פרקליט המדינה, עו''ד עמית איסמן / צילום: לשכת עורכי הדין
דוח מבקר המדינה המתפרסם היום (ג') חושף פערים בין אופן סגירת התיקים במחוזות השונים בפרקליטות בנוגע לעילות הסגירה. נמצאו פערים של כ-20% בין מחוז אחד לשני, כך שהסיכוי של חשוד שתיקו ייסגר מ"חוסר אשמה" שונה ממחוז למחוז.
לפי הדוח, ביוני 2021 כ-830 אלף בגירים, המהווים כ-13% מאוכלוסיית הבגירים בישראל, היו בעלי רישום משטרתי וכי יוצא שלאחד מכל 7.5 בגירים במדינת ישראל קיים רישום במרשם המשטרתי. הדוח עוסק באופן סגירת התיקים בפרקליטות ובמשטרה ובאפשרות לשנות את עילת הסגירה. זאת במגמה להפחית את מספר האזרחים בעלי רישום משטרתי של תיקים סגורים אשר עלול לצמצם את אפשרויות הפרנסה של האדם ולהכתים את שמו הטוב. "סגירת תיק בעילה של חוסר ראיות יש בה לכרסם בעקרון חזקת החפות כאשר היא נעשית בשיעור ניכר של התיקים כ- 40,000 תיקים בממוצע בשנים 2015-2019", נכתב.
פרקים נוספים בדוח מבקר המדינה:
● המדינה יכולה להגדיל את ההכנסות שלה מחובות. אז למה היא לא עושה את זה?
● חובות משרד הביטחון לתעשייה האווירית ולרפאל ב-2020 - 1.7 מיליארד שקל
● שירות התשלומים הממשלתי פרוץ להלבנות הון במיליארדי שקלים
● התקציב על פיקוח הבחירות לכנסת ה-24 גדל פי שלושה. אף אחד לא בדק למה
● מחיר הביצים בארץ גבוה ביחס לעולם
● מבקר המדינה מציג נתונים מדאיגים בנוגע למצב החינוך לפעוטות | דעה
בחיפה הסיכוי הנמוך ביותר לסגירת תיק מ"חוסר אשמה"
מהדוח עולה כי בשנת 2020 הסיכוי שתיק ייסגר בעילה של "חוסר אשמה" בפרקליטת מחוז צפון היה כ-33%, ובפרקליטות מחוז חיפה הסיכוי ירד למחצית מכך ל-15%.
בפרקליטות חיפה, שבראשה עמד בשנים הרלוונטיות פרקליט המדינה הנוכחי עמית איסמן, נסגרו 73% מהתיקים מחוסר ראיות לעומת 49% מהתיקים שנסגרו בפרקליטות מחוז תל אביב. ביתר המחוזות עומד מספר התיקים שנסגרו מחוסר ראיות על 53% ועד 65%.
מבחינתו של חשוד, העילה האופטימלית לסגירת התיק היא מ"חוסר אשמה", עילה המנקה אותו מכל חשד ולא מופיעה ברישום המשטרתי. לעומת עילות הסגירה "חוסר ראיות" ו"מכלול נסיבות העניין אינו מצדיק העמדה לדין", להם חשופים שורת גופים ממשלתיים (שב"ס, שב"כ, מוסד, משטרה ועוד).
מרבית התיקים נסגרים מחוסר ראיות
מדוח הביקורת עולה כי בין השנים 2015 ועד 2020 סגרה הפרקליטות כ-28 אלף תיקים. מרבית התיקים נסגרו מחוסר ראיות וזו עילת הסגירה השכיחה בכל המחוזות. זאת למרות הנחייה של הפרקליטות, שנכנסה לתוקף בתחילת 2018, ונועדה לשנות את המציאות ולצמצם את מספר התיקים שנסגרים מ"חוסר ראיות" ולהרחיב את התיקים שנסגרים מ"חוסר אשמה".
הדוח מצא שההנחיה לא השיגה את המטרה ולא חל שינוי בתיקים שנסגרים, הן על ידי המשטרה והן על ידי הפרקליטות בעילת "חוסר ראיות" ורוב התיקים כ- 55,000 (כ-60%) בשנת 2020 נסגרו בעילה של "חוסר ראיות".
בפרקליטות נסגרו בממוצע בשנים 2019-2020 כ-57% מתיקי החשודים בעילה של "חוסר ראיות". המשטרה סגרה באותן שנים 62% מהתיקים בעילה זו. לפי הדוח המגמה שמרבית התיקים נסגרים מחוסר ריאות נמשכת לאורך שנים.
בנוסף עולה כי העילה שצומצמה היא "מכלול נסיבות העניין" המערבת שיקולים של אינטרס ציבורי כאשר יש ראיות. כך שמ-62,00 תיקים בשנת 2015 ירד מספר הסגירות בעילה זו ל-4,500 בשנת 2020 - ירידה של כ-27%.
עוד עולה כי שיעור סגירת התיקים בשל מכלול הנסיבות, הוא הגבוה ביותר בפרקליטות מחוז תל אביב - כ-31%. לעומת 6% בפרקליטות צפון, 7% חיפה, 14% מרכז, ו- 16% בירושלים ובדרום.
מנתוני התיקים שנסגרו על ידי המשטרה ניכרת עליה בסגירת תיקים מ"חוסר ראיות" על ידי חטיבת החקירות במשטרה. מ-41% מהתיקים בשנת 2015 עלה מספרם ל- 58% בשנת 2020. נמצא כי משנת 2015 עד שנת 2020 חלה ירידה מתונה של כ-5% בשיעור התיקים שנסגרו בעילה של חוסר ראיות ולמעשה ההנחיה לא הובילה לשינוי ניכר.
בכמה תיקים התקבלו עררי חשודים המבקשים לשנות את עילת הסגירה?
מהדוח עולה כי בין השנים 2018-2020 שינתה יחידת העררים את עילת הסגירה בכ-27% פניות של חשודים שבקשתם נדחתה בפרקליטות. הפרקטיקה הנוהגת היא שחשוד שנסגר תיקו בעילה של "חוסר ראיות" או "מכלול נסיבות העניין אינו מצדיק הגשת כתב אישום" יכול לבקש מהפרקליטות שסגרה שנות את עילת הסגירה. בשלב הראשון הבקשה נבחנת במחוז שקיבלה את התיק. אם ההחלטה נשארת בעינה, החשוד רשאי לפנות למחלקת עררים בפרקליטות המדינה בירושלים לבחון את בקשתו.
הדוח מצביע על כך שיש חסמים למימוש זכות הערר למתלונן ולחשוד. כך למשל נמצא כי לכ-30%-40% מהמתלוננים לא נשלחו הודעות סגירה. הודעות סגירה נשלחות ע"י המשטרה בדואר רגיל ואין דרך לדעת אם הגיעו ליעדן. התנהלות זו מובילה לבעיות נוספות בנוגע לחישוב הזמן להגשת הערר (60 ימים).
בעיות נוספות שעלו הן היעדר הנמקה על ההחלטה על סגירת תיק ובעיות בצילום חומרי החקירה.
מחסור בנתונים במשטרה שלא מאפשר בחינה מלאה
מהדוח עולה כי מערכת המחשוב של המשטרה לא כוללת איסוף מידע על תיקים שנסגרו מ"חוסר אשמה" על ידי המשטרה ויחידת התביעות שלה. בנוסף אין תיעוד על בקשות לשינוי עילת סגירה. כך שהמבקר לא יכל לבחון היבטים אלו.