מדד חודש יוני שפורסם לאחרונה, ובו נרשמה ירידה במחירי הפירות והירקות, שימש את אנשי מפלגת ישראל ביתנו כדי לטעון כי זו ההוכחה להצלחת הרפורמה בחקלאות שהובילה המפלגה. הטענה הזאת שווה בדיקה נפרדת, ואנו מקווים לעסוק בה בקרוב. בינתיים נתייחס לסוגיית צד שעלתה בהקשר הזה במהלך דיון בנושא בתוכנית "אופירה וברקוביץ'". בהתאם לקו של המפלגה, העלה בה ח"כ אלכס קושניר את הטענה כי ירידת המחירים קשורה לרפורמה, וכשהפרשן הכלכלי נחמיה שטרסלר הסביר כי הירידה קשורה דווקא לעלייה משמעותית ביבול לעומת השנה שעברה, קושניר השיב לו: "אתה בשנת שמיטה, בשנת שמיטה המחירים עולים".
על פניו, הטענה נשמעת הגיונית. לפי ההלכה היהודית, בשנת שמיטה - השנה השביעית במחזור של שבע שנים - מוטלות הגבלות שונות על עבודת האדמה בתוך "שטחי ארץ ישראל", ובהחלט היה ניתן לחשוב שההגבלות הללו יובילו להפחתת היבול, ועקב כך לעלייה במחירים. בפועל, לפחות מאז 2008 מונהג בישראל הסדר מרכזי שלמעשה מאפשר לרובם המוחלט של החקלאים לעבוד כרגיל (ההסדר היה קיים גם לפני 2008, אך אז הוא הונהג מתוקף הוראת שעה, והפחית את יכולת ההיערכות מראש של החקלאים ויצר קשיים נוספים).
ההסדר המדובר נקרא "היתר מכירה", ובמסגרתו חקלאים יכולים למכור את השטחים שלהם לאדם שאינו יהודי למשך שנת השמיטה, וכך להמשיך לעבד את האדמה כמו בשנה רגילה. לפי דוח מבקר המדינה מ-2016, זוהי האופציה לפיה עובדים 95%-97% מחקלאי ישראל (מה עושים שאר החקלאים? חלקם פועלים לפי הסדר שנקרא "אוצר בית דין", ומאפשר להם לקבל תשלום רק תמורת איסוף התוצרת, ויש גם מי שפוסקים לגמרי מפעילות ומקבלים סיוע ממשרד החקלאות).
האם ניתן להראות במספרים שבזכות ההסדרים הללו לא נרשמות עליות מחירים משמעותיות בשנות שמיטה? באופן חלקי בלבד. וזאת בגלל מורכבות הנתונים, והעובדה שיש משתנים רבים שמשפיעים על מחירי התוצרת החקלאית. ננסה בכל זאת: בשנת השמיטה הנוכחית, שהחלה בספטמבר 2021, נרשמה עד כה ירידה ממוצעת של 0.1% במחירים, לעומת עלייה ממוצעת של 0.3% באותם החודשים בשנה שעברה. אלה בדיוק הנתונים שנרשמו גם בשנת השמיטה הקודמת ב-2014-2015. יחד עם זאת, בשנות השמיטה שלפני החוק שהזכרנו מ-2008 - מדובר בשנים 2000/01 ו-2007/8 - דווקא נרשמו עליות מחירים של 1.2% ו-0.6%, לעומת התקופות המקבילות.
לאור העבודה שהנתונים הללו בכל זאת אינם חד-משמעיים, הפנינו את השאלה גם לגורמי המקצוע במשרד החקלאות. בתגובה הרשמית שקיבלנו מהמשרד נמסר לנו כי "שנת השמיטה אינה משפיעה על רוב הצרכנים (מבחינת המחירים)", על רקע העובדה שכאמור, בזכות הסדר היתר המכירה "התוצרת החקלאית ממשיכה להיות מגודלת ולהימכר בחנויות וברשתות השיווק".
בשיחה שקיימנו עם אהוד אלפרט, מנהל תחום תיירות וכלכלה כפרית במשרד החקלאות, הוא אף הסביר כי למעשה שנת השמיטה עשויה דווקא להוזיל את המחירים עבור רוב הצרכנים. לדבריו, בשנה כזאת רוב החרדים נמנעים מלקנות תוצרת חקלאית ברשתות ה"רגילות", וכך הביקוש לאותה כמות תוצרת קטן, מה שעשוי להוזיל את מחירה. הוא הוסיף כי ייתכן שעבור מי שמחמירים יותר ומעוניינים לקנות רק תוצרת שגודלה תחת הסדר "אוצר בית דין", או כזאת שיובאה מחו"ל, אכן תירשם עליית מחירים קלה.
בשורה התחתונה: דבריו של קושניר לא נכונים ברובם. כיום מעל 95% מהחקלאים עובדים בשנת שמיטה על-פי "היתר מכירה" המאפשר להם להמשיך ולעבד את הקרקע כמו בשנה רגילה. לאור זאת, גם במחיר התוצרת לא נרשם בדרך-כלל שינוי, וייתכן שהוא אף יוזל מעט עקב ירידה בביקושים. עבור מי שמקפידים יותר ולא מוכנים לרכוש תוצרת כזאת בשנת שמיטה, תיתכן עליית מחירים קלה.
תחקיר: טלאור שמש
לבדיקה המלאה לחצו כאן
שם: אלכס קושניר
מפלגה: ישראל ביתנו
תאריך: 22.7
ציטוט: "אתה בשנת שמיטה, בשנת שמיטה המחירים עולים"
ציון: לא נכון ברובו
מדד המחירים לחודש יוני 2022 הציג ירידת מחירים בפירות ובירקות על רקע עליית מחירים במדד הכללי. את ההישג כביכול ייחס ח"כ אלכס קושניר, ממפלגת ישראל ביתנו, לרפורמה בחקלאות שנכנסה לתוקף בחודש מרץ האחרון. את הדברים אמר בתוכנית "אופירה וברקוביץ'" בקשת 12 (22.07.11), בפאנל שכלל את הפרשן הכלכלי של חדשות 12, נחמיה שטרסלר. שטרסלר בתורו נתן הסבר אחר לירידת המחירים בתוצרת החקלאית והסביר שהיא נובעת מעליה משמעותית ביבול לעומת השנה שעברה, אך קושניר התעקש שזה איננו ההסבר ואף ניסה לתת הסבר הסותר את דבריו: "אתה בשנת שמיטה, בשנת שמיטה המחירים עולים".
נתחיל מהסבר קצר על שנת השמיטה. שנת שמיטה היא השנה השביעית במחזור של שבע שנים. היא מונהגת רק בארץ ישראל ובה מטילה ההלכה היהודית הגבלות, בין השאר, על עבודת האדמה
ועל שיווק התוצרת החקלאית. לפי הסבר זה, דבריו של קושניר בהחלט עושים שכל. לכן ראשית הלכנו ובדקנו את מדד מחירי הפירות והירקות.
בשנת השמיטה הנוכחית, תשפ"ב, שהחלה בספטמבר 2021, ירד עד כה ב-0.1 בממוצע לעומת עלייה של 0.3 באותם החודשים בממוצע בשנה שעברה. כמובן שישנם גורמים שונים המשפיעים על מדד המחירים, בחלקם ניגע בהמשך, לכן הסתכלנו מה קרה גם בשנות שמיטה אחורנית. גם בשנת השמיטה תשע"ה (2014-2015) הייתה ירידה במדד של 0.1 לעומת עליה של 0.3 במדד הכללי, אך בשנים התשס"ח (2007-2008) והתשס"א (2000-2001) היו עליות ממוצעות במדד מחירי הפירות והירקות של 1.2 ו-0.6.
מה היה שונה בשנים בהם המחירים עלו? לקראת שנת השמיטה תשס"ח, אז כאמור נצפתה עלית מחירים, ישראל הסדירה את השימוש בהיתר מכירה (על פתרון זה ופתרונות נוספים נרחיב בהמשך), שהוא הפתרון הנפוץ ביותר כיום על ידי החקלאים כדי להמשיך לעבוד את האדמות. עד אז, שימוש בהיתר זה היה הוראת שעה בלבד. אולם, רבנים רבים לא התירו את השימוש בתוצרת לפי היתר זה ולאור זאת, שר החקלאות דאז, שלום שמחון, הורה לאסור מתן רשיונות יבוא לתוצרת חקלאית עד להודעה חדשה, במטרה להפעיל לחץ על הרבנות הראשית להדיח את רבני הערים. דבר נוסף שקרה הוא שנחקק חוק ועדת שמיטה ממלכתית, שמטרתה לתכנן פעולות לקראת שנת השמיטה, להמליץ עליהן לממשלה וליזום פעילות מחקר בתחום החקלאות ובתחום ההלכה לקראת שנות שמיטה בעתיד. לפי הקמת הוועדה, הפעולות לקראת שנת השמיטה התבצעו חודשים ספורים לפני תחילתה, דבר שגרם להיערכות לא מתאימה או לא מספקת של החקלאים, כך לפי דברי ההסבר בהצעת החוק.
על פי דוח מבקר המדינה משנת 2016 שבחן את נושא השמיטה ובהתאם לכתוב באתר משרד החקלאות ופיתוח הכפר, ישנן מספר חלופות לשיווק ולמכירת תוצרת חקלאית בשנת שמיטה. הראשונה היא "היתר מכירה", לפיה בשנה זו השטח החקלאי נמכר על ידי שטר מכירה לגוי ולכן ניתן להמשיך ולעבוד את האדמה כמו בשנה רגילה - זוהי האופציה על פיה עובדים 95%-97% מחקלאי ישראל. אפשרות נוספת היא השבתת הקרקע וקניית תוצרת מיהודה ושומרון או ממדינות זרות. האפשרות האחרונה נקראת "אוצרות בית דין", לפיה בעל החלקה רשאי לאסוף ולשווק את תוצרתו, אך התשלום המתקבל הוא עבור האיסוף בלבד, שכם אין עיבוד של האדמה בשנה זו. נציין כי מיעוט קטן בלבד, כ-3% מהחקלאים, בוחרים להשבית לחלוטין את שטחם.
ישנם גורמים רבים המשפיעים על מחירי הפירות והירקות וקושי להפריד ביניהם בהקשר ההשפעה על המחירים. לכן פנינו למשרד החקלאות ופיתוח הכפר כדי להבין כיצד השינויים החלים בשנת שמיטה משפיעים על הצרכנים. לדבריהם "שנת השמיטה אינה משפיעה על רוב הצרכנים". עוד ציינו שבזכות האפשרויות שעומדות בפני החקלאים ההשפעה עליהם גם כן כמעט אפסית, "התוצרת החקלאית ממשיכה להיות מגודלת ולהימכר בחנויות וברשתות השיווק".
חיזוק נוסף לכך קיבלנו גם בשיחה שערכנו עם אהוד אלפרט, מנהל תחום תיירות וכלכלה כפרית במשרד החקלאות ומסייע בנושא השמיטה. לדבריו, בשנת שמיטה החרדים לא קונים פירות וירקות בסופרים "רגילים", שם לרוב התוצרת נמכרת על פי היתר מכירה, אלא יחפשו תוצרת מיבוא או אוצר בית דין, ולכן המחירים בסופרים הגדולים אפילו יורדים כי יש הרבה היצע. לעומת זאת, הוא אמר כי יתכן שתוצרת ב"אוצרות בית דין" מעט יקרה יותר בשנה רגילה שכן "כי הם לא עובדים לוגיסטית נכון ויש להם הרבה פחת", אך כאמור מדובר על אחוזים בודדים מכלל התוצרת.
בתום הבדיקה, פנינו עם הממצאים לח"כ קושניר, אך לא התקבלה תגובה למרות פניות חוזרות ונשנות, עד מועד פרסום הבדיקה.
לסיכום, כיום מעל 95% מחקלאי ישראל עובדים בשנת שמיטה על פי "היתר מכירה" המאפשר להם להמשיך ולעבד את הקרקע כמו בשנה רגילה. התוצרת המגיעה משטחים אלו נמכרת למרבית האוכלוסייה המחירים ללא שינוי ואף לעיתים ניתן לראות ירידה. מיעוט חרדי בישראל צורך פירות וירקות המיובאים מחו"ל או המסופקים על פי "אוצר בית דין" ושם תיתכן עלייה מסוימת במחירים, אך כאמור, היא אחוזים בודדים מסך התצרוכת. לכן, דבריו של קושניר לא נכונים ברובם.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
