טורבינות רוח / צילום: Shutterstock, Oleg Lopatkin
קראתי בעיון את טור הדעה של דרור בוימל, מנהל תחום תכנון בחברה להגנת הטבע, בגלובס, שמבקש לעצור את פרוייקטי אנרגיית הרוח שקמים בישראל. דרור הוא קולגה ואנו נלחמים יחדיו, כתף אל כתף, בעד קידום אנרגיה סולארית במרחב הבנוי.
בחודש שעבר נחשפו נתוני ייצור האנרגיה המתחדשת בישראל, נכון לסוף שנת 2020. התוצאה התבררה כעגומה. רק 5.8% מהחשמל יוצרו ממקורות אנרגיה מתחדשת. ישראל פספסה את היעד הצנוע של 10% שנקבע לשנת 2020, בכמעט מחצית. נכשלנו.
במדינה מתוקנת היה קם קול צעקה שדורש מהאחראים להתפטר, או לכל הפחות הייתה מוקמת ועדת בדיקה, להבין מי הכשיל את המשימה הלאומית, שזכתה לקידום מסיבי בשורה של החלטות ממשלה ואף הפכה חובה חקוקה בתיקון לחוק בשנת 2017. אפשר לקפוץ לסוף. בדיקה מעמיקה מגלה שאנחנו האשמים. בישראל 2021 היכולות המקצועיות של משרדי הממשלה מוגבלות ביותר. הדיאלוג עם הציבור והתעשייה רדוד ואין כמעט למידה מהעולם. במקום ידע מעשי יש בעיקר יהירות, הצהרות ומספרים גדולים. לכל משרד ממשלתי ורשות שלטונית, יש אג'נדה ותוכנית אחרת. אין גוף מתכלל ורמת שיתוף הפעולה בין המשרדים והרשויות גובלת בעויינות הדדית. מעל כולם מביט האוצר, הסדרן הלאומי, שבמשך שנים סימן את התחום כסובסידיה פסולה ונתן לכאוס למלוך. בעשור האחרון האנרגיה המתחדשת הייתה טרף קל לשיטה הקלוקלת.
הטור של דרור בוימל מלמד עד כמה קל לארגוני החברה האזרחית לנצל את השיטה הישראלית ולגרום לתחום כמו אנרגיית רוח, שמיושם במדינות בכל העולם המפותח, להפוך לדבר שלילי. במדינות אירופה הסיסמא "אני אוהב אנרגיית רוח" מתנוססת על טישרטים שילדים לובשים. הטורבינות לא גורמות למחלות, לא לרעש בלתי סביר והן גם לא קוטלות ציפורים. חוות רוח מוחזקות ע"י חברות הביטוח וקרנות הפנסיה המפוארות בעולם, ע"י תאגידי-על עם אחריות חברתית, והן חלק מהגאווה הלאומית של מדינות כגון גרמניה אנגליה וספרד. הרשימה ארוכה.
משק האנרגיה של ישראל נתקע
החברה להגנת הטבע עוסקת כבר שנתיים בהפחדת הציבור מן הסיכונים, כביכול, של חוות הרוח. במרץ 2016 פרסמה החברה דוח שכלל התייחסות להשפעות הבריאותיות של הטורבינות, בו אוזכרו מחלות וייבר-אקוסטיות, אפילפסיה, הפרעות שינה, מחלת ים, סינוור מלהבים, השפעות פסיכולוגיות ועוד. את הדוח ניתן למצוא באתר הארגון שחרט על דגלו את ההגנה על המגוון הביולוגי. ההתמקדות בבריאות חושפת את חולשת המתקפה על טורבינות הרוח.
המדינות הנאורות בעולם, אלו שאנו מקנאים בסטנדרטים הגבוהים שלהן, מחבקות את אנרגיית הרוח. כשאנו נוסעים בדרכים באירופה ובארה"ב ומתפלאים ממספר הטורבינות, אנחנו מפספסים את העובדה שמשק האנרגיה של ישראל נתקע בזמן. עד לאחרונה הוא היה מבוסס על פחם וכעת הוא על גז טבעי, אבל העולם המפותח נמצא מזמן במסלול של גמילה מדלקים פוסיליים מזהמים. משבר האקלים הוא האיום הגדול ביותר על בני האדם וגם על המגוון הביולוגי. בשנה שעברה התייבשו מפלי ויקטוריה. מי יודע כיצד יראה המגוון הביולוגי בעוד 10 או 20 שנה כשהטמפרטורות יזנקו בבתי הגידול של הזנים המוגנים.
החברה להגנת הטבע מנותקת מהמשבר
ישראל פוסחת על משבר האקלים. אנחנו מתלוננים על השרב בקיץ ומברכים על ימי קיץ בחודש ינואר. אבל העולם המפותח הבין מזמן שמדובר באיום המרכזי על האנושות ושבכדי לעצור את המשבר צריך לעצור את השימוש בדלקים. עצירה מוחלטת. לאחרונה, בוועידת האקלים שהוביל הנשיא ביידן, התחרו מעצמות העולם בהצגת היעדים המשמעותיים ביותר לדה-קרבוניזציה. ישראל מנותקת. עם נתוני ייצור חשמל ירוק, שנמוכים אף משכנותנו באזור, אין לנו במה להתרברב. גם החברה להגנת הטבע מנותקת לדעתי מהמשבר. היא תקועה בזמן ועוסקת במגוון הביולוגי של 2021 ועוצרת טורבינות רוח שיכולות לשנות את המצב.
ציר הנדידה שמזכיר דרור עובר דרך מצרים וירדן, שם הוקמו כבר חוות רוח של מאות מגוו"ט, שעובדות כבר שנים. חוות אלו מומנו ע"י הבנק העולמי והאירופאי לפיתוח, שחייבו עמידה בסטנדרטים הסביבתיים המחמירים ביותר. גם בישראל כל פרויקט רוח שמאושר כולל סקר ציפורים, הצבת מכ"מ וניתוח סטטיסטי של מומחים, במשך לפחות 4 עונות נדידה.
הנתונים על קטל ציפורים במאמר של דרור לא פורסמו ע"י גורם רשמי. ואם יש כאלו יש לפרסמם לאלתר. במדינות רבות יודעים לשלב טורבינות גם בצירי נדידה. יש אפשרות לשלוט בטורבינות ולעצור כאשר להקת ציפורים עוברת (משטר הפעלה). עופות בסכנת הכחדה וציפורים נקטלים בעיקר מהתנגשות בקווי מתח ובניינים וגם מזיהום האוויר. טורבינות הרוח אינן האויב של הטבע, משבר האקלים כן.
במציאות של ריק שלטוני וחוסר תיאום בין משרדי ממשלה, הצליחה החברה להגנת הטבע להפחיד את הציבור וגם את חלק ממקבלי ההחלטות ועצרה פרויקטים של אנרגיית רוח וגם של אנרגיה סולארית. משרד האנרגיה מעכב כבר מספר שנים את הגדלת המכסות לתחום מתוך חשש להתעמת עם ארגוני הסביבה ותושבים מפוחדים וחברות לא מפתחות חוות רוח חדשות שיכלו לעזור לישראל להיגמל משריפת דלקים.
2,400 איש מתים מדי שנה מזיהום אוויר בישראל. חלק מהזיהום ימשיך בגלל ההצלחה הלא ירוקה של המדינה.
הכותב הוא המייסד ומנכ"ל איגוד חברות אנרגיה ירוקה לישראל