כמעט איבדנו תקווה באנושות, ואז טלסקופ אחד של נאס"א הצליח להחזיר לנו אותה

מדור שהולך בעקבות הכסף ומנתח את מה שקרה אתמול, כדי שננסה להתכונן למה שיקרה מחר. הערות ותגובות: dror-m@globes.co.il

לא רעידות אדמה הורגות בני אדם, אלא הבניינים והתשתיות שנבנו עליה ושעלולים לקרוס עליהם יום אחד. אלמלא היו פה בניינים רעועים או תשתיות לא ראויות, גם ברעידות האדמה המבהילות ביותר, בדרגות הגבוהות ביותר על סולמו של ריכטר, היינו לכל היותר מוטחים אל הקרקע. אבל הכי קל להאשים את כדור הארץ, או את אלוקים, או שלל גורמים שלא בשליטת האנשים שחיים כאן.

למה נזכרתי בזה? כי אם שנת 2020 הייתה שנתו של הווירוס שתפס את האנושות לא מוכנה והוכיח לנו כמה קטן האדם, אזי 2021 הייתה שנתו של האדם עצמו להוכיח כמה הוא קטן. שנה שנפתחה בניצחון הגדול של האדם על הווירוס, עם האישור של ארגון הבריאות העולמי את החיסון לקורונה בינואר - זמן שיא כמעט בלתי נתפס בהתחשב בהערכות המוקדמות שדיברו על כמה שנים לפחות עד לפיתוח ואישור חיסון. אבל הקורונה בכל זאת לא נעלמה. רק שהפעם זה בגללנו.

בגלל כמות אדירה ובלתי נתפסת של אנשים שלא היו מוכנים ליטול את החיסון ולעצור את המגיפה, למרות הנתונים הברורים על הסיכון בהדבקה ולמרות המידע הברור על התועלת של החיסון נגדה. בגלל שאפשרנו, ואנחנו עדיין מאפשרים, לשיעור נמוך (יחסית) של מטורללי חיסונים להרוס לכולם, ולגרור אותנו למטה.

אסם העלתה מחירים כי היא ידעה שנרכין ראש

גורלנו בידינו, רק שאנחנו מתעקשים לפשל בענק. וזה לא רק אנחנו מול הקורונה. כדור הארץ לא "מתחמם", זה אנחנו שמחממים אותו. הפערים בין מדינות ובתוך מדינות אינם "מתרחבים", זה אנחנו שמרחיבים אותם. וכך לגבי הפערים בין גברים לנשים, בין מרכז לפריפריה וכו’ וכו’.

קחו למשל את ההתייקרויות במשק ואת ההודעה הטרייה של חברת אסם על העלאת המחירים בכלל מוצריה (5% בממוצע). מחירי הסחורות אכן התייקרו מסביב לעולם, ועדיין נותרה השאלה מי יספוג את ההתייקרות הגלובלית - חברות המזון, רשתות השיווק, או שוב אנחנו, הצרכנים הקטנים.

החברות והרשתות חששו עד כה למצמץ ראשונות, כדי שלא נברח חלילה למתחרים, אבל אז אסם קלטה שפשוט נרכין ראש, נוציא קצת קיטור וזעם ברשתות החברתיות, ונמשיך לקנות במבה. למרות שלכל מוצר שאסם מייצרת יש תחליף על המדף (אפילו במוצרי הפסטה, שם היא מוכרזת רשמית מונופול), היא לא ממש דואגת, והיא כנראה יודעת למה.
ובכל זאת, רגע לפני שהשנה נגמרה, אירוע אחד ענק החזיר בגדול את האמונה ברוח ובתבונה של בני האדם. ב-25 בדצמבר יצא לחלל מגיאנה הצרפתית טלסקופ של נאס"א בשם ג’יימס וב. רק בעוד כחצי שנה - אם יתגבר על מאות תקלות שעלולות לצוץ בדרך - הוא יגיע ויתמקם במרחק של 1.5 מיליון קילומטר מכאן, רחוק פי 4 מהמרחק שלנו לירח. שם, בעודו מקיף את השמש, הוא יבלה ב-5 השנים הקרובות (בשאיפה שחייו יתארכו עד ל-10 שנים לפני שיגיע אל קיצו, כי מה לעשות שמדובר במרחק גדול מדי מלחלום שניתן יהיה לבוא "לתדלק" אותו מחדש).

מכונת הזמן שתגלה: מה היה פה לפנינו?

נדרשו 27 שנים (איחור של 15 שנה מהתכנון המקורי) ו-10 מיליארד דולר (פי 20 מהעלות המתוכננת), בשביל לקרב אותנו עוד טיפה לבירור שאלות הנצח. הטלסקופ האדיר שדרש שיתוף פעולה נדיר ויקר של 17 מדינות, יגלה לנו על עוד גלקסיות אי שם, אבל לא פחות חשוב - הוא יספר לנו על העבר.

 הטלסקופ של נאס''א ששוגר השבוע לחלל / צילום: Reuters

דה פקטו, הטלסקופ הענק הוא מכונת זמן. ככל שעצם רחוק מכאן, אנחנו רואים רק איך הוא נראה פעם (למשל: אם השמש שלנו נכבתה בדיוק עכשיו, נראה זאת רק בעוד קצת יותר מ-8 דקות). אם הכל ילך חלק, ג’יימס וב יסתכל כל כך רחוק אל הלא נודע, שהוא יוכל לראות ולגלות לנו מה קרה פה לפני 13.5 מיליארד שנים. קצת אחרי הבריאה או המפץ הגדול. האם זה שווה את זה? כן. ולו רק כדי שניזכר שאין שום משימה גדולה או מורכבת מדי עבור האנושות שלנו.