אל סלבדור, השבוע. תור ארוך בכניסה לכלא. כך זה נראה כשמשעים את סעיפי החוקה הנוגעים לחירויות הפרט ומקלים את חוקי המעצר / צילום: Associated Press, Salvador Melendez
האסתטיקה של חשבון הטוויטר של נאייב בוקלה (@NayibBukele) היא קצת לא צפויה, במיוחד בהתחשב בתואר המלווה את החשבון הזה, El Presidente. בוקלה, בן למהגרים פלסטינים, הוא נשיא הרפובליקה של אל סלבדור. בשבועות האחרונים מצטופפים אצלו בטוויטר צילומיהם של עשרות גברים צעירים, בדרך כלל חשופי חזה, חלקם בתנוחות של השפלה ושל איום. מנומרי מדים רעולי פנים נועצים בהם את קני רוביהם. לפחות אחד הציוצים מציג חשוף חזה שרוע על הקרקע, ללא רוח חיים.
מה זה היה לנשיא הרפובליקה? ומה זה היה לאל סלבדור, הקטנה והצפופה במדינות אמריקה המרכזית? ובכן, הנשיא בוקלה הציע עסקה לעמו, שבהשפעת יוהן וולפגנג גתה היינו מכנים "פאוסטית", או עסקה עם השטן: ביטחון אישי תמורת דמוקרטיה, זאת אומרת הרבה יותר ביטחון אישי תמורת הרבה פחות דמוקרטיה. לפחות לפי שעה נראה שהסלבדורים נענים לו.
וזאת לדעת, נשיא אל סלבדור הוא המנהיג הפוליטי הנבחר הפופולרי ביותר עלי אדמות. סקרי דעת הקהל בשנה השלישית של נשיאותו מעמידים את התמיכה בו על 84% (עם 3.8 מיליון עוקבי טוויטר בארץ של 6.5 מיליון תושבים).
בוקלה מצייץ על חשופי החזה מפני שזה מה שעושים כוחות הביטחון שלו בימים האלה: הם עוצרים ללא משפט אלפי חשודים בחברות בכנופיות רחוב רצחניות (pandilla). העצורים מופשטים בתחנות משטרה ובמרכזי מעצר, ועוצריהם מצלמים אותם, או בעצם מצלמים את כתובות הקעקע שלהם.
הנשיא מצייץ דו-שיח, אמיתי או היפותטי. גבר צעיר וחסון מנהל אותו עם עוצריו. הוא אומר: "שלום, אדוני החייל. כמו שאתה יכול לראות, אני לא חבר בשום 'פאנדייה'". החייל משיב לו: "בוא נראה".
החיילים מפשילים את שפתו התחתונה של הצעיר. סמל של ה"פאנדייה" מקועקע על הצד הפנימי שלה. ביום הבדיקה זה היה אחד הציוצים הפופולריים ביותר של בוקלה.
כשהגנגסטרים ירו להנאתם
בוקלה עוצר המונים מכוח מצב חירום, שהקונגרס של אל סלבדור הכריז בסוף מרץ. זה היה לאחר שביום אחד ויחיד, ערב חג הפסחא, הגנגסטרים טבחו 62 עוברים ושבים ברחובות עיר הבירה, ככה סתם, בלי סיבה מיוחדת, רק מפני שעברו ושבו.
בוקלה, שהתפרסם בעולם הפיננסים כאשר הפך את הביטקוין להילך חוקי, רחש תמיד בוז לתהליך הדמוקרטי. הוא שלח חיילים חמושים אל מליאת הקונגרס, כדי להפחיד את הצירים; והוא שכנע את הקונגרס לפטר חמישה שופטים עליונים.
מרחץ הדמים של מרץ שחרר אותו משארית עכבותיו. מצב החירום הוטל לחודש אחד, ומאז חזר והוארך, ואל נכון יחזור ויוארך. דעת הקהל עומדת לצדו חד-משמעית. כנופיות הרחוב מיררו את חיי הציבור זה שנים. מה טוב לראות את חבריהן נרדפים עד צוואר, מושפלים ומעונים.
ומה על הדמוקרטיה הנרדפת, המושפלת והמעונה? זה עניין אבסטרקטי מדי בשביל מיליונים קשי יום, הנאבקים על שיורם נגד עוני משווע, נגד אקלים איום ונגד גנגסטרים כל יכולים.
מבניטו ורודריגו תצא תורה
שורה של מנהיגים חזקים במאה השנה האחרונות קדמו לבוקלה. ראשון להם, אם אינני טועה, היה בניטו מוסוליני. הוא חיסל את המאפיה בסיציליה בשנות ה-20 של המאה שעברה, כאשר שחרר את כוחות הביטחון שלו מעכבות. לשר הפנים כתב, כי "יש לך המחאה פתוחה... אם החוקים מפריעים לך, אין בעיה, אנחנו נכתוב חוקים חדשים".
לפני שש שנים עלה לשלטון בפיליפינים רודריגו דוטרטה, דמגוג פרובינציאלי ברוטלי וגס רוח, שהבטיח מלחמת חורמה בסוחרי הסמים. לפי הערכה של ארגוני זכויות אדם, כוחות הביטחון הוציאו להורג 52,000 בני אדם ללא משפט. כהונת דוטרטה הסתיימה השבוע. הפופולריות שלו עומדת על 67%, ובתו נבחרה לסגנית הנשיא הבאה.
גם הפיליפינים וגם אל סלבדור, אינן בדיוק אור לגויים. אבל משבריהן המערכתיים מלמדים אותנו משהו על הדינמיקה של עסקאות עם השטן.
במרכזן של תנועות אנטי-דמוקרטיות במאה השנה האחרונות עומדת, לפעמים מבלי דעת, שלילת עקרון היסוד של הדמוקרטיה הליברלית ושל שלטון החוק: המטרה אינה מקדשת את האמצעים. שמאל וימין דמוקרטיים נטו להסכים על העיקרון הזה גם כאשר מיעטו להסכים כמעט בכל עניין אחר. ההסכמה הרחבה מועמדת עכשיו בספק ניכר. לפני 30 שנה נוצר הרושם שהדגם הדמוקרטי המערבי, הליברלי, גובר על כל מתחריו. זה היה בעקבות התמוטטות הקומוניזם באירופה, משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, הרודנויות הצבאיות האחרונות באמריקה הלטינית, ומספר ניכר של עריצויות באפריקה. אפילו הדיקטטורה הסינית התנדנדה.
האופוריה חלפה לה. הדמוקרטיות התמעטו. בין הנשארות נרשמה התרחקות מהעקרונות הליברליים. הפופולריות של "הדגם הסיני", או של "הדגם הסינגפורי", מיוחסת לאמנה חברתית חדשה (ולא כתובה), המבטיחה רווחה כלכלית ויציבות תמורת ויתור חלקי או מלא על החרויות הפוליטיות, ובעצם על שלטון החוק. אופי העסקה הזו בין שליט לנשלטים עלול לדבר יום אחד ללבם של המונים גם בדמוקרטיות מערביות. בערי ארה"ב למשל שורר משבר חמור של חוק וסדר. שכונה עשירה אחת בשיקגו החליטה לממן הקמת כוח משטרה פרטי. זה פתרון לעשירים.
מה יקרה אם דמגוג פופוליסטי יציע לבוחרים בדמוקרטיה מערבית בוגרת לוותר על רוב החירויות לטובת החוק והסדר? או אולי אפילו לוותר על החוק לטובת הסדר? כיתבו לי בבקשה אם אתם סבורים שהציבור יעמוד או לא יעמוד בפיתוי.