הסבסוד העקיף והסמוי חייב לעבור מהעולם

יש לברך על יוזמת משרדי האוצר והחקלאות להמיר את הסבסוד המוענק לחקלאים בדרך עקיפה, באמצעות חסמים לייבוא פירות וירקות, המתבטאים במחירי תוצרת גבוהים, בתמיכה ישירה לחקלאים מתקציב המדינה.

אך מדוע להיעצר דווקא בהמרת סבסוד החקלאים מסמוי לגלוי? מדוע שלא להעביר את כלל הסבסודים העקיפים הסמויים לסבסוד גלוי מתקציב המדינה?

קיימים כיום שני סוגים של סיבסודים סמויים-עקיפים:

הסוג הראשון והמשמעותי ביותר הן הטבות המס - פטורים והקלות בהיקף של כ-80 מיליארד שקלים בשנה, שאינם חלים על הכלל, אלא חלים על קבוצה מסוימת ובכך מוענקת למעשה לאותן קבוצות סובסידיה שמפחיתה את הכנסות המדינה, אלא שזו אינה משתקפת בתקציב ההוצאות של הממשלה.

הסוג השני הן הגנות שונות שהמדינה מעניקה בחקיקה, צווים ותעריפים לגורמים מסוימים, שמתבטאת במחירי מוצרים ושירותים גבוהים יותר מאלו שהיו שוררים ללא המגבלות הללו. במקרה זה הציבור נושא בעלות הסבסוד באמצעות מחירי הסחורות והשירותים, מבלי שיהיה לסבסוד ביטוי בתקציב המדינה.

דרך עוקפת תקציב

קיימת חשיבות עצומה לבטא את הסובסידיה הגלומה לגורם כלשהו, דווקא בצד ההוצאות בתקציב המדינה ולא בדרך עוקפת תקציב (הטבות מס, הגנות, תעריפים וכו').

החשיבות הראשונה נובעת מכך שאחת לשנה נערך דיון על תקציב ההוצאות של הממשלה. מאחר שבאופן טבעי קיימת מגבלה להיקף התקציב, נדרשת הממשלה לקבוע סדרי עדיפויות בין הצרכים והתוכניות השונות. זהו תהליך בריא וחיוני שמאפשר לשלב צרכים חדשים, אך גם לבחון תוכניות שתוקצבו בעבר ויכול שכיום אינן עומדות בסדר העדיפויות. כך יוצרת הממשלה מדי שנה תקציב שונה שמבטא את סדרי עדיפויותיה. לעומת זאת כל סעיפי הסבסוד העקיפים שאינם נכללים בתקציב, מתחמקים מהדיון השנתי לגבי מידת נחיצותם אל מול צרכים אחרים. למעשה כל שנדרש כדי לזכות בסבסוד העקיף, זה מאמץ חד פעמי כדי לשכנע בדבר הצורך בסבסוד בדרך הסמויה, ומהרגע שהסבסוד "עלה על הרכבת", הוא יכול להימשך באין מפריע שנים רבות ואיש לא נדרש להתייחס לנחיצותו.

החשיבות השנייה בהעברת כלל הסבסודים הסמויים לצד ההוצאה בתקציב, נובעת מכך שמה שנראה על פניו כסבסוד מוצדק כאשר הוא ניתן בדרך הסמויה עוקפת התקציב - יכול להיראות כסבסוד מעוות ובלתי מוצדק אם הוא ייכלל בצד ההוצאה בתקציב - בבחינת "מה שרואים מכאן - לא רואים משם".

מעוות ולא מוצדק

למשל, הפטור ממס לנכים קשים יחסית שעובדים ומשתכרים, קיים שנים רבות ונראה על פניו כמיטיב עם אוכלוסיית נכים חלשה. אך אילו בדיוק אותה הטבה הייתה ניתנת כמענק מתקציב המדינה ולא כפטור ממס, המשמעות הייתה כי נכה קשה שמשתכר 9,000 שקלים בחודש - יקבל מענק חודשי מהמדינה של אלף שקלים בלבד ואילו נכה שמשתכר 40,000 שקלים בחודש יקבל מענק חודשי מהמדינה של 11,000 שקלים - סבסוד מעוות ולא מוצדק שכזה - היה נחשף מיד ומעורר דיון לגבי הצדקתו.

גם הפטור ממע"מ באילת קיים שנים רבות ונתפס כהטבה מוצדקת לחיזוק העיר הדרומית. אבל למעשה הפטור ממע"מ באילת כמוהו כמענק של המדינה למי שרוכש מוצרים באילת ולא בישובים אחרים. בהתאם לכך מי שהסיט רכישות מאזור מגוריו לאילת בסך אלף שקלים בשנה קיבל למעשה מהמדינה מענק של 170 שקלים בלבד, אך מי שהסיט רכישות מהותיות לאילת (מחשבים, טלוויזיות, טלפונים חכמים ועוד) בסכום של 20 אלף שקל - קיבל למעשה מהמדינה צ'ק שמן של 3,400 שקל - מישהו יוכל להסביר את העיוות?

ולבסוף כאשר המדינה תתחיל לשלם לחקלאים מענקים באמצעות התקציב ולא בדרך של סובסידיה עקיפה באמצעות מכסות יבוא - או אז תעלינה בעתיד שאלות מעניינות כמו למשל: האם הסבסוד ישולם גם לחוכרי קרקע חקלאית במושבים וקיבוצים שהפסיקו לעבדה בעצמם והחכירו אותה בחכירת משנה לאחרים (כמעבדי קרקע פרטיים)? האם הסבסוד יינתן לכל קרקע מעובדת, או רק היכן שללא הסבסוד - לא יימצא מי שיהיה מוכן לעבד הקרקע? ועוד ועוד שאלות חשובות שרק חשיפת הסבסוד לאור השמש של תקציב המדינה יכול לעורר.

הכותב הוא הממונה על התקציבים באוצר לשעבר