מה המחיר הציבורי של הדחת מנכ"ל הרכבת, ומי יישא באחריות אם זה יקרה?

בשנת 2019, חמש שנים אחרי שנכנס לתפקידו והוביל את עבודות הרכבת הקלה בגוש דן, ורגע לפני הגעת הקרונות הראשונים, החליט מנכ"ל נת"ע יהודה בר־און לסיים את תפקידו. בעקבותיו התפטרו עוד חמישה סמנכ"לים בחברה. התפטרות זו הגיעה ברקע המחלוקות על סמכויות החברה מול הדירקטוריון, בראשותו של רם בלינקוב - היום מנכ"ל משרד האוצר. אז, בלינקוב עשה כמעט הכל כדי שמנכ"ל נת"ע יניח את המפתחות ויילך הביתה.

ככל שחלפו הימים התגלה שהפרויקט הענק התייקר משמעותית, נתקע ועדיין מתעכב. העובדה שבמשך חודשים ארוכים השדרה הניהולית בחברה התרופפה, ומונו אנשים עם ניסיון רלוונטי מועט, בוודאי נתנה את תרומתה.

רק בגוש דן, הפקקים שורפים למשק 10 מיליארד שקל מדי שנה ורשת של רכבות קלות יכולה הייתה לסייע לאזרחים רבים לעקוף אותם במהירות. אך הפרויקט התעכב ב-13 חודשים וגם במועד החדש, חודש נובמבר הקרוב, הוא כנראה לא ייפתח במלואו.

בראיונות מאוחרים בר-און סיפר כיצד קיבל שיחות והודעות מבכירי הממשלה, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. ובכל זאת - דבר לא נלמד. בעיצומה של מערכת בחירות, הגיעה בשבוע שעבר מיכל רוזנבוים, מנהלת רשות החברות הממשלתיות, לסיור במטה חברת רכבת ישראל בלוד. במהלך הסיור היא נפגשה עם יו"ר החברה ושם ניתן האור הירוק לשכור ייעוץ משפטי חיצוני לחברה, במה שמהווה את תחילתו של הליך הדחת המנכ"ל מיכאל מייקסנר.

 מיכאל מייקסנר, מנכ''ל רכבת ישראל / צילום: יורם רשף

"אמורים לשמור על הרכבת ומכשילים אותה"

באופן די דומה לבר-און, גם המנכ"ל מייקסנר מוערך מאוד במשרדי הממשלה. כשנכנס לתפקידו לפני כשנתיים הוא הגיע לחברה שמעטים רצו לנהל: עיכובים של עשור בפרויקט לחשמול המסילות כשקרונות הרכבת החשמליים כבר הוזמנו, קו חשמלי חדש לירושלים מקרטע ומלא בתקלות, חוסר אמון של משרדי הממשלה בחברה והפקעת פרויקטים ממנה, שירות גרוע לציבור, יחסי עבודה עכורים ועוד ועוד.

מאז כניסתו לתפקיד, פרויקט החשמול הואץ והחברה זכתה בתוכנית פיתוח תשתיות בסך של כ-50 מיליארד שקל. לאחר התערבות משרד התחבורה, ההנהלה קרובה להסכמות עם ועד העובדים בקשר לחתימה על הסכם קיבוצי, ועם המדינה על הסכם ההפעלה שמעגן את מערכת היחסים בין החברה הממשלתית לבעליה.

אך למרות הדמיון בין המקרה ההוא בנת"ע למקרה הנוכחי ברכבת, קיים שוני בין בלינקוב, יו"ר נת"ע שהוביל להתפטרות בר-און, לבין משה שמעוני, יו"ר דירקטוריון הרכבת כיום שמקדם את הדחת מייקסנר. בלינקוב הגיע לנת"ע אומנם בלי ניסיון בהקמת תשתית אך עם ניסיון משמעותי משיק במשרד האוצר. שמעוני, לעומתו, מונה על ידי שרת התחבורה מירי רגב לאחר שהיה יו"ר החברה הממשלתית לאיכות סביבה, ובעבר היה מנכ"ל משרד הדתות ועובד בכיר בכמה משרדי ממשלה.

באופן מעט אירוני, כשבלינקוב שימש כממלא מקום ראש רשות החברות ומתוקף תפקידו כמנכ"ל משרד האוצר, הוא התנגד לרבות מפעילויותיו של שמעוני ואף מנע בעבר, יחד עם מנכ"לית משרד התחבורה, את פיטורי מייקסנר.

הצעד שנקטה בשבוע שעבר רוזנבוים איננו מאפשר הזמנה לשימוע, אבל הוא מאפשר ליו"ר לקדם פיטורים. ואולם, בעת הזו המשמעות של פיטורים היא הכנסת החברה לסחרור שספק אם תצא ממנו, לרבות הפרויקטים שלה והשירות שניתן לציבור.

הבחירות ימנעו מינוי של מנכ"ל חדש בעתיד הנראה לעין והחברה תעבור טלטלה שתשפיע, כפי שלימד המקרה של חברת נת"ע, על הפרויקטים שנמצאים בביצוע.

לא מדובר רק בסכסוך בין הבכירים - ההשלכות על הציבור רבות. גורמים בממשלה חוששים ש"החברה תאבד כיוון כמו שקרה לנת"ע". הניסיון ההיסטורי מלמד שהחשש מוצדק.

בעבר אומנם התקבלה החלטת ממשלה שמגבילה את רכבת ישראל לפיתוח מסילות קיימות בלבד, והעבירה את כל פיתוח המסילות החדשות לחברת נתיבי ישראל, אך הרכבת עדיין מקדמת תוכנית פיתוח בסך של 50 מיליארד שקל, ובה גם מסילות קיימות וגם חדשות. תוכנית זו עוצבה לנוכח התעצמות הרכבת בשנתיים האחרונות. גורם ממשלתי שמעורה בפעילות החברה ציין שמדובר בימים שבהם החברה צריכה לעבוד יחד. "תמוה שהדירקטוריון, שאמור לשמור על הרכבת ולדאוג לעתיד החברה, עושה הכל כדי להכשילה".

יש סיבה מקצועית להדחת המנכ"ל?

על פי החקיקה וכללי הממשל התאגידי, חובת הנאמנות של הדירקטורים אמורה להיות לחברה ולהשאת רווחי בעליה - הציבור הישראלי המאוגד באמצעות ממשלתו. רק האינטרס הציבורי הוא שאמור להוביל את חברי הדירקטוריון. ברור שאינטרס זה הוא לא חברה בלי ראש הנתונה במשבר עמוק. תחת איזו נאמנות פועל היו"ר וחבר מקורביו? על סמך איזו סיבה מקצועית מקודם מסלול ההדחה למנכ"ל?

בין היו"ר למנכ"ל הרכבת התגלו מחלוקות בעיקר סביב השאלה כמה תעסוק החברה במטענים וכמה בנדל"ן - סוגיות שבכלל עומדות להכרעת המדינה ולא רלוונטיות להכרעת דירקטוריון הרכבת.

מדוע בעלי המניות, המיוצגים על ידי משרדי ושרי הממשלה לא טורחים להביע עמדה? שרת התחבורה מיכאלי חודלת, שר האוצר ליברמן נאלם. השניים שוחחו השבוע במטרה לשמור על היציבות בחברה, והדירקטוריון יקבל את שרת התחבורה כאורחת בישיבתו הקרובה. אז, כמובן, הוא לא יעלה את נושא ההדחה.

מיכאלי החליטה להיכנס לתמונה באופן משמעותי רק לאחרונה, כשהיא בעיצומה של תקופת בחירות ואיש לא יכול לחתום על כך שהיא כאן כדי להישאר. קולו של ליברמן עדיין לא נשמע.