שליח של וולט / צילום: Shutterstock, Karolis Kavolelis
לפני מספר שנים, כשהחלה כלכלת הפלטפורמות לפרוח במדינות המערב, התפעלו ממנה רבים. אז עוד קראו לה "כלכלה שיתופית" וההתפעלות הייתה מהיעילות הרבה שתיווצר כשכולנו נשתף אחד את השני במשאבים שלנו. מהר מאוד התברר שהשיתופיות היחידה בכלכלה הזו היא בין הכסף של הצרכנים לכיס של הבעלים והמיתוג הזה נזנח. היום קוראים לזה "כלכלת הפלטפורמות" וההתפעלות היא מהפלטפורמה היעילה שמצליחה לקשר בלי מגע יד אדם בין נותני לצרכני שירותים. "'רשתיות המשתמשים' היעילה של הפלטפורמות היא זו שמצליחה להוזיל את עלויות העסקאות", כך טוען עו"ד מאיר בוכניק, "ובכך להגדיל את הפופולריות של החברות העוסקות בתחום".
הטענה הזו הייתה יכולה להיות רלוונטית בשנים הראשונות של התופעה, כשכולנו עוד היינו תמימים לגביה, אבל היום ברור שזו פשוט לא אמת. מה שמאפשר לאובר, לוולט, לAirBNB להוזיל את עלויות העסקאות זו בעיקר ההתחמקות שלהן מחוקי המגן על העובדים ומהחוקים המסדירים את הענף שלהם. אובר לא מעסיקה ישירות את העובדים שלה ולא מכפיפה את עצמה לרגולציות המוטלות על מוניות, וולט לא מעסיקה ישירות את השליחים שלה ו-AirBNB לא מכפיפה את עצמה לרגולציה המוטלת על מלונות, צימרים ומקומות הארחה.
ההתחמקות הזו מרגולציה נוחה מאוד לחברות הפלטפורמות וגם לצרכנים שלהם שמקבלים שירות בזול. היא הרבה פחות נוחה לערים שנסתמות מנהגי אובר שמסתובבים במרכזי הערים לחפש לקוחות ומעלים בהן את הגודש בכ-50%, לעובדי וולט שלא מקבלים זכויות סוציאליות ומפסידים כ-40% משכרם, ולדיירי בניינים שגילו שבמקום השותף שמסבלט מדי פעם את החדר שלו, הגיעו משקיעים שקנו דירות בבניין שלהם, והפכו אותן ליחידות אירוח ב-AirBNB, וגם העלו את מחירי הדיור באזור.
השלכות כבדות על החברה
לשיטות שמצאו חברות הפלטפורמות לעקוף את ההסדרים שהסדירו נבחרי הציבור על מנת לשמור על זכויות העובדים שלנו, המרחב הציבורי, הסביבה, הבריאות ועוד, יש השלכות כבדות על החברה כולה, גם אם הצרכן לא תמיד מרגיש אותן כשהוא לוחץ על הסמל המוכר באפליקציה.
ההשלכות האלה הופכות למשמעויות עם ההתרחבות של שיטת העבודה הזו בארץ ובעולם בשנים האחרונות, והכניסה שלה לשדות נוספים. בארץ, לדוגמה, החלו לאחרונה לפעול בשיטה דומה חנויות שמופעלות רק על ידי שליחים, שלא מועסקים ישירות על ידי החברה. הן הופכות להיות משמעותיות עוד יותר כשמבינים את השלכות הרוחב שלהן - אם ניתן לעבור בקלות על כל הזכויות והתקנות והחוקים, למה שמישהו יעמוד בהם? אם ניתן להחליט האם לתת לעובד תנאים סוציאליים, למה שמישהו יתן אותם?
סטנדרט ההעסקה החדש-ישן יתפשט, עובדים חלשים יאלצו לקבל את התנאים המפלים, ועוד ועוד חברות יהפכו את כולנו לעצמאים לכאורה, בלי לתת לנו שכר מינימום, ימי מחלה וחופשה או הפרשות לפנסיה. חברות נוספות יקראו לעצמן "פלטפורמה" ויתחמקו מחוקי הגנה על הסביבה, הבריאות או המרחב הציבורי.
בתקופה האחרונה העבירו מספר מדינות, ובהן ספרד ופורטוגל, חוקים המכירות בעובדי כלכלת הפלטפורמה כעובדים, ובבריטניה וצרפת, אוסטרליה, קנדה, צ'ילה ומדינות נוספות פסקו בתי משפט שיש להתייחס אליהם ככאלה או לספק להם זכויות סוציאליות מיוחדות. גם ברמת ההסדרות הענפיות, הסדירו מדינות וערים רבות את התנהלות חברות הפלטפורמה בתוכן.
מה שצריך לעשות כדי לתקן את המצב הזה הוא לא לסגור את כל חברות הפלטפורמה. אין שום סיבה לעשות את זה. אם המודל שלהן באמת כל כך מוצלח, והטכנולוגיה שעומדת בבסיסן באמת חוסכת בכוח אדם ובחיכוך מיותר, אין שום סיבה שאלה מהן שמעסיקות עובדים לא יעשו זאת ישירות ואחרות יעמדו ברגולציות הרלוונטיות ובתשלומי המס כמו מתחרותיהן וכמו כל אחד אחר.
נבחרי הציבור במשרד הכלכלה ובוועדת העבודה והרווחה, שהחלו לאחרונה לעסוק בנושא, צריכים להחזיר את הסדרת שוק העבודה לידיהם, להגדיר בחוק מיהו שכיר ומי עצמאי, לקבוע את נטל ההוכחה על סיווגו של מועסק כעצמאי ולא כשכיר על המעסיק ולא על העובד, ולבחון את האפשרות ליצור סיווג עובדים חדש, שיכלול בתוכו עובדים כמו עובדי כלכלת הפלטפורמה ופרילנסרים המועסקים על ידי מעסיק עיקרי, ולתת להם את מרבית הזכויות הסוציאליות המגיעות לשכירים, כולל זכות ההתאגדות.
צעדים אלה, לצד הרחבת רשת הביטחון לעצמאים, יהוו פניית פרסה משמעותית מדרכם של ממשלות ישראל האחרונות וקריאת כיוון משמעותית מכיוון הכנסת והממשלה, המצביעה על מחויבותם לשמירה על זכויותיהם של העובדות והעובדים בישראל.
הכותב הוא מנהל מדיניות וחוקר בקרן ברל כצנלסון