לשכת התעסוקה. לרבע ממבקשי העבודה הרשומים בשירות התעסוקה יש תיקי הוצאה לפועל פתוחים / צילום: אביבה גנצר
לרבע ממבקשי העבודה שרשומים בשירות התעסוקה יש תיקי הוצאה לפועל פתוחים. האם עובדה זו פוסלת אותם מלעבוד כשכירים? סוגיה זו עומדת בימים אלה במרכזה של תביעה שהוגשה נגד חברת דיפלומט, שבכוחה להשפיע על העתיד התעסוקתי של עשרות אלפי ישראלים.
לטענת התובע, הסירוב לקבלתו לעבודה נובע מכך שלמעסיק נודע כי נפתח נגדו תיק בגין חוב בהוצאה לפועל, מה שמהווה אפליה אסורה. מנגד, לטענת דיפלומט, הצגת שאלות בנוגע למצב הכלכלי של מועמד לתפקידים בתחום הלוגיסטיקה ולתפקידים רגישים אחרים, שבהם נחשפים העובדים לציוד בעלי ערך רב, הן רלוונטיות לאור מאפייני המשרה ומהותה. עוד טוענת החברה כי המועמד התמודד לתפקיד עובד קבלה במחסן, ולאור גניבות סחורה שהיו בעבר, הליך הגיוס כולל שאלות שיכולות להעיד על מהימנותו.
הסוגיה נפיצה עד כדי כך, שלאחרונה הצטרף שירות התעסוקה הישראלי לתביעה בתור ידיד בית המשפט והביע התנגדות עזה לשאלות המהוות אפליה דה-פקטו של עובדים. בבסיס הסוגיה עומדת השאלה מה גובר: מצד אחד עומד החופש התעסוקתי, ובכלל זה ניצבים חוק שוויון הזדמנויות בעבודה - ומן הצד השני עומדים הזכות לפרטיות וכן חופש הקניין, המעוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שמאפשר לכל מעסיק לנהל את עסקו כרצונו, כל זמן שאינו פוגע בזכות יסוד מוגנת.
הבעיה למעשה היא שחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, האוסר על מעסיק להפלות עובד או מועמד לעבודה מחמת מאפיינים שונים המפורטים בחוק, אינו כולל את המאפיין של המצב הכלכלי. אומנם רשימת המקרים שנחשבים לאפליה אינה רשימה סגורה, אך הדבר נתון לפסיקת בית המשפט ותלוי בתפיסת העולם של השופט.
להשקפתי, קיעקוע של מועמד ותיוגו כלא ראוי או מועד לפורענות, רק בגלל שקיבל מספר החלטות כלכליות גרועות בעבר או שנקלע בעל כורחו למצוקה כלכלית, הוא פסול, מפלה חוטא לאמת.
על המחוקק לנצל את ההזדמנות
ראשית, לא קיימת התאמה מובהקת בין מצבו הכלכלי של אדם לבין האפשרות שהוא יגנוב או ימעל בכספים. ממחקר גדול שנערך על-ידי רו"ח עופר אלקלעי, העוסק באפיון הסיבות למעילה, עולה כי רק כשליש מהן בוצעו על רקע הסתבכות כלכלית, ואילו הרוב בוצעו בשל בעיות הימורים, בשל בעיות סמים ובעיקר בגלל קיומה של פירצה שקראה לגנב. בנוסף, ישנה תאוריה הגורסת כי אדם שנמצא במצוקה כלכלית יחשוש לאבד את מקום עבודתו ויהיה זהיר יותר.
שנית, מדי שנה נפתחים בישראל עשרות אלפי תיקים בהוצאה לפועל לאזרחים שומרי חוק ומשלמי מסים בגלל סיבות שונות, שאינן יכולות להעיד על איכויותיו, על כישוריו ועל מהימנותו של מועמד לעבודה. כך למשל: במה חטא מחפש עבודה שנמצא בהליך גירושים, במסגרתו אשתו פתחה נגדו תיק בהוצאה לפועל? ועל מה בדיוק יכול להעיד תיק שנפתח נגד תושב שלא שילם במשך תקופה את מסיו העירוניים? הקשר בין השניים מקרי בהחלט.
שלישית, אפליה על רקע כלכלי עומדת בסתירה לערכים הבסיסים של מדנית ישראל, שחרטה על דגלה את האפשרות לייצר הזדמנות לכלל הקשת הישראלית בשוק התעסוקה. ככזו, ישראל הייתה בין המדינות הראשונות בעולם שנלחמה בשדה המשפטי נגד אפליה. כך לדוגמה, בין החוקים הראשונים שהתקבלו במדינת ישראל הצעירה היה חוק עבודת נשים. בשנת 1959 נאסר על אפליה בשירות התעסוקה, כאשר בעולם הנושא רק החל לקרום עור וגידים מבחינה ציבורית ומשפטית.
לאור כל האמור ובשל החשש כי הדיון בתיק צפוי להסתיים בפשרה חסויה וזאת מבלי שיינתן פסק דין מנחה בעניין, סבורני כי על המחוקק לנצל את ההזדמנות ולתקן את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. במסגרת זו, יש לקבוע כי חל איסור לשאול עובד שאלות על מצבו הכלכלי ולאסור אפליה מחמת סיבה זו.
כמו כן, בימים אלה מוקם מיזם בשיתוף שירות התעסוקה ורשות האכיפה והגבייה, שמטרתו לעודד בעלי תיקים בהוצאה לפועל לצאת לעבודה, באמצעות איחוד תיקים, פריסת חובות ועוד. קבלת עמדתה של דיפלומט לאפשר למעסיקים לבחון את תיקי ההוצאה לפועל כקריטריון קבלה לעבודה, תפגע פגיעה קשה במיזם ותעמיק עוד יותר את תופעת האבטלה הכרונית בישראל.
הכותב הוא מומחה בדיני עבודה