הפרטה | פרשנות

הדרך להרוג הפרטות רצופה כוונות טובות

5 חברות ממשלתיות נמצאות היום בתהליכי הפרטה: הדואר, התע"א, החברה לשירותי איכות סביבה, מקורות ייזום וחברת נמל חיפה • כל ההפרטות האלה חורגות מלוחות הזמנים ואף אחת לא קרובה לסיום • זה לא תקוע בגלל היעדר עניין מצד משקיעים- זו הממשלה שלא מצליחה לעמוד בהחלטות שקיבלה

שר התקשורת יועז הנדל / צילום: אלכס קולומויסקי-ידיעות אחרונות
שר התקשורת יועז הנדל / צילום: אלכס קולומויסקי-ידיעות אחרונות

שר התקשורת יועז הנדל רוצה לשנות את מתווה הפרטת הדואר - ויש לו טיעונים משכנעים. הנדל חושב שהמתווה הנוכחי, שבו המדינה מוכרת 20% למשקיע פרטי ומנפיקה עוד 20% בבורסה, לא משיג את המטרה, כי בסופו של דבר המדינה נשארת בעלת השליטה בחברה הכושלת המדממת. לדעתו, עדיף למכור את כל החברה ולהפטר מהצרה הזו אחת ולתמיד. הכל או כלום.

חמש חברות ממשלתיות נמצאות היום בתהליכי הפרטה. הפרטת הדואר יצאה לדרך ב-2018 וב-2020 הצטרפו אליה התעשייה האווירית (עד 49% בבורסה), החברה לשירותי איכות סביבה (עד 49% בבורסה) ומקורות ייזום (מכירה מלאה למשקיע). באותה שנה יצאה לדרך גם הפרטת חברת נמל חיפה.

העובדות הן, שכל ההפרטות האלה חורגות בהרבה מלוחות הזמנים ואף אחת מהן לא קרובה לסיום. זה לא תקוע בגלל היעדר עניין מצד משקיעים ובטח לא בגלל העובדים - זו הממשלה שלא מצליחה לעמוד בהחלטות שקיבלה ולבצע, או בהייטקיסטית, לדלוור.

בכל הליך הפרטה של חברה ממשלתית ישנם בין 5 ל-15 שחקני וטו. רגולטורים, נבחרי ציבור, וועדי עובדים ואחרים. היכולת להשיג את הסכמת כולם מחייבת פשרות אבל היכולת להשלים את המהלך מחייבת עקביות והשלמה עם העובדה שהטוב מאוד הוא האויב של הטוב. ויש גם אירועי וטו - בתקופת בחירות למשל הממשלה לא רשאית לקבל החלטות הפרטה משמעותיות. למה בעצם? לא ברור.

הפרטת הדואר היא דוגמה מצוינת לכשלים. מנהל רשות החברות אורי יוגב החל במהלך, בתקופת כהונתו של שר האוצר יאיר לפיד. משה כחלון שהחליף את יאיר לפיד הסתכסך עם יוגב ועצר את התהליך. ממשיכו של יוגב, ינקי קוינט קיבל מכחלון אור ירוק אבל התעכב כמעט שנה עד שבנק ישראל הסכים. בדרך הושגו הסכמות עם העובדים והמשקיעים גילו עניין לא מבוטל, אבל אז הגיעו הקורונה וארבע מערכות בחירות.

המציאות המתסכלת הזו היא כר לצמיחת תיאוריות קונספירציה. אם המהלכים של הפרטת חברות ממשלתיות מתמשכים עד אין קץ - הרי מישהו נהנה מכך ומישהו דואג שזה יקרה. האצבע המאשימה מופנית לעבר חברות בשוק הפרטי שמעוניינות להשאיר את המתחרה הממשלתית שלהן חלשה ומדממת. מה יותר פשוט מללחוש על אוזנו של שר רעיון להצעה נועזת שתירשם על שמו?

לשמועות האלה אין כל הוכחה וכל בסיס, בטח לא במקרה של הנדל. אבל מה שכן בטוח היא התוצאה של קבלת הצעתו למתווה חדש להפרטת הדואר. הצעת הנדל מחייבת להגיע להסכמים חדשים עם העובדים, ובכך היא פותחת מחדש את הדלת בפני כל שחקני הוטו האפשריים. הדואר ימשיך לדמם כנראה הרבה אחרי שהנדל ימשיך לתפקיד הבא.