אלונה בר און / צילום: איל יצהר
בפאנל "ממשל תאגידי ביום שאחרי" בכנס המחר לדירקטורים ונושאי משרה של איגוד הדירקטורים, רו"ח ניר זיכלינסקי ראיין את אלונה בר און, מו"לית גלובס, ואת רמי שביט יו"ר המשביר לצרכן.
זיכלינסקי שאל את בר און: "את גם הבעלים, גם היו"ר וגם המנכ"ל של גלובס. מה היתרונות והחסרונות של להיות בכל התפקידים האלה בו זמנית?"
"אני מאמינה גדולה מאוד בממשל תאגידי והפרדת רשויות, ושמנכ"ל יהיה כפוף למישהו - אחרת הוא מתפרע" השיבה בר און. "הטענה שלי היא נגד הגדרת היו"ר, ולא הגדרת הדירקטוריון. לא נתקלתי במערכת יחסים בין יו"ר למנכ"ל שהייתה טובה לחברה, והיה הרבה אגו. מה שצריך זה שהמנכ"ל יהיה כפוף לדירקטוריון ככלל. בגלובס יש לנו 2 דירקטורים חיצוניים ואנחנו נפגשים פעם בחודש - אין דבר כזה אפילו בחברות ציבוריות. מה שקורא בגלובס זה turnaround. כשיש כזה, הפרדה בין יו"ר למנכ"ל היא הרסנית".
זיכלינסקי פנה לשביט ושאל "רמי, אתה מינית את היו"רית שלכם מוועד העובדים?".
"יש לי את הזכות להציג את דבורה יצחקי, 38 שנים במשביר", השיב שביט. "בקמעונאות, אם העובד לא נותן את הנשמה, לא נצליח. עולם המשביר מעולם לא הושבת ונסגר. הייתי צריך מישהו שיתרום לחברה ולא ינהל ביחד איתי את החברה. בהתחלה היא הייתה מופתעת, אבל הבינה את גודל האחריות. היא מייצגת את העובדים בדירקטוריון. אצלנו העובדים מאוד מעורבים, ודבורה מייצגת אותם".
דבורה: "אני יכולה להתחיל ב-1958. כשהייתי בת 16.5, קיבלתי הפניה מלשכת התעסוקה למשביר לעבוד. לא היה תקן להעסיק אותי, ולכן שבוע הכניסו לארון להתחבא שם עד שהצליחו למצוא לי תקן".
איך היחסים עם רמי?
"אני מבקרת אותו, ואני יכולה גם לצעוק ולהיות 'מכשפה'. תקופת הקורונה הייתה מאוד בעייתית עבורנו. יש לנו התחייבויות כלפי הספקים והעובדים, הבנקים וכו'. בתקופת הקורונה רמי ואני הגענו כל בוקר לעבודה כדי לסדר את הנושאים הפתוחים. הרבה ספקים כעסו, ולמרות הקשיים הגענו מתוך אמון אליהם ושלהם אלינו, פרסנו את כל החובות ויצאנו בכבוד מכל הסיטואציה".
"כבר היתה 25% ירידה בטראפיק בקניונים, ומניסיון בעולם תו ירוק בקיונים מוריד ב-40%", מוסיף שביט. "אנחנו עותרים לבג"צ נגד האיוולת הזאת, זה גרוע יותר מסגר. אי אפשר להגיד 'ביבי' ולהתלונן, זה אותם אנשים בצבע אחר.
"תקופת הקורונה הביאה אותנו למבחן בממשל תאגידי. אני במקרה הקדמתי את המדינה וקיבלתי החלטה לא פשוטה לסגור את החברה, לסגור את החנויות ואת המטה עם כל הספקים והעובדים. אמרו לנו שהמשביר אף פעם לא נסגר, והוא לא ייפתח, וזה היה מאוד קשה. תביעות דירקטורים מוטטו את הכל, צריך להגביל את שכר הטרחה של עורכי הדין. ככה זה יהיה ענייני.
"האם שווה ליישם ממשל תאגידי ברמת המאקרו?"
אלונה בר און: "אני רואה פה קושי גדול ולאקונה בהגדרות הנדרשות. בממשל תאגידי יש המון עלויות - פגישת דירקטוריון פעם בחודש, הכנת מצגות. אם רוצים שהדירקטורים באמת יבינו את פעילות החברה, צריך להשקיע המון. זה נשמע קל, אבל זה לא. יש משרות שלמות שהולכות על זה, ובארגונים שנאבקים על חייהם זה מאוד לא טריוויאלי, כשאת התועלת רואים בטווח המאוד ארוך.
"התמריץ קצר הטווח הוא השותף הגדול בעסק שהוא בית המשפט, אפילו יותר מאשר במס הכנסה. בית המשפט הוא זה שמגן עלינו מתביעות סרק של דירקטורים, של עובדי יש כאלה שמעדיפים להתפשר, אני לא אוהבת להתפשר ואני רוצה ללכת לכל התהליך, אחרת זה מדרון חלקלק. יש שיתוף פעולה בין אמצעי התקשורת לתביעות השווא, ואנחנו מנסים להילחם בזה על ידי פסקת חזקת החפות. אתמול קיבלתי תביעה. מסתבר שאני ונעמה סיקולר התעמרנו בלי לשים לב. הביטוחים לא מכסים את הדברים האלה. אלו הבעיות הכי חריפות בממשל תאגידי. לשכנע עיתונאים לא להשתמש בתביעות האלה זה קשה - את התביעה של אתמול קיבלתי דרך וואלה, כי התקשורת היא היעד".
"חמש שנים מהיום, איפה אתם?".
רמי: "אנחנו עושי מאמץ גדול להציף ערך למשביר. המטרה היא להביא את החברה לחוף מבטחים, זו תקופה קשה אבל יצאנו מחוזקים. אני לא חושב שאני צריך להיות מנכ"ל, הרבה אנשים משקיעים בחברות לפי החזון של המנכ"ל, אבל מי שמעליו לא נותן לו לממש אותו. יש כאן הרבה אנשים שמתוסכלים מול הטלוויזיה שאנחנו מדליקים. יש לנו בעיה - הממשל כאן רקוב. גם כשיאיר לפיד סיפר סיפורים על 18 שרים, ממשל תאגידי אחר, קבוצות וכו', המצב היום נראה רע, והממשלה עושה הכל כדי שאנשים טובים לא יגיעו לשם. אנחנו, האנשים הטובים, צריכים להגיע לשם ולא לוותר. אני אהיה שם".
אלונה: "עוד 5 שנים אני בגלובס, אין לי שום תכניות אחרות. מול הדברים שאתה מתאר, אני מקווה שתוך 5 שנים הפגמים שכולנו רואים בתקשורת - אנחנו נמשיך להיות חוד החנית של הטיפול בהם. אין לי את כל הפתרונות, אבל אני מאמינה שתוך 5 שנים יהיו לנו. אני רוצה שגלובס יהיה מתווך מידע מאוזן ומקצועי לקבלת ההחלטות". מעבר לכך הוסיפה בר און שהיתה רוצה לעשות דוקטורט במימון.