפרוש מהחברה.
אלא שכאן לא הסתיימו הצרות של החברה. למעשה, שם נזרעו הזרעים שהובילו לסכסוך שטלטל אותה לאחרונה. רבל טוען כי לאחר עזיבתו של בן יוסף "רמי אפשטיין, שהיה דירקטור בחברה, אמר כי אם ניתן לו להיות מנכ"ל, הוא יטפל בעניינים וידאג שהפרשה לא תכתים את החברה".
רמי אפשטיין / צילום: יח"צ
אפשטיין, בעבר מייסד חברת IDGene ודירקטור במספר חברות ביוטק, טוען כי השתלשלות העניינים הייתה שונה. "הדירקטוריון ופרופ' רבל עצמו הפצירו בי בשעה קשה זו ליטול על עצמי את תפקיד המנכ"ל. נעניתי לבקשת הדירקטוריון כשקופת החברה ריקה, עם קצב שריפת מזומנים גבוה והעדר רצון מצד השוק המקומי להשקיע" (לתגובתו המלאה של אפשטיין - ראו מסגרת).
כך או כך, אם בתחילה קיבל על עצמו רבל את המינוי של אפשטיין, בהדרגה הוא החל להתנגד לו. "לא הייתי זהיר מספיק", הוא מקונן בדיעבד. "הוא לא הביא משקיע אחד. הוא טען שאנחנו לא יכולים לגייס והציע שאני אשקיע ואשקיע עוד (מכספו הפרטי). וככה באמת הפכתי לבעל השליטה. אני לא משחק בבורסה, לא איש כספיים, אלא איש מדע ופילוסופיה יהודית".
אין ספק שרבל הוא איש אשכולות, אבל מאז שהפך לבעל השליטה של קדימהסטם, הגישה שלו אכן השתנתה. "החוק קובע שבעל השליטה קובע את הדירקטוריון", הוא אומר. "בדירקטוריון אמרו לי שאני עושה דברים בניגוד לתוכנית האסטרטגית, אבל אני זה שכתב את התוכנית האסטרטגית מלכתחילה".
השיא בעימות שלו עם הדירקטוריון הגיע ככל הנראה סביב החלטתו להשקיע בניסוי הקשור לבעיות ריאות בקורונה (לדברי רבל, הדבר נועד לטובת הבנה טובה יותר של מחלת ה-ALS). "זה לא שאני עושה מה שבא לי", הוא אומר, "אבל כמדען ראשי אני אחראי על המו"פ. רופאים בארה"ב אמרו שזה רעיון טוב. אפשטיין אמר שלא. הוא שלח את מבקר החברה לבחון את החשבונות סביב הניסוי שעשינו בבעלי חיים לאינדיקציה הזו. ופתאום העובדים שאני טיפחתי כל השנים צריכים לענות לשאלות של הדירקטוריון ומנסים לפטר אותם, כי הם עשו ניסו קטן בבעלי חיים! הטעות שלי אולי הייתה שלא אמרתי שזה הכסף שאני נתתי, ושאני יכול לעשות איתו מה שאני רוצה. אבל לא אמרתי את זה. אני איש ממושמע".
תקרית מידע הפנים אליה הצטרף כעת העימות שפרץ מול אפשטיין עוררו את חששו של בית ההשקעות אלטשולר שחם. שם נזעקו להגן על השקעתם בחברה, בין היתר, כאמור, באמצעות הדירקטור עירוני, שמונה עוד קודם. "כשבעל השליטה נמצא בהונולולו וכל מה שמעניין אותו זה המניות אני יכול להבין מינוי כזה", נזעק רבל. "אבל במקרה שלי לא היה מוצדק לחשוד בי".
מערכת היחסים בין רבל לבין המנכ"ל והדירקטוריון הלכה והפכה עכורה. לבסוף אפשטיין, המנכ"ל, התפטר, ואילו את הדירקטוריון ביקש רבל להחליף. הדח"צים - מלבד עירוני מדובר גם באילן הדר וצליל קרן בלום - פנו לבית המשפט כדי לעצור את המהלך. זה, כאמור, שלח את הצדדים לגישור שהביא לרגיעה, לפחות נכון לעכשיו.
איך בכלל הגיע רבל למצב חריג שבו הוא גם משמש כמדען הראשי של חברה ציבורית וגם בעל השליטה בה? כפי שהוא הזכיר כבר, בשל מצבה של החברה עם השנים הוא נדרש להזרים לה עוד ועוד כסף. כך עלתה אחזקתו בה עד שכעת הוא מחזיק ב-44% ממניות קדימהסטם, שנסחרת כיום לפי שווי לא מרשים של כ-50 מיליון שקל.
האבסורד הוא שאחרי כל ההזרמות הללו החברה מצילחה לשרוד, אך בקושי, ובסך הכל גייסה במהלך חייה כמה עשרות מיליוני דולרים - סכום שהיום, חברת תרופות מבטיחה שנמצאת בשלב של קדימהסטם, יכולה לגייס בסבב יחיד.
למה בעצם לא שמת סכום כסף יפה שהיה יכול לספק לחברה מרווח נשימה, במקום לחזר כל הזמן אחרי משקיעים? למה להכניס כל פעם כמה מיליוני דולרים בודדים?
"אני יכול לספק לחברה מה שהיא צריכה כדי לשרוד, אבל לא מה שהיא צריכה כדי לעשות קפיצות מדרגה. ההון שלי לא מספיק לפתח חברה, רק להחזיק את הראש מעל למים. אני מקווה שהחברה תמצא שוב את שוק ההון, ותגיע לקרנות ולגופים המקצועיים שזה לא הכסף הפרטי שלהם".
"לשנות דרך הגנים זה מסוכן"
רבל הוא כאמור איש רב פעלים. מלבד הפעילות המדעית-מסחרית שלו הוא גם היה שותף לכתיבת כללי האתיקה של השיבוט, וידוע בדעותיו המרתקות על הקשר בין דת ומדע ועל שותפות האדם במעשה הבריאה. במשך שנים רבות הוא שימש יו"ר המועצה הלאומית לביו אתיקה בישראל, לצד היותו חבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, וכן חבר בוועדה הבינלאומית לביו אתיקה של אונסק"ו.
הביולוגיה המודרנית, הוא אומר, מעמידה שאלות אתיות רבות שמתגברות היום, על רקע התפתחות הטכנולוגיה לעריכת גנים (טכנולוגיית קריספר), שאותה ניתן להפעיל יחסית בקלות. ואכן, כבר ידוע על לפחות מקרה אחד שבו רופא בסין השתמש בה בבני אדם באופן פיראטי.
"זה אולי האתגר הגדול ביותר שאנחנו עומדים בפניו מבחינה אתית", הוא אומר. "לשנות את האדם על ידי הגנים זה הדרך הלא נכונה לשפר את האדם. האדם המודרני הוא תוצאה של חינוך, העברת ידע מדור לדור, החיים בחברה. לנסות לשנות אותו על ידי שינוי בגנים זה מסוכן, כי לא מבינים איך גן אחד משפיע על השני. קל להשתמש בטכנולוגיה, אבל צריך לחשוב לאן זה יכול להוביל".
אבל זו בהחלט בשורה מבחינת ההתמודדות עם מחלות גנטיות.
"נכון. המצווה של הרופא, השבועה שלו, היא לעזור לחולה ככל שהוא יכול. לכן אני לא אומר שאסור לעשות את זה, אלא שצריך לחנך את הרופאים ואת הגנטיקאים לחשוב על השאלות האלה. ולא לדחוף לשימוש מאסיבי בטכנולוגיה שמשנה את הגנים של האדם לדורי דורות. כאשר החלו לדבר על שיבוט והמחוקקים רצו לטפל בעניין, נדרשנו לנושא במועצה לביו אתיקה. אנחנו אמרנו: יש דברים יותר דחופים מהשיבוט - שבאמת בסופו של דבר לא הצליח כטכנולוגיה - והכנסנו לחוק התרת שינויים המסייעים לחולים, אבל איסור בשינוי גנטי שעובר מדור לדור".
כאדם דתי חששת גם מהנושא של התערבות במעשה הבריאה?
"מזה אף פעם לא התרשמתי יותר מדי. אני דוגל בגישה שהאדם הוא שותף במעשה הבריאה. יש האומרים: מה, אנחנו משחקים את אלוהים? לא, אנחנו שותפים עם הבורא בתיקון הבריאה. אבל צריך לעשות זאת תוך כיבוד העקרונות של האחר, במקרה הזה של אלוהים. צריך לעשות זאת בצורה ערכית, שמכבדת את זכויות האדם ואת ‘הזכויות' של אלוהים, כלומר את המוסר. זה דורש דו שיח עם רבנים ועם מדענים ומציאת האיזון הנכון".
שיתוף פעולה עם הבורא זו לא התפיסה הדתית הכי נפוצה.
"יש אמירה בגמרא: אם הטבע כל כך מושלם, למה עושים ברית מילה? כי כל דבר שנברא בששת ימי בראשית ניתן להשלמה. העולם שבו אנחנו חיים הוא עולם לא מושלם, הוא מלא עיוותים. יש מחלות, יש רעידות אדמה, יש תאונות. התפקיד של האדם הוא לנסות לתקן ככל שהוא יכול".
זה מציג תמונה של בורא עולם שאינו מושלם.
"אם העולם כל הזמן מושפע מאלוהים, אז העולם לא קיים. כלומר אין לו עצמאות. אין בחירה. האקט של הבריאה הוא לתת מקום לאחר. ואם אלוהים עושה את זה, אז גם אנחנו צריכים לתת מקום לאחר, וזה לא קל, כי רוב הזמן אנחנו חושבים מה טוב לנו ולקבוצה שאליה אנחנו שייכים. אבל זה הערך המוסרי הגדול של היהדות - ואהבת את הגר. אנחנו שכחנו את זה, ואנחנו נופלים בעצמנו לסוג של גזענות שהיא מסוכנת".
קדימהסטם: מה מתחדש ומה השתבש
לאחרונה הודיעה קדימהסטם לראשונה בהיסטוריה הלא קצרה שלה על השלמת מעקב בן חצי שנה בניסוי קליני בעשרה חולי ALS. מהניסוי - שהוא קטן מאוד וללא קבוצת ביקורת - עולה שקצב ההתדרדרות של החולים במחלה הואט באופן מובהק. זה רחוק מלהיות פתרון למחלה, אולם תרופות אחרות ל-ALS אושרו בעבר לאחר שהודגם כי הן מאטות אותה. כל התקדמות כזא, נותנת תקווה כי אולי בסופו של דבר ניתן יהיה אפילו לפצח את המנגנון שלה. רבל מעריך כי אם אלה התוצאות מזריקה חד פעמית, ייתכן שבזריקות חוזרות ניתן יהיה להשיג תוצאות טובות אף יותר.
זה מה שנותר כיום מהתוכניות השאפתניות של קדימהסטם, שכללו בעבר גם פיתוח תאי גזע לטיפול בסוכרת (רבל אמנם טוען שלא ויתר על המוצר הזה, אך הוא נדחק למקום שני), ופיתוח רקמות של מוח ולבלב כמוצרים לשימוש במעבדה. החברה נסחרת כיום לפי שווי של כ-50 מיליון שקל לאחר שאיבדה תוך שנה כרבע משוויה. כעת כל הגורמים המעורבים בקדימהסטם, מקווים כי ניתן יהיה לעשות בה סדר ולהתקדם עם התרופה ל-ALS. רבל אומר כי מאז תהליך הגישור הוא "רואה הבדל ענק. החברה חזרה להיות שפויה".
ועדיין, בשוק יש ספקות לגבי העתיד שאליו החברה יכולה לשאוף על בסיס ניסוי קליני קטן, קופה דלה, ותדמית בעייתית בשוק ההון. רבל לא מודאג: "אף חברה לא הצליחה לפתח מוצר מתאי גזע פלוריפוטנטיים (שיכולים להתפתח לכל תא בגוף) כמו אלה שלנו. זו ההתחלה של רפואה משחזרת רקמות ברמה של הדור הבא, של שיקום חלקי איברים או איברים שלמים. זה תחום שדורש ידע ולנו יש אותו. כבר מדברים על משקיע גדול שמתעניין ומסתמן שבקרוב יתחדשו ההשקעות בקדימהסטם".
תגובת אפשטיין
"רבל סחף את צוות המדענים לפעילות חובבנית ללא אישור"
רמי אפשטיין מסר בתגובה: "עם כניסתי לתפקיד ניהלתי מגעים עם חברות פארמה וקרנות הון סיכון במסגרתם נדרשה החברה לספק נתונים קליניים ופרה-קליניים בסטנדרטים רגולטוריים המקובלים בשוק, אותם לא היה בידי החברה לספק. כמענה לקושי זה, בניתי תוכנית פעולה שכללה תיעוד תקין ואמין של מסמכי ונתוני החברה ושיפור תהליכי הפיתוח לצד עיבוי השדרה הניהולית במומחים בתחום הקליניקה והרגולציה.
"באופן מצער, במקום לזהות את ההזדמנות להגדיל את הסיכוי לגייס הון לחברה, סירב פרופ' רבל לרתום את הצוות המדעי למשימה. בנוסף, התפרצות מגיפת הקורונה סתמה את הגולל על גיוסי הון מגורמי חוץ, וחילוקי דעות בין בעלי השליטה בחברה אף הובילו לכך שבעל השליטה הנוסף נמנע מלהשקיע ופרופ' רבל הפך למקור כמעט בלעדי להשקעה.
"דווקא במצב משברי זה, סחף פרופ' רבל את צוות המדענים תחתיו לפעילות חובבנית, ללא תוכנית עבודה וללא אישורי ואישור הדירקטוריון לריפוי כלבים וחתולים סוכרתיים ולניסוי שעל פי החשד שלנו עסק בקורונה. דרשתי מפרופ' רבל וצוותו להימנע מפעילויות אלו ללא אישור הדירקטוריון ולהתמקד בתוכנית העבודה של החברה. לימים, התחוור לי ולדירקטוריון כי פרופ' רבל וצוותו המשיכו בפעילות האסורה, תוך הסתרת והסוואת הפעילות מהדירקטוריון וממני".
כתבות
ני"ע
