מערכת המשפט / צילום: איל יצהר
חלומה של אם יהודייה הוא בן רופא או עורך דין. והחלום מתגשם - בגדול. כ-75,000 עורכי דין פעילים בישראל - אשר הפכה שיאנית עולמית במספר עורכי דין לנפש. אנחנו הישראלים אוהבים להתווכח, ואוהבים שיש מישהו שמחליט מי ניצח בוויכוח. לכן, יש בישראל הרבה תביעות ביחס לעולם המערבי. חלק גדול להפתיע מתוך התביעות המוגשות בישראל משלים הליך משפטי מלא ומסתיים בפסק דין (פי כמה משיעור התביעות המסתיימות בפסק דין בניו יורק, לדוגמה).
כשעומס זה פוגש מערכת ציבורית, בעלת אילוצי תקציב מובנים, התוצאה, במקרים רבים, היא הליכים ממושכים, מערכת עמוסה ושירות לא מיטבי. דוח שפרסמה לאחרונה, באומץ יש לציין, על-ידי הנהלת בתי המשפט מלמד על "מלאי" של מאות אלפי תביעות המתנהלות במערכת בתי המשפט - מלאי ההולך וגדל משנה לשנה, לרעת כולנו.
משאב מוגבל
בימים האחרונים הוצעו בעקבות הדוח מספר פתרונות לבעיית עומס בתי המשפט: הגדלת מספר השופטים; ייעול ההליכים המשפטיים; הוצאת חלק מהדיונים המשפטיים להכרעה מחוץ לבתי המשפט ועוד.
כבודם של פתרונות אלה במקומם מונח. אולם, כל עוד ברירת המחדל התרבותית של כולנו תהיה "ניפגש בבית המשפט" - הפתרונות המוצעים לא יועילו.
בית המשפט (כמו תשתיות ציבוריות אחרות) הוא משאב בעל ביקוש אינסופי. הרחבת כביש גורמת לקיצור הפקקים, המביא לרכישת מכוניות נוספות, המביאות להארכת הפקקים. בדומה, אחת מתוצאות ייעול ההליך המשפטי ומערכת בתי המשפט מביאה לשיפור השירות המשפטי לאזרח ומובילה בתורה להגשת יותר תביעות ולהרעה בשירות המשפטי לאזרח. חד גדיא חד גדיא.
כך לדוגמה, הקמת בית המשפט לתביעות קטנות לוותה בתקווה כי ייעול תהליך הטיפול בתביעות קטנות יפנה את בית המשפט להקדיש את המשאבים הנדרשים לטיפול בתביעות הגדולות. התוצאה הייתה הצפת המערכת בתביעות קטנות רבות ונוספות, פי כמה וכמה ממה שהיה נהוג קודם לכן, והעומס בעינו עומד.
מה כן יועיל להפחתת העומס על מערכת בתי המשפט? אם נאמץ כחברה מנהג להתעקש ולהגיע להסכמות. בית המשפט אמור להישאר מוצא אחרון - במקרים בהם פשוט לא ניתן היה למצוא פתרון סביר בדרך אחרת.
שינוי חברתי אינו עניין פשוט. הרגולטור יכול לסייע לנו בכך שיחייב אותנו כתנאי להגשת תביעה, לשבת ולדבר בין בעצמנו ובין באמצעות מגשר.
המחוקק כבר הלך כברת דרך לא מבוטלת כאשר החיל חובה על צדדים להגיע במקרים רבים לאחר הגשת תביעה לישיבת מהו"ת (ישיבה בה מגשר מסביר את האפשרויות לפתרון הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט). ואכן, מנתונים שנאספו לאורך עשור בהנהלת בתי המשפט עולה כי כמחצית מהתיקים שהגיעו לגישור דרך פרויקט המהו"ת - הסתיימו בהסכמה.
אלא שפתרון זה לוקה בשני ליקויים: הליקוי הראשון הוא כי ישיבות המהו"ת מתקיימת רק לאחר הגשת תביעה (והגנה) - בשלב זה כבר השקיעו הצדדים משאבים לא מבוטלים בניהול הסכסוך. הליקוי השני הוא כי ישיבת המהו"ת אינה ישיבת גישור - היא קצרה, עיקרה בהסבר המגשר לצדדים, אין זמן במסגרתה לעשות את התהליך הנדרש על-מנת להביא צדדים להסכמה, והיא אף לא נועדה לכך.
לכן, אנו מציעים כי במקרים המתאימים תוחל על צדדים החובה לנהל משא-ומתן בתום-לב ולקיים הליך גישור - כתנאי להגשת תביעה.
קוד תרבותי המעדיף הסכמות
ברבות ממדינות ארה"ב גישור חובה בהליך אזרחי קיים מזה עשרות שנים, בתוצאות יוצאות דופן. העובדה שהצדדים מחויבים להגיע לגישור, לא פגעה באפקטיביות ההליך: מחקרים ממדינות ארה"ב מראות על שיעור סיום תיקים שבין 63%-90%. כלומר, רוב התיקים מסתיימים בהסכמה בהליך מהיר ויעיל (בישיבה אחת או בישיבות בודדות) במקום בהליך רב-שנים בעלויות נכבדות.
חשוב מכך - צדדים יוצאים ברובם המכריע מחייכים מהליך הגישור: דוח מקיף שבחן כ-1,000 גישורים בארה"ב מצא כי 96% מהצדדים היו שבעי-רצון מההליך, 74% שבעי-רצון מהתוצאה, 97% ראו בעלות ההליך עלות סבירה, 95% ציינו כי היו ממשיכים במשפט אלמלא היו מופנים לגישור, ו-98% היו שבעי-רצון מהמגשר. אין (ולא יכולה להיות) מערכת משפטית בכל העולם המערבי שאפילו מתקרבת לשיעורי שביעות-רצון כאלה.
יש האומרים כי גישור חובה הוא צעד קיצוני המגביל את זכות הגישה לערכאות. על כך נשיב כי המצב הקיים היום - הוא המצב הקיצוני. המצב הטבעי בין בני אדם שמחלוקת ניטשת ביניהם הוא כי ישבו, ידברו ויעשו כל מאמץ להגיע להסכמה. המשך המחלוקת (וההליך הנדרש לצורך הכרעתה) כה מזיק לשני הצדדים: הליך משפטי מלא כרוך בהשקעת משאבים רבים (כספיים ונפשיים); הליך משפטי מלא גורם כל-כך הרבה סבל לשני הצדדים.
תוצאתו של הליך משפטי מלא, כפי שהתבררה בשורה ארוכה של מחקרים בעולם המערבי, מפח-נפש שמקורו בפער בין הציפיות (הלא ריאליות והסובייקטיביות) שיש לצדדים מההליך השיפוטי - ובין המציאות. האינטרסים המשותפים להימנע מהליך משפטי מלא - הופכים את הפתרון המוסכם לבחירה טבעית . אלא שכה התרחקנו כחברה מהמצב הטבעי, שהטבעי עלול להיראות בעיננו קיצוני, והקיצוני להיראות בעיננו כטבעי.
בואו נאמץ כחברה קוד תרבותי המעדיף הסכמות על פני הכרעות. ועד לשינוי החברתי המיוחל, נבקש מהרגולטור לחייב אותנו לעשות מאמץ תם-לב להגיע להסכמות כתנאי לפתיחה בהליכים משפטיים. זה יסייע לנו לצמוח כאנשים, לשתף פעולה בחברה בריאה יותר, טובה יותר. שינוי כזה יחייב את כולנו לפתח מיומנויות הסכמה, ועל הדרך גם יפחית את העומס על מערכת בתי המשפט.
הכותבים הם יו"ר (משותפים) בפורום הארצי ליישוב סכסוכים בדרכים חלופיות ובמחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין